 |
 |
|
|
|
|
| בגיל 35 זה עלול לנחות עליך: הגילוי שאתה לבד, שהמוות מתקרב ושלא הגשמת את רצונותיך העמוקים ביותר. שרה דגן על משבר אמצע החיים כמנוף להתפתחות |
|
|
|
 | דפדף בניו אייג' |  |
|
שרה דגן
15/6/2007 11:28 |
|
|
|
|
|
|
|
הלגיטימציה למשבר אמצע החיים ניתנה לאנושות רק בשנות השבעים של המאה שעברה, עם פרסום "מעברים" - רב המכר של גייל שיהי. שיהי, עיתונאית אמריקאית מצליחה, חוותה בגיל 35 את משבר אמצע החיים על בשרה, והאירוע דרבן אותה לחקור את הביוגרפיה של האדם. ממחקריה עלה שכל שבע שנים, בדרך כלל, עובר האדם משבר ושאנשים רבים עוברים דרך אותו "צוואר בקבוק" באמצע חייהם.
על פי הייעוץ הרוחני - ביוגרפי מחולקים חיי האדם לפרקי זמן בני 7 שנים המכונים "שביעונים". בשביעון השישי, בין גיל 35 עד 42, המכונה "שביעון נפש-התודעה", מתחולל בדרך כלל משבר אמצע-החיים.
 |
| מסע בין כוכבים |
|
בגיל 21, בהשפעת השמש, אנו רוצים להיות עצמאיים. בגיל 28 אנו מתחילים להאט ולהתבסס, ובגיל 35 אנו עורכים חשבון נפש. החיים עפ''י האנתרופוסופיה |
| לכתבה המלאה |
|
|
|  |
במאמרים הקודם הראנו כיצד משביעון לשביעון מפתח האדם רובד נוסף בהוויתו – ובד בבד נעשה נפרד מהעולם. בשבע השנים הרא'שונות מתפתח הגוף הפיזי והרצון. בשביעון השני מתפתח הרגש, ובשלישי החשיבה והתודעה העצמית של האדם. בשביעון השישי (35-42) מתפתחת מעטפת הנפש המכונה בשם נפש התודעה. ההפרדה של האדם מהעולם נמצאת בשיאה בשביעון זה: זו תקופה של בדידות, התכנסות פנימה וחשבון נפש.
עפ"י עקרונות הייעוץ הביוגרפי, השביעון השישי מהווה שיקוף מהופך לשביעון הראשון. אנו פוגשים בשביעון השישי איכויות מנוגדות לאלו הקיימות בשביעון הראשון: אם בשביעון הראשון גדל ומתפתח הגוף הפיזי, בשביעון השישי אנו יכולים להתחיל לחוש בהיחלשות שלו. אנו כבר לא בעלי כושר -גופני כמו במחצית הראשונה של חיינו. שינוי זה אחראי בין היתר להתעוררות מוגברת של התודעה: אנו קולטים פתאום שאנו בני חלוף, שהמוות איננו משהו תיאורטי המרוחק מחיינו, אלא שהוא חי, נושם ונושף בעורפנו. אנו מגלים כי היצירתיות והחשיבה כבר לא מה שהיו פעם - יוצרים רבים מפסיקים ליצור בגיל הזה; השיא של החשיבה המתמטית למשל, נבלם בסביבות גיל 30. במילים אחרות, אנו מתחילים לחוש בהיחלשות מסויימת של כוחות החיים שלנו.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
תקופתנו מתכחשת למוות
|
|
|
 |
|
|
|
בשביעון הרביעי, בין גיל 21 ל-28, אנו מפתחים את האינדיבידואליות באמצעות תגובה לגירויים חושיים מהעולם, ופועלים על-פי סטנדרטים חיצוניים כמו מעמד חברתי-כלכלי וחיי חברה. השביעון החמישי, בין 28 ל-35, מאופיין בנטייה ליציבות, לסדר, לקביעות ולהשקפות עולם מוגדרות, מעין "הליכה על בטוח". לעומת זאת, אך בשביעון השישי נוצר היפוך של 180 מעלות: עם התעוררות התודעה אנו מתעוררים לעובדה שאנו לגמרי לבד, אנו לא יכולים להישען יותר על היסודות הכאילו מוצקים של חוץ או תבניות. אנו צריכים להתמודד עם שאלות החיים המהותיות לבדנו, כמו: מה באמת היעד והיעוד שלנו בחיים? לשם כך אנו צריכים להתבונן עמוק פנימה – לבד. את המשבר הזה של אמצע החיים אנו עוברים לגמרי לבד. ההתעוררות והגילוי שאנו בעצם לבד מלווים בדרך כלל בחרדה.
