ראשי » חדשות » בעולם » חדשות חוץ

מדענים טוענים: מצאנו גלולה שתעצור הזדקנות

פרופ' לאונרד גוארנטה מאוניברסיטת MIT, מחלוצי מחקר ההזדקנות, משוכנע שהצליח במקום שרופאים ורמאים לפניו נכשלו. הגלולה שהמציא תאריך חיים, או תחסל את הקריירה שלו

לפני זמן מה קיבלתי בדואר קופסת קרטון קטנה, פשוטה, צבועה באפור-מתכתי עדין. היא הגיעה מהעתיד. המילים "בריאות אליסיום" היו מודפסות עליה בלבן, באותיות גדולות. בפנים הייתה קופסה קטנה ולבנה קשורה בסרט כחול, ועליה האות E. התוכן שבקופסה תואר כ"מוצר בריאות יומי המיועד לתמוך במערכות חילוף החומרים הבסיסיות של הגוף, ולהוביל אותן לאופטימיזציה". בין המערכות נמנו "תיקון DNA", "ניקוי רעלים תאי", "ייצור אנרגיה" ו"תפקוד חלבונים". בקופסה הלבנה היו שישים קפסולות.

עוד כותרות:
- אסד רומז: ישראל ודאעש מתואמים ביניהם
- לא ישן, אוהב אסבסט: הרגליו המוזרים של טראמפ
- לראשונה מזה שנים: רוסיה ומצרים יקיימו תמרון צבאי

 

השפה הטכנית טשטשה את האמת: התרופה 'בייסיס', שהזמנתי באינטרנט בלי מרשם תמורת 60 דולר בחודש לאספקה שוטפת, הייתה תרמית מעיין הנעורים המתוחכמת ביותר בשוק, או גלולת מעיין הנעורים האפקטיבית הראשונה אי-פעם.

עד שקניתי את 'בייסיס', המותג תקף את תודעתי במשך שבועות. מודעות צצו מולי בפייסבוק שוב ושוב, והציפו אותי בטענות על "מוצר בריאות התא הראשון המבוסס על גנטיקה". בנסיבות רגילות קל לשלול פרסומות המקדמות תוסף תזונה עם שם דיסטופי ורמיזות על הארכת משך החיים, כמעט כמו שקל לשלול רייקי או דיאטת מיצים מתמדת. ואולם 'בייסיס', שהפכה לזמינה בשנה שעברה, עברה את תהליך הסינון של סוכנות התרופות הלאומית (FDA). 'אליסיום' משתמשת בלקוחותיה כמשתתפים בניסוי, ובוחנת לעתים את המידע הבריאותי שלהם כדי לבדוק אם הגלולה מקיימת את הבטחתה או גורמת לבעיות בלתי צפויות.

אבל איזו מין הבטחה! 'בייסיס' וגלולות אחרות, שבלי ספק יבואו בעקבותיה במהלך העשור הקרוב, הן פירותיו של מדע-שוליים שבמשך רבע מאה חתר לרגע הזה בדיוק. התרופות ותוספי התזונה האלה אמורים לטפל במצב העיקש ביותר של הקיום האנושי, שעון הספירה לאחור הבלתי נראה שהאבולוציה ציידה בו את גופנו.

התרופות הללו עשויות לדחות את התפרצותן של המחלות הנפוצות ביותר בזמננו - החל בסרטן, עבור במחלות לב ובסוכרת וכלה באלצהיימר. אנחנו לא ניהנה בהכרח מתוחלת חיים ארוכה יותר (אף שזו אפשרות), אבל אנחנו בהחלט עשויים ליהנות מתוחלת בריאות רבה יותר - כלומר משך הזמן החיוני והיצרני בחיינו, לפני שהניוון מתחיל להכות.
 
אחרים שלקחו 'בייסיס' לפניי תיארו השפעות שכללו צמיחת ציפורניים ושיער, עור חלק יותר, חלומות משוגעים, חשק רב יותר, שינה טובה יותר ואנרגיה חזקה יותר. מרגע שהתחלתי אני ליטול 'בייסיס', הרגשתי קפיצה קטנה ב"מוג'ו" שלי למשך כמה ימים, וגם ישנתי טוב יותר. ההשפעות האלה נעלמו לאחר מכן, והיו גם בקרים שבהם הרגשתי קצת מחוק. אם אלה היו השפעות פלצבו, הן היו מוזרות. הן לא גרמו לי להרגיש טוב יותר, אלא רק להרגיש אחרת.

ועדיין, כוח הפיתוי של התרופה היה רב עוצמה. פוטנציאל התועלת נראה משמעותי, והעלות נראתה סבירה. כל נקיפות המצפון שאולי היו לי בשאלה אם מדובר פשוט בדור הבא של שמן נחשים - תרופת רמאים שקרית - נמוגו תחת הילתם של שישה זוכי פרס נובל היושבים בחבר היועצים המדעיים של 'אליסיום'. מרשים עוד יותר: המייסד השותף של החברה הוא לאונרד גוארנטה, העומד בראש המרכז לחקר ההזדקנות במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT) ואחד מחלוצי מדעי ההזדקנות, מועמד לפרס נובל ברגע שהתחום יזכה לתשומת לב מצד האקדמיה השוודית.

אם אני הולך לסמוך על מישהו בחלוק מעבדה המבטיח גלולת פלא שתשאיר אותי בריא למשך זמן רב יותר, גוארנטה נראה כמו הימור טוב. כשהחודש הראשון התקרב לסיומו, סירבתי להפסיק לקחת 'בייסיס'. נראה מטופש לא להמשיך.

עד ממש לא מזמן, הזדקנות הייתה פשוט משהו שקורה; ניוון או שבירה, תהליך כאוטי ומורכב באופן בלתי אפשרי, הנכנס לתאוצה לאחר שאנו עוברים את גיל הפוריות. ברגע הזה, כפי שגוארנטה אמר לי לפני זמן מה, "הברירה הטבעית אומרת: 'לא אכפת לי יותר'". אבל בעשורים האחרונים נעשו התקדמויות משמעותיות בהארכת תוחלת החיים. מספר האנשים שהגיעו לגיל מאה גדל, והוא ממשיך לגדול. השיא הנוכחי שייך לז'אן לואיז קלמן, שבילדותה מכרה עפרונות צבעוניים לווינסנט ון-גוך ומתה ב-1997 בגיל 122.

האם טיפול פשוט יכול להפוך את כולנו לז'אן קלמן? בעלי הון רבים מעמק הסיליקון מאמינים שכן, ומנסים להגדיר מחדש את ההזדקנות כעוד מערכת ותיקה שזקוקה לשדרוג תוכנה. 'המכון הרפואי של אליסון' - שהקים המייסד השותף של אורקל, לארי אליסון - הוציא למעלה מ-400 מיליון דולרים על חקר ההזדקנות. ב-2013, לארי פייג' מ'אלפאבית' (אז גוגל) הכריז על מיזם הארכת החיים 'קאליקו', ומייסד 'אקס-פרייז' פיטר דיאמנדיס הצטרף למרַצף הגנום ג'יי קרייג ונטר לייסוד חברה מתחרה ששמה 'יומן לונג'וויטי בע"מ'.
 

פול פ' גלן, בעל קרן הון סיכון בן 85 שצפה בסבו מת מסרטן, השיק לפני למעלה מחמישים שנה את המכון שלו לחקר ההזדקנות, ומאז מימן עשרות מרכזים לחקר ההזדקנות בכל רחבי ארה"ב. המיליארדר פיטר ת'יל, ממייסדי פייפאל, צעיר מגלן ב-37 שנה אבל נואש באותה מידה למצוא תרופה למוות, העניק לפחות 3 מיליוני דולרים ל'קרן מתושלח', אפיק מחקר בראשותו של אוברי דה-גריי המזוקן להפליא, שמקדם חיי נצח. ת'יל גם אמר שהוא נוטל מדי יום הורמון צמיחה, ודיווח שהוא חקר ברצינות טיפולים של תרומת דם מצעירים לזקנים.

בשנה שעברה העניקה MIT למעבדה של גוארנטה את השם 'מרכז פול גלן למדעי הזקנה'. גוארנטה עשה כמיטב יכולתו להתעלם מרוח התבהלה שמפיצים מיליארדרים מזדקנים, והתמקד בלהיות אסיר תודה על המימון.

מאז שנות השלושים הכירו מדענים בכך שדיאטות מגבילות-קלוריות מאריכות את חייהם של יונקים (התיאוריה המקובלת גורסת שהתפתחנו לעמוד בפני תקופות קצרות של רעב ולהפחית את חילוף החומרים שלנו בהתאם, כדי להגביל את ההתרבות עד שנחזור למצב של שפע). גוארנטה היה בין הראשונים לגלות גן יחיד שלו תפקיד מפתח בתהליך הזה: קבוצת מולקולות הנקראות סירטואינים.
 
היום מדע ההזדקנות נמצא בצמיחה מתפרצת, עם מרוץ מואץ והולך לפיתוח תרכובות שמטרתן תהיה ניצול של גנים כאלה. הרעיון וההבטחה של "בייסיס" הוא שתרכובות מסוימות עשויות לרמות את הגוף שלנו כך שיחשוב שאנו רעבים - ובכך להאט את חילוף החומרים ולהאריך את חיינו - בלי שנצטרך באמת לחוש רעב. 

אבל מאז לידתו ב-1990, עמד חקר ההזדקנות בפני מכשולים קשים. לאחר מאות שנים של מעשי נוכלות בתחום אריכות הימים, החוקרים היו צריכים להתגבר על הנחת היסוד האוניברסלית כמעט שלפיה מעשיהם הם שרלטנות. התחום גם לא ממש מתאים למחקר התרופות הנוכחי, המאורגן סביב הרעיון שכל תרופה אמורה לטפל במחלה מסוימת בלבד. מכיוון שהזדקנות היא גורם סיכון למוות יותר ממחלה - לפי ה-FDA היא מעולם לא נחשבה לתסמין בפני עצמו - חברות התרופות אינן מתומרצות לפתח תרופות המיועדות לטיפול בה, ומכוני מחקר נוטים להשקיע את כספי המענקים שלהם בטיפולי סרטן, אלצהיימר ומחלות דומות.