תקופת נפש-התודעה היא פרק בחיי האדם, המקביל לתקופתנו הנוכחית במהלך האבולוציה של האנושות. לכן משבר אמצע החיים קשה במיוחד. אנו לא יכולים עוד לשאוב מהזיכרון הקולקטיבי הקדום כפי שעשינו בשביעונים קודמים כדי להתגבר על המשבר, כאן אנו לגמרי לבד, מכיוון שהאנושות עצמה, בתהליך הגדילה הקולקטיבי שלה, נמצאת בשלב זה ולכן לא יכולה לתת לנו דוגמא או תמיכה.
למרבה הצער התרבות המערבית מודרנית מתכחשת למוות ומשתדלת בכל כוחה - להרוג אותו. זו הטרגדיה של התקופה שלנו: חלק לא מבוטל בתרבותנו נאחז בגוף הפיזי מתוך ההשקפה שמעבר לו אין ולא כלום. במקרים קיצוניים מתייחסים אל הנפש כאילו רק תוצר לוואי של הגוף הפיזי. זו הסיבה מדוע התרבות המערבית עמלה כמעט בכל מחיר להארכת החיים בכלל והנעורים בפרט. קיימת התכחשות למוחלטות של המוות.
דווקא כאשר לוקחים את המוות בחשבון – אז אפשר לחיות חיים מלאים. דוגמא קלאסית היא אדם שנודע לו כי הוא חולה במחלה סופנית ובוחר לנצל כל דקה מחייו. במובן
מסוים מעל כולנו מרחפת "מחלה סופנית" - המוות ממתין לכולנו ללא יוצא מהכלל. עם התעוררות המודעות לממשות המוות יש לנו האפשרות למצות את החיים עד תום. האמרה הידועה "לחיות כל יום כאילו הוא היום הראשון של שארית חיינו" הולמת במדויק את הגיל של נפש-התודעה ואילך. כמעט ולא מתעוררים לאמרה הזאת קודם, בוודאי שלא כאשר אנו שופעים נעורים, חזקים, בריאים וחיינו מתנהלים פחות או יותר באופן תקין.
בתקופת נפש-התודעה אנו עומדים בפני צומת: באפשרותנו להיכנס לפאניקה ולהתכחש לגילוי, או לחילופין - להתמסר לו. אלו הבוחרים בהכחשה נצמדים בדרך כלל לפולחן הנעורים ולדפוסים הקודמים של חייהם ביתר מאמץ וביתר מעמס; קיימת סכנה של עצימת עיניים מתוך תקווה ש"לי זה לא יקרה" אם אחיה נכון, אוכל נכון, אתעמל באינטנסיביות, אעשה ניתוחים פלסטיים, אשמור על סגנון חיים צעיר וכו'. עלול להיווצר מצב טרגי שבו במקום לטפס משלב ה"שאיפה" לשלב של "נשיפה" אנו ממשיכים לשאוף, כלומר לקבל, או יותר נכון – לקחת, ועלולים להפוך לאגואיסטים (שלא לדבר על גרוטסקים). במצב של הכחשה אנו עלולים לשכנע את עצמנו באמרה "זה רק משבר וזה עובר", ואז המשבר אכן יעבור – אך ללא הפרי. ההזדמנות תחלוף ביחד עם המשבר.
לעומת זאת, אנו יכולים להתמסר לתהליך ולפתח הקשבה פנימית ל"מה המשבר הזה מנסה להגיד לי". אם אנו נענים לאתגר, מסתכנים והולכים ללא ידוע מתוך אמונה שהתשובה או היעד יבואו לקראתנו באמצע הדרך, אם אנו מבינים שיש (והרבה) מעבר להצלחה חומרית ונעורים פיזיים, אזי נוכל לצאת מהמשבר שלמים יותר, מפוכחים יותר ומפותחים יותר. במידה ובחרנו בנתיב ההתמסרות אנו מתחילים להבחין בין עיקר לטפל, מבינים שבעצם לא הכל אפשרי – בטח לא בתחום הפיזי. משבר אמצע החיים הוא הזדמנות פז לבדוק שוב את הכשרונות והאפשרויות הכי מהותיים ועמוקים שלנו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
לחזור ללמוד ללכת
|
|
|
|
|
|
|
המשבר נוצר כדי להגיע לאיזון. אצל הגבר מתעוררים הצדדים הנשיים ואצל האישה הגבריים. אם אדם לדוגמא היה עסוק בקריירה, הוא יכול לשאול את עצמו: "האם זה כל מה שרציתי בחיים?" הכמיהה למשפחתיות עולה אז, לחיים בטבע, לפיתוח תחביב מסוים, ולהיפך - אישה שהיתה אם ועקרת בית, (או אולי עבדה בתפקיד שעיקר מטרתו פרנסה ושעות עבודה קצרות או גמישות) מרגישה פתאום צורך ללמוד או לפתח קריירה. כשרונות רדומים, שאיפות וחלומות שויתרנו עליהם מזמן והודחקו – תובעים עכשיו את קיומם ומימושם.