כמו כן, ה-FDA דורש ניסויים יקרים בבני אדם כדי שתרופה תעבור את תהליך האישור שלו. מכיוון שתרופה המתוכננת לטפל באנשים בריאים חייבת להיות נטולת כל תופעות לוואי כדי שיאשרו אותה, ומכיוון שאין קונצנזוס על אילו סימנים ביולוגיים יאותתו על יעילותה של תרופה נגד הזדקנות, שום תרופה כזאת לא אושרה בידי הסוכנות הפדרלית ויצאה לשוק.

רק בשנה שעברה נתנה הסוכנות אור ירוק לניסוי האנושי הראשון בטיפול נגד הזדקנות - ניסוי שבוחן אם התרופה 'מטפורמין', שכבר אושרה לטיפול בסוכרת, יכולה להשפיע גם על גנים של הגבלת קלוריות. אבל אפילו אם הניסוי יצליח, עדיין יעברו שנים עד שה-FDA יאשר את השימוש בתרופה לצרכנים שאינם חולי סוכרת.

 
נראה סביר שילידי ה'בייבי-בום' הנואשים יחפשו אחר תרופה להזדקנות, אבל אני מופתע מכך שמדענים ידועי שם רבים כל כך חתמו על העניין הזה. לגוארנטה יש נטייה גבוהה יותר לסיכון מלרוב עמיתיו (בילדותו הוא חמק מעבר לשורת מאבטחים כדי להיכנס למופע של הביטלס), וכשהוא שוכנע שהוא פיתח גלולה שיכולה להאריך את תוחלת חייו, הוא בחר להוציא אותה לשוק בדרך לא רגילה.

שני מרכיבים פעילים ב'בייסיס', פטרוסטילבין ו-NR (ניקוטינאמיד ריבוסייד, וריאציה של ויטמין B3), הם טבעיים (הם קיימים באוכמניות ובחלב, בהתאמה) והופיעו באופן עצמאי כתוספי תזונה במשך זמן רב. זה אפשר ל'אליסיום' לדלג על משוכת ה-FDA ולמכור מיד את הקפסולות שלה.

למהירות שבאה מעקיפת הרגולציה הפדרלית יש מחיר ברור: גוארנטה וצוות היועצים שלו הם היחידים שנותנים אמינות מדעית לטענות של 'אליסיום'. החברה מדגישה שהיא משתמשת רק בתרכובות שנתמכות במאות מאמרי מחקר שעברו ביקורת עמיתים, שהיא אוכפת סטנדרטים גבוהים בייצור החומרים, ושהיא עורכת ניסוי בבני אדם - כיום משתתפים בניסוי 120 איש בני 60 עד 80.

אבל הדרך העיקרית שבה 'אליסיום' מבדלת את עצמה ממוכרי התוספים האחרים היא באמצעות גוארנטה עצמו, שבאופן מובהק מייצר כסף מהמוניטין שלו. "אני שם כדי ללחוץ על החברה שתערוך את הניסויים והמחקר בבני אדם", הוא אמר לי. "לעולם לא אטען טענה שאינה מגובה מחקרית".
 

הצעדים הללו לא הצילו את 'אליסיום' ממבקרים שאינם מתרגשים מאקדמאים בולטים, והם התייחסו אליה כעוד חברה בביוב של חברות תוספי התזונה. אפילו עמיתים שתומכים בהתלהבות של גוארנטה הזהירו שהקפדנות של 'אליסיום' זמנית, ושהראיות שלה אינן שלמות. המחקרים בבעלי חיים היו מעודדים, אבל החברה מוכרת מוצר שההשפעה שלו על בני אדם עדיין לא הוכחה.

"אני מתאכזב כשאני רואה מאמצים של מדענים בכירים להרוויח ממשהו כזה לפני שהניסויים הקליניים הושלמו. הם עוצבו כדי לבחון את הבטיחות והיעילות של התרופה", אומר סטיוארט ג'יי אולשנסקי מאוניברסיטת אילינוי בשיקגו, החוקר את ההשפעות של חקר אריכות הימים מבחינת הבריאות הציבורית, ומעורב במחקר המטפורמין של ה-FDA. פטרוסטילבין ו-NR מוכרים כבטוחים לפי ה-FDA (אף שדובר הסוכנות הדגיש שרק NR נבחן קלינית, ולא בצורת קפסולות). ועדיין, אפילו גוארנטה התלבט בשאלה אם להשיק את החברה. "היו לי תהיות", הוא אומר. "חשבתי שזה הולך לעבוד, אבל גם חשבתי שאנשים ירימו גבות ויהיו סקפטיים".

גוארנטה נוטל 'בייסיס' כבר שנתיים, אבל אפשר להמר שהוא לא מאלה שחוו צמיחת שיער כאחת מהשפעות התרופה. בגיל 64, הוא נראה לא צעיר במיוחד ולא מבוגר במיוחד. הגנים שלו תומכים בחיים ארוכים, אבל הוא ראה כיצד תוחלת בריאות יכולה להיות חשובה כמו תוחלת חיים. אביו נפטר בגיל 83, והיה בבריאות טובה עד שאובחן כלוקה בפיברוזיס ריאתי ואיבד במהירות את תפקוד ריאותיו, מה שהכריח אותו להשתמש במכלי חמצן. אמו של גוארנטה חיה עד גיל 89, אבל הייתה "מאוד שברירית ודמנטית" כשמתה ביוני השנה.

אחרי ילדות לא קלה - בספר זיכרונותיו, "מסע ללא גיל", מספר גוארנטה שהתמודד עם הפסקת עישון בכיתה ג' - הוא חי חיים בריאים באופן כללי. מלבד 'בייסיס', הוא נוטל מינונים נמוכים של סטטין, אספירין וויטמין D. הוא שוקל את עצמו בכל יום וניזון מדיאטה ים-תיכונית בעיקרה, כולל יין אדום. הוא גם מתעמל שלוש פעמים בשבוע בחדר הכושר שליד ביתו בניוטון, פרבר סמוך לבוסטון: ההתעמלות כוללת עירוב של אימוני סיבולת לב-ריאה (באופני כושר, מאז שברכיו נשחקו והוא נאלץ להפסיק לרוץ) ואימוני מאמץ.

כשצעדנו סביב קמפוס MIT יום אחד באביב, הצביע גוארנטה על אנדרטה לזכר שון קולייר, קצין המשטרה שנורה ונהרג שם בידי אחד הטרוריסטים שביצעו את הפיגוע במרתון בוסטון. במקרה צילמו בסביבה סרט על הפיגוע, וגוארנטה זכה לשיחת טלפון ממשרדו של הבימאי פיטר ברג. הוא התעניין באפשרות שיאכלו יחד ארוחת ערב. "אני חושב שזה בטח בגלל הגלולה", אמר גוארנטה.

מלבד הזדמנויות מעניינות כמו הפגישה עם ברג, עבודתו מושכת אליו גם משוגעים. למשל, ממציא ששלח לו "משחת שיניים נגד הזדקנות" (הבעיה: הרכיב הפעיל היה אנזים שפוגע ב-DNA), או אישה ששלחה לו מכתבים מוזרים ואז הופיעה פתאום ב-MIT. "אני קצת חושש שכאשר 'אליסיום' תתחיל לקבל תשומת לב רבה, זה יפגע במשפחה שלי", אמר גוארנטה.
 

עברנו ליד גן הילדים של בנו בן החמש. אשתו של גוארנטה - אמו של הילד ושל בתו השנייה בת ה-11 - היא בולגרייה, צעירה ממנו בעשרים שנה, שמחזיקה במשרה מנהלתית ב-MIT. לגוארנטה יש ילד שלישי, בן מנישואיו הראשונים, אבל הוא לא יודע היכן הוא; הבן הוא מתכנת מחשבים, מומחה להצפנה, שהצליח למחוק מהאינטרנט כל רמז על מקום הימצאו. "יש לי כמה כתובות שהן מועמדות טובות למקום המגורים שלו", אמר גוארנטה.

גוארנטה נכנס לעסקי המלחמה במוות לאחר משבר אמצע החיים. הוא תמיד נמשך לתחומי מחקר שבמפותיהם נשארו עדיין חללים גדולים. הוא למד ביולוגיה מולקולרית כשהיא הייתה תחום חדש ולוהט, אבל ב-1990 הוא כבר היה גרוש ורווק, וחיפש כיוון חדש למעבדה שלו. בערך באותה תקופה הציעו שני סטודנטים לתואר שני להתחיל לחקור הזדקנות בשמרים. שנתיים אחר כך הם זיהו זני שמרים מסוימים שהזדקנו פחות מאחרים. זו הייתה הפתיחה.

"חשבתי שאם יש לנו מזל, תהיה סיבה אחת ויחידה להזדקנות", נזכר גוארנטה בימים המוקדמים הללו. זו הייתה משאלת לב, אבל הם אכן מצאו סיבה להזדקנות. זה היה גילוי מרעיש, ככל שגילויים שעוסקים בשמרים יכולים להיות מרעישים. אף שאי אפשר להשליך מהמחקר ההוא לצורות חיים מורכבות יותר, בוודאי שלא לבני אדם, זו עדיין הייתה פריצת דרך, ובעקבות הגילוי זכה גוארנטה לשבת מול המגישה וילו ביי ב"בוקר טוב אמריקה".