אם האדם אכן בוחר להסתכל למשבר אמצע-החיים בעיניים, לא מהסס לשאול את עצמו את השאלה הנוקבת: "מה המשמעות לכל מה שהשגתי ומה אני באמת רוצה", אם הוא לא נמנע בכל מחיר מלטרוף את מגדל הקלפים שבנה לעצמו בעמל רב, כי אז הוא עובר טרנספורמציה, ובגיל מבוגר ואפילו מבוגר מאוד יכולה להיות פריחה/פריצה מדהימה של יצירתיות. יוצרים גדולים ודגולים זכו בפסגת יצירתם דווקא בזיקנה – כמו המלחין ורדי, שכמה מיצירותיו החשובות ביותר נכתבו בגיל מופלג, או הפסיכולוג ארווין יאלום, שהפך לסופר מוכשר ומפורסם בגיל מבוגר.
המהות של נפש-התודעה הינה החיפוש. בדיוק ההיפך מהנפש השכלית של השביעון החמישי, הנצמדת לתוכנית נוקשה ובטוחה. אין נפש תודעה בלא חרדה, בלא הליכה אל הבלתי ידוע. יש פה משהו מהאיכויות של הילד: הילד מנסה ללכת, קם ונופל - אך לבסוף מצליח. אם בשלב זה של התפתחותו היתה לילד תודעה לגבי הנפילה הצפויה לו והסכנות המרחפות מעליו, ספק גדול אם היה לומד ללכת.
במבט לאחור הפסקנו מזמן להיות ילדים – בחיים הבוגרים כמעט ולא נטלנו את הסיכונים של הילד. בתקופת נפש-התודעה, הילד שבתוכנו קם לתחייה - זהו האתגר של אמצע-החיים. החל מהשביעון השישי יש לנו הזדמנות לחזור ולהיות ילדים, לקחת סיכונים וללכת ללא ידוע - אך הפעם מתוך תודעה.
עם התעוררות נפש-התודעה משהו מבפנים דוחף אותנו למשבר,דוחק בנו להשליך את ההישגים שצברנו ולצעוד לעבר הלא ידוע. זה קורה לנו גם אם בחוץ אין שום "טריגר". ה"משהו מבפנים" הזה מאיץ בנו להעז ולהגשים את חלומותינו האמיתיים העמוקים ביותר, אלו שנקברו תחת תלי תלים של נסיבות, סכימות, מוסכמות ולחצים חברתיים.
אם בפרוץ המשבר נוכחנו שאנו לגמרי לבד, הרי שאם עברנו את המסלול שתיארנו בצורה מודעת ובריאה, אם הלכנו עם המשבר יד ביד וניסינו לברר את המתנות באמתחתו, אז הגילוי שאנו לבד הוא מאיר עיניים: איננו לא צריכים להמתין למישהו מבחוץ, לסמכות כל שהיא, שתאשר או תיתן לנו לגיטימציה לכמיהות הפנימיות והעמוקות של האני האמיתי שלנו – אנו מספקים זאת לעצמנו בכוחות עצמנו. אפשרות זו עומדת לרשותנו כמעט תמיד. הפעם אנו לא תלויים בחסדי הזולת, או אפילו בכשרונות ובהשראת הנעורים שנחתו עלינו כמתת חסד. הפעם אנו צוללים מתוך תודעה לתוך הפנים של פנימיותנו ויוצרים משם. הגילוי השובר יכול להפוך ולהיות גילוי בונה ומסעיר. ברגע שאנו מגלים שיש לנו את עצמנו, אנו תופסים שעצמנו הולך איתנו לכל מקום ולכן תמיד נמצא בהישג ידינו (או לבנו) ומהווה עבורנו את האמצעי הנגיש והבטוח ביותר להגשמת חלומות וייעוד.
המאמר הבא יוקדש לתקופה השלישית של החיים (גיל 42 ואילך).
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
שרה דגן
|
|
|
|
|
|
|
למאמרים הקודמים בסדרה
|
|
|
|
|
|
|
שבע בום - הייעוץ הרוחני-ביוגרפי: פסיכולוגיה ברוח האנתרופוסופיה
מסע בין כוכבים - השביעונים בחיי האדם תחת השפעת הפלנטות
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
על המחברת
|
|
|
|
|
|
|
שרה דגן היא יועצת-רוחנית ביוגרפית. מרכזת את המגמה לייעוץ רוחני-ביוגרפי במכללת הגליל המערבי בעכו וממייסדי "אוריאל – בית הספר לביוגרפיה רוחנית" שייפתח באוקטובר באלוני אבא. ערבי מבוא יתקיימו ב-27 ביוני וב-16 ביולי.
| | | | | |
|
|
|
 |
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