מחקר המשך קישר בין סירטואינים ל-NAD (ניקוטינאמיד אדנין דינוקלאוטיד), קואנזים בעל חשיבות קריטית לתהליך חילוף החומרים שידוע בכך שהוא פוחת עם הגיל. NR, אחד משני הרכיבים ב'בייסיס', הוא חומר שהופך ל-NAD בגוף.

בימים ההם חי גוארנטה לבדו, השמיע את 'גרין דיי' בקולי קולות בביתו ושקע עמוק בתוך המחקר. המעבדה שלו התמלאה במספר גדל והולך של סטודנטים שאפתנים, והמתה ברוח שובבה של אחווה למחצה ויריבות למחצה. גוארנטה ורבים מהסטודנטים האלה מספרים על עמיתים וחברים שחשבו שהם מטורפים. אז עוד לא הציפו אותם בהצעות עבודה בשכר נאה בחברות ביוטכנולוגיה.

אבל כל זה השתנה. ב-1999 הפך גוארנטה למייסד שותף של 'אליקסיר', חברה שהתכוונה לפתח תרופה לטיפול בסירטואינים. כמה מבוגרי המעבדה שלו הפכו מאוחר יותר למתחריו העיקריים.

מאט קאברליין הופיע לאחרונה בעמוד הראשון של ה'ניו-יורק טיימס', בדיווח על הניסוי שלו בהארכת חיי כלבים בעזרת רפמיצין, תרכובת שזוהתה לראשונה בדגימת אדמה מאי הפסחא ב-1964, ושימשה במשך עשורים כתרופה נגד דחיית איברים במהלך השתלות. מתברר שהיא פועלת על הגוף באמצעות מכניזם זהה להגבלת קלוריות.

 
בריאן קנדי, אחד משני תלמידי התואר השני שחקרו את השמרים במעבדה של גוארנטה, עומד כעת בראש 'מכון באק למחקר ההזדקנות' (עוד מרכז של גלן), ויושב בראש מועצת המנהלים של 'מאונט טאם ביוטק', חברה המפתחת תרופה נגד הזדקנות על בסיס רפמיצין.

ואסור לשכוח את דיוויד סינקלייר, אוסטרלי שהצטרף למעבדתו של גוארנטה כפוסט-דוקטורנט ב-1995, והפך את רסברטרול, האחראית למשפט "יין אדום טוב לבריאות", למולקולה ששמה מוכר בכל בית. סינקלייר הוא שהימר על הגילוי הזה, באמצעות חברת הביוטק הגדולה ביותר בתחום, 'סירטיס', שנרכשה בידי 'גלקסו-סמית-קליין' (GSK) ב-2008 תמורת 720 מיליון דולרים.

הגילוי של סינקלייר סיפק לחבורת המדענים העוסקים בתחום שיעור בנוגע לסכנות של התלהבות יתר. אחרי הגילוי קיפץ סינקלייר מאולפן טלוויזיה אחד למשנהו כשהוא מכנה את הרסברטרול "הדבר הכי קרוב למולקולת פלא". "דיוויד קצת הגזים", אומר גוארנטה. "אני מתכוון לכך שהוא אמר 'אם אנחנו צודקים בנוגע לזה, זה הגילוי החשוב ביותר בכל הזמנים'. זה מקפיץ אנשים". כאשר GSK סגרה את משרדי הביוטק שלה בקיימברידג' כמה שנים לאחר שרכשה אותם, פיטרה כמה מהעובדים ומיזגה את השאר בתאגיד, עטו מדענים רבים על הפרשה.

בין המבקרים היו גם בוגרי מעבדת גוארנטה, ובהם קנדי וקאברליין, שהאמינו שבכל הנוגע למאמצי לחימה בהזדקנות, מולקולת רפמיצין המכונה "טרגט" היא הימור טוב יותר מסירטואינים. אכן הוכח שרסברטרול מפעיל סירטואינים בשמרים, הם הודו, אבל היו לו תוצאות מעורבות במחקרים בבעלי חיים: הוא הוכח כיעיל בקרב עכברים שמנים, אבל לא בקרב עכברים בגודל רגיל. גם סינקלייר וגם גוארנטה, יועצים בשכר ל-GSK, מתעקשים שהחברה לא ויתרה על הסירטואינים, או על זרזים רסברטרוליים, אבל סינקלייר בוודאי ספג מכה. "חשבתי שחשוב להעלות את התחום לתודעה ולהראות שהוא לגיטימי", הוא אמר לי. "אבל אני מתחרט על שהפכתי למטרה לביקורת".
 

הצפייה בעלייתו ובנפילתו של הרסברטרול החדירה מוטיבציה בגוארנטה, ממש כשם שהיא החרידה אותו. הוא הכפיל את מאמציו להיות הראשון שמביא לשוק תרופה נגד הזדקנות, גם בזמן שהוא וסינקלייר נאבקו בקנדי ובקאברליין בתקשורת.

לפעמים המאבק הבין-אישי החריף לא יכול שלא להיראות כמו המקבילה המקצועית של רכישת מזראטי עם גג מתקפל: ניסיון להכחיש את ההימור האולטימטיבי שכובל את הגברים האלה - האובססיה המשותפת להילחם בהזדקנות, ככל שהם עצמם מזדקנים. "אני יותר ויותר נחוש להשיג משהו, מוצר שיאט את הרכבת", מודה גוארנטה.

אף שהחברה חותרת לרווח מקץ החיים, משרדי 'אליסיום' בניו-יורק, השוכנים בסוהו, הומים באנרגיה צעירה. באחד הבקרים האחרונים, גוארנטה, שבא לביקור מבוסטון, הצטרף לאחד משני המייסדים השותפים הצעירים, מנהל התפעול הראשי (COO) דן אלמינאנה, בפגישה עם משקיע אפשרי במסגרת סיבוב גיוס הון בסך 20 מיליון דולרים. הם ישבו בחדר הוועידות מוקף הזכוכית כאשר עשרות עובדים צעירים עבדו בחלל המרכזי, מדברים בשקט או מקלידים במחשביהם. נציגי שירות ומכירות ישבו וטיפלו בפניות מהלקוחות.

באופן מודע לחלוטין, החדר נתן תחושה של סטארטאפ מעמק הסיליקון. מומחה ל"חדשנות פלטפורמות" מחברת האופטיקה 'וארבי פרקר', המוכרת את מוצריה בעיקר דרך הרשת, ישב בחבר היועצים של 'אליסיום'. כך גם מעצב של נייקי, ומומחה תקשורת מחברת הבדיקות הגנטיות '23 אנד מי'. אריק מרקוטלי, מנכ"ל אליסיום, אמר לי שהחברה שואפת להיתפס לא כעוד קמעונאית תוספי תזונה בסגנון GNC ולא כעוד חברת תרופות גדולות כמו 'מרק', אלא לעמוד לצד חברות טכנולוגיה דוגמת 'ספייס-איקס', 'טסלה', 'ancestry.com' ו'אובר' - לדבריו, חברות שהן "מובנות מאליו, בדיעבד".

 
מרקוטלי הוא בוגר קרן ההון-סיכון 'סקויה קפיטל' המפורסמת ממנלו-פארק. הוא מתאבק לשעבר, שהתנסה בעצמו במשך זמן רב באבקות חלבונים ובמוצרים דומים, וערך כימות עצמי עוד לפני שהמדידה הכפייתית הפכה לטרנד. הוא עונד שעון של אפל בלילה כדי לעקוב אחר השינה שלו. הוא גם נוהג לצום לסירוגין, מה שאומר שהוא לא צורך קלוריות במשך 18 השעות שבין שש בערב לצהרי היום הבא.

הוא היה באמצע לימודי התואר השני בניהול בהרווארד כאשר אחד המרצים הטיל עליו לחקור את סירטיס כמקרה מבחן. בהמשך, כשנכנס לתחום ההון-סיכון, הוא החל לפנות לחוקרי הזדקנות. גוארנטה והוא מצאו קרקע משותפת. "אנחנו חושבים שאנחנו חברת צרכנות הבריאות הראשונה בעולם", אומר מרקוטלי. "מה היה המוצר החדש האחרון בשוק צרכני הבריאות?"

התיאוריה מאחורי 'בייסיס' היא בחלקה התפתחות של התיאוריה מאחורי שתיית היין האדום. אחד המרכיבים העיקריים בתרופה, פטרוסטילבין, נחשב לגרסה עוצמתית יותר של רסברטרול, שלה תוצאות ניסויים משכנעות יותר. באשר ל-NR: בהעלאת רמות ה-NAD בתאי הגוף, הוא ככל הנראה מסב לאחור את דעיכת המיטוכונדריה. במאמר מדעי מ-2013 הכריז סינקלייר שזריקות של סמן NAD לגופו של עכבר מבוגר, במשך שבוע, גרמו לשריריו להיראות צעירים שוב, אף שלא שחזרו את חוזקם. שני הרכיבים מכוונים להפעיל את הסירטואינים, והתקווה היא שיחד הם יגבירו את מה שכל אחד מהם עושה לבדו.
 

כמו אחרים ששוחחתי איתם, גם מרקוטלי נמנע מלומר את המילים "אנטי-אייג'ינג", מונח אסור בקרב מדעני האנטי-אייג'ינג, שמתעבים את האסוציאציה לעברו המפוקפק של התחום. באותו זמן, 'אליסיום' איננה יכולה שלא למסחר את התקווה והשאיפה המובלעות בריגוש סביב הנושא - ולפיכך התדהמה המסוימת מנוכחותם של מדענים בכירים ברשימת העובדים של החברה.

"יש הרבה בייבי-בומרס נואשים שמחפשים משהו", אומר ביל גיפורד, מחבר רב המכר 'ספרינג צ'יקן', המתעד התפתחויות במדע האנטי-אייג'ינג. "אבל בכנות, אני קצת המום מכל המדענים המפורסמים שחתמו על הדבר הזה, שהוא בסך הכול שני תוספי תזונה נפוצים וקלים להשגה".

ביום שבו הייתי במשרדי 'אליסיום' ביקר בחברה גם היועץ המדעי ג'ק שוסטק, זוכה פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה ב-2009, ושוחחנו. שוסטק מכיר את גוארנטה כבר שלושים שנה, ותפקידו הרשמי ב'אליסיום' הוא לפקוח עין ולחפש מרכיבים שכמו 'בייסיס' יוכלו לפעול לשימור הבריאות יותר מלטפל במחלות מסוימות.

שאלתי אותו אם הוא חש אי-נוחות למכור מוצר שיעילותו טרם הוכחה. "המעקב אחר אנשים רבים כל כך במשך תקופה ארוכה הוא משימה יקרה", הוא אמר. את הטיעון הזה, שלפיו מוכרחים לרתום את העגלה לפני הסוס כדי לגרום לסוס לזוז, שמעתי מפי כמה מהמגוננים על הגישה של 'אליסיום'. אבל אפילו היועץ המדעי ג'יימס קירקלנד, שמוביל את מרכז ההזדקנות על שם רוברט וארלין קוגוד במרכז הרפואי מאיו קליניק, אמר כשנשאל על כך: "אני חושב שזו שאלה טובה".

קאברליין, לשעבר בן חסותו של גוארנטה, חד יותר: "יש להם זכות חוקית לשווק את התרכובת הזאת בלי שום ידע אמיתי על מה שהיא הולכת לעשות בטווח הארוך, ובלי לדעת אם זה יהיה טוב, רע או נייטרלי. האם זה משהו שהם צריכים לעשות? אני לא מוסמך לקבוע בשאלה המוסרית הזאת. לכל מדען יש רמה של ראיות שהוא מרגיש נוח איתה, ושהוא מוכן לסכן עליה את המוניטין המדעי שלו ולהמליץ על מסקנותיה לציבור. אתה בטח יכול לנחש מה דעתי בעניין".

בעבורי, בזמן שהחודש הראשון שלי עם 'בייסיס' חלף, השאלה הזאת הפכה ליותר מאקדמית. זה נכון גם לרבים מהיועצים המדעיים של 'אליסיום', שלפחות כמה מהם היו שפני ניסוי בעצמם. סר ריצ'רד רוברטס, חתן פרס נובל בן 72 שיושב גם בחבר המנהלים של 'אליסיום', אומר שגם הוא וגם אשתו נוטלים 'בייסיס'.

 
"הדבר היחיד שהבחנתי בו, וגם זה רק כי מישהו ציין זאת בפניי, הוא שעור המרפקים שלי, שתמיד היה גס למדי, הפך לחלק יותר", הוא אומר. רוברט נלסן, יזם הון-סיכון מוביל שהשקיע ב'אליסיום' ונוטל 'בייסיס' בעצמו, אמר לי: "אני מרגיש צעיר מכפי שאני". הוא הוסיף שכעת הוא יכול לעשות יותר שכיבות סמיכה. נלסן, בן 53, נוטל גם מטפורמין, אף שאין לו סוכרת. "השותפים שלי חושבים שאני מטורף", הוא אומר.

עם זאת, כל האנשים האלה מתומרצים להאמין ב'בייסיס' מבחינה כלכלית ותדמיתית. אפילו נלסן הודה שהוא עלול לחוות אפקט פלצבו. שאלתי מדענים אחרים, מחוץ למעגל של 'אליסיום', אם הם ייקחו את הגלולה. אולשנסקי אמר שאינו נוטל דבר. הוא מנסה להתעמל בכל יום ומשגיח על מה שהוא אוכל. קנדי, כמוהו, לא נוטל תוספים: "אמרתי שאני מתכוון לחכות עד גיל חמישים לפני שאתחיל לקחת משהו. אני רץ, אני מנסה לשמור על צריכה קלורית נמוכה, ואני מפחית את המתח בחיים שלי".

קאברליין לא נוטל דבר, אבל אומר שהוא "מתפתה יותר ויותר ליטול רפמיצין במינון נמוך". סינקלייר, שמנהל בשותפות את המרכז שייסד גלן באוניברסיטת הרווארד, עדיין נוטל רסברטרול בכל יום, ולוקח גם מאיץ NAD (יש לו חברת ביוטק - כרגע בשלב חשאי - שמחקריה מתמקדים במאיץ הזה).

אבל סינקלייר אכן אמר ש"'בייסיס' מבוסס על מדע אמין", ושאם לא היה לו מאיץ ה-NAD שלו, הוא היה שוקל ברצינות ליטול את התוסף. אז האם אני צועד על קרקע יציבה כשאני נוטל 'בייסיס'? סינקלייר שתק וחשב בקצה השני של קו הטלפון. "אף פעם לא בטוח לשער השערות", הוא אמר. "לפי תוצאות המחקרים זה אמור להיות בטוח". ויעיל? שתיקה נוספת. "אני מעדיף לא לענות תשובה מוחלטת כל כך".

הביטחון שלי פג. אף אחד מהמדענים לא חשב שהוא מוכרח לקחת 'בייסיס'. אולי 'בייסיס' יעזור. אולי הוא לא. כמו דיילאר, סוחר השוק השחור ברומן "רעש לבן" מאת דון דלילו שמרפא את פחד המוות, ההשפעה האמיתית של 'בייסיס' וגל התוספים שיבואו בעקבותיו - יהיו אשר יהיו תועלותיהם הפיזיולוגיות - עשויה להיות רק תרופה לאימה קיומית. תופעות לוואי עשויות לכלול אובססיה למוות, המחוזקת בכל בוקר כשאתה בולע את הגלולה שלך.

"שוחחתי רבות עם ילידי דור הבייבי-בום - מזדקנים, עשירים, שמעוניינים לדעת מה לעשות עם הכסף שלהם", אומר האב ניקנור אוסטריאקו, חוקר ביו-אתיקה מפרובידנס קולג'. "אנשים אומרים 'אני רוצה לחיות זמן רב יותר כי פישלתי בארבעים השנים האחרונות'. השאלה שלי היא: אם לא חיית נכון את ארבעים השנים האחרונות, מה גורם לך לחשוב שתצליח לחיות נכון בארבעים השנים הבאות?"

לאוסטריאקו ישנה הכשרה ייחודית שמאפשרת לו להביע דעה בעניין. הוא המיר את דתו והחליט להיות כומר קתולי בדיוק כשהמעבדה של גוארנטה נסגרה; הוא היה אחד משני תלמידי התואר השני המקוריים שהתחילו לחקור עם גוארנטה את ההזדקנות בשמרים ב-1991. "במשך זמן רב הוא חשב שאני משוגע לחלוטין", אומר אוסטריאקו.
 

לאחרונה הוא השתתף בשיחה בוותיקן בעניין "שיפור" - כל דבר מטראנס-הומניזם, דרך טכנולוגיית הקריספר (טכניקה המאפשרת לערוך DNA ביעילות רבה) ועד וסתי סירטואין מהסוג שגוארנטה מתמקד בהם. הוא מקונן על האופן שבו אינטרס קפיטליסטי חדר לחקר הביולוגיה המולקולרית. "ראיתי איך זה יכול לעוות את האנושי שבאדם", הוא אומר. "אני מקווה שזה לפחות לא יעוות את המדע בתחום הזה". שאלתי אותו מה הוא עצמו עושה כדי לחיות זמן רב יותר. "אני מתפלל", הוא ענה.

גוארנטה, מדען ובעל כורחו גם איש מכירות, בחר מסלול ארצי יותר. בבוקר שלאחר פגישתו עם המשקיע בסוהו הוא הגיע לאו"ם כדי לדבר ב'כנס היזמות והחדשנות העולמי'. חבר פאנל אחר ניגש אליו, אמר שהוא נוטל 'בייסיס', ושאל את גוארנטה מהו הזמן האופטימלי ביום לקחת את הגלולה. גוארנטה ענה שהבוקר הוא הזמן הטוב ביותר, ואז הפנה את תשומת לבו להרצאה המתקרבת. הוא היה לחוץ לגביה. שותפיו העסקיים ערכו את המצגת והכניסו לתוכה טעויות מביכות, לטענתו, כולל המילה המומצאת "נוירוג'נריישן" (התחדשות עצבית).
 
גוארנטה מעולם לא חש בנוח עם סמיכות המדע והכסף. הוא עזב את 'אליקסיר', יוזמת הביוטק הקודמת שלו, אחרי שבע שנים, כשאיבד את השליטה לידי משקיעי ההון-סיכון. בסופו של דבר הם "לא רצו לעבוד על משהו מדעי, אלא רק לייבא חומר שכבר נמכר בכל מקום אחר בעולם ומקושר בקושי להזדקנות, ולקרוא לזה חברה נגד הזדקנות", הוא אמר לי. אבל הוא גם ראה שהמימון הציבורי למחקר ההזדקנות - שמעולם לא היה משמעותי במיוחד - הולך ומצטמצם.

נראה שאכזבתו מ'אליקסיר' לא פגמה בהתלהבותו מ'אליסיום'. כששוחחנו, הוא שרטט לחברה החדשה חזון לעתיד עשיר בהזדמנויות: הבאת מחקר מעילית הטכנולוגיה היישר לצרכנים, תוך תרומה לא רק לשורת הרווח של המשקיעים אלא לחברה בכללותה. 'אליסיום' יכולה, למשל, לייצר "את גלולת הוויטמין D הטובה ביותר, ולמכור אותה במחיר עלות כדי להביא אותה לכולם".

- שאלתי מדוע ששותפיו העסקיים יסכימו לוותר על הרווח. "הם לא", הוא הודה. "זה לא מה שיקרה".


© 2016 from New York Magazine/New York Media LLC.
All rights reserved. Distributed by Tribune Content Agency

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg