ראשי » חדשות » משפט ופלילים

האם הרשתות החברתיות עלולות להפוך לדיקטטורות?

המידע האישי שאנו חושפים ללא היסוס בפני באינטרנט יסייע להן לחברות ברשת השפיע באופן מתוחכם לא רק על הקניות שלנו, אלא גם על מצב רוחנו ועל הפתק שנשים בקלפי. תרחיש לא דמיוני על הסערה החוקתית הבאה שתעסיק את בג"ץ

"שמתי לב שאני מקבל יותר ויותר פרסומות פוליטיות ממוקדות, שעסקו בדיוק בנושאים שעניינו אותי באותה התקופה - קידום עסקים קטנים, ואפליית גברים בהליכי הגירושין בארץ", סיפר הבוקר יבגני מזריצקי, טכנאי מחשבים מחולון, בדיון שהתקיים בוועדת החוקה של הכנסת.

עוד כותרות:
- השוטר שנפצע בפיגוע: "הרגשתי שאסור לי ליפול"
- לקראת ההוריקן: מאות אלפים פינו בתיהם
- תא"ל מהמודיעין הסורי ברשימת מבוקשי ה-FBI

 

מזריצקי, גרוש ואב לשניים האחראי לפיצוץ פרשת 'אלקשוניקס', חשף לראשונה כיצד גילה כי מידע אישי שנאסף על אודותיו תוך שימוש באפליקציית הבחירות הפופולרית, נמכר לכאורה למפלגת 'הדרך' לקראת התמודדותה בבחירות 2019. "הפרסומות הופיעו בתיבת המייל הפרטית שלי ובאתרי החדשות שבהם גלשתי, וכמובן בשעון החכם ובדף הפייסבוק שלי", סיפר מזריצקי.

"אבל מה שיותר הדהים אותי הייתה ההרגשה שפתאום כל החברים שלי מתעניינים בנושאים האלו, וש'הדרך' נתפסת יותר ויותר כמפלגה רצינית וכאפשרות רלוונטית מבחינתם. ביום הבחירות קיבלתי הודעות שמזכירות לי ללכת להצביע ל'הדרך', תוך ציון דרך ההגעה הנוחה ביותר לקלפי. לאחר ההצבעה, ההודעות פסקו".

כמה שבועות לאחר הבחירות שבהן זכתה 'הדרך', מפלגה חדשה עם מועמדים אלמונים כמעט, במספר בלתי נתפס של 22 מנדטים, החליט מזריצקי לנקות את מכשיר הטלפון שלו והחל למחוק אפליקציות מיותרות. כשנתקל ב'אלקשוניקס' נזכר כי השינוי בפרסום החל זמן קצר לאחר שהתקין את האפליקציה, והחליט לבחון אותה מקרוב.
 
הרעיון שעמד בבסיס האפליקציה היה חיובי. לאחר שהשיב על שאלון קצר בנוגע לדעותיו בשלל נושאים ופירט את הצבעותיו בעבר ואת הצבעותיהם של בני משפחתו, קיבל כל משתמש "המלצה" על המפלגה המתאימה לו. אבל מה שזיכה את האפליקציה ב-800 אלף הורדות הייתה בעיקר האפשרות לשבץ את פניהם של המשתמשים ושל חבריהם בפייסבוק בתוך תמונות אמיתיות של חברי כנסת ושרי ממשלה, להרכיב את הממשלה האידיאלית מבחינתם ולשתף אחרים בתמונה המשעשעת שנוצרה. בעקבות הצלחתה המפתיעה של האפליקציה, בייחוד בקרב צעירים, פורסמו מספר כתבות שפרגנו ליזמים, עמית רגב וגדעון לוגסי, על הצלחתם לקרב ולהנגיש את הפוליטיקה הארצית לדור הצעיר.

מזריצקי בחן את הגדרות הפרטיות ונדהם לגלות כי בהיסח הדעת הוא הסכים לכך שהאפליקציה תהיה חשופה למיקומו ולרשימת אנשי הקשר שלו, וגם לדף הפייסבוק­ותיבת המייל הפרטית שלו. אפילו אפליקציית מדידת הדופק והצעדים הייתה כלולה בפנים. בחיטוט נוסף בנבכי מדיניות הפרטיות של האפליקציה גילה מזריצקי כי החברה מתחייבת שלא למכור את המידע לגורם מסחרי אך שומרת לעצמה את הזכות למכור את המידע "לגופי מחקר, לרבות גופי מחקר ומוסדות פוליטיים", שכן זהו המודל העסקי שעליו היא מבוססת.

בעקבות הממצאים החליט מזריצקי לפנות ל'אלקשוניקס' בבקשה שיסירו את המידע שנשמר עליו, אך נתקל בהתעלמות מופגנת. בעקבות פוסט שפרסם מזריצקי בפייסבוק וזכה להדים רבים, החליטה התנועה לאתיקה שלטונית לעתור לבית המשפט לעניינים מנהליים בבקשה לחייב את 'אלקשוניקס' לחשוף אם מכרה את המידע ולמי.

לעתירה הצטרפה המועצה להגנת הפרטיות, שטענה כי למרות הסכמת המשתמשים אסור היה לחברה למכור מידע כה רגיש על לקוחותיה, שכן הזכות לפרטיות כלולה בחוקי היסוד ואינה ניתנת לוויתור. דגש מיוחד הושם על האופן שבו "נתפרה" תעמולת הבחירות במיוחד למידותיו של כל משתמש, ולאופן שבו עוצב פיד הפייסבוק כך שפוסטים וידיעות חיוביות על המפלגה החדשה הופיעו בתדירות גבוהה, ואילו ידיעות שליליות עליה או ידיעות חיוביות העוסקות במפלגות אחרות הועלמו. בעתירה נטען כי 'הדרך' שילמה לפייסבוק כדי שתשנה את האלגוריתם שלפיו מוזן הפיד האישי של אותם משתמשים.
 

"פתאום הופיעו אצלי המון פוסטים שהפנו לכתבות על שיעור המתאבדים הגבוה מבין הגברים הגרושים, וכיצד בדיוק מתכוונת מפלגת 'הדרך' לטפל בנושא", סיפר מזריצקי. "רק לפני כמה ימים גיליתי שגם גרושתי הצביעה להם. היא אמרה שזו המפלגה היחידה שבאמת תקדם את זכויותיהן של אמהות חד-הוריות", צחק.

העובדה שמפלגת 'הדרך' הטתה בבחירות האחרונות את הכף והובילה להקמת קואליציית שמאל-מרכז, עוררה תהיות על הקשר שבין רגב ולוגסי לגורמים בכירים במחלקת המדינה האמריקאית. בתחקיר שפורסם בערוץ 10 נחשף כי השניים השתתפו לפני כמה שנים בתוכנית מיוחדת לדוקטורנטים מצטיינים למדיניות ציבורית באוניברסיטת פרינסטון, עם סגן מזכיר מחלקת המדינה, גארי טיילור. חברי כנסת מימין טענו כי אין ספק שמחלקת המדינה האמריקאית מימנה את הקמת האפליקציה, ואולי אף הייתה קשורה לגורמים בכירים במפלגת 'הדרך'.

"הם כבר ניסו לעשות זאת ב-2015 עם V15 וקול אחד, אבל נכשלו. הפעם הם הצליחו", הכריז בזעם חבר הכנסת גלעד ארבל מהליכוד במהלך הדיון בוועדה. "כל הבחירות האחרונות היו מוטות לחלוטין, איזו מין דמוקרטיה זו? בושה לכם, אני במקומכם הייתי מתפטר", קרא עמיתו למפלגה ח"כ עומר בן-שמעון לעבר חברי הכנסת מ'הדרך'. "זו צביעות ממדרגה ראשונה", השיבה לו חברת הכנסת יעל אבני ממפלגת העבודה. "אתם הייתם הראשונים להשתמש במניפולציות האלו, עכשיו מישהו עשה את זה יותר טוב מכם ואתם מתבכיינים?"
 
בצל הסערה הפוליטית צפוי להתקיים בקרוב הדיון הראשון בפרשה בבית המשפט. בתגובתה לעתירה טענה 'אלקשוניקס' כי רשימת לקוחותיה היא סוד מסחרי, וכחברה פרטית אי אפשר לחייבה לחשוף את הרשימה. עוד נטען כי גם אם החברה מכרה מידע השייך למשתמשי האפליקציה, הדבר נעשה מתוך הסכמתם המלאה. בכלל, טענה 'אלקשוניקס', סחר במידע הוא מודל עסקי ידוע ומוכר, והחברות הגדולות בתחום כמו פייסבוק, גוגל ודומותיהן פועלות באופן דומה.

"הציבור הישראלי מודע לכך היטב", הוסיף דובר החברה בהודעה לתקשורת. "מתוך 800 אלף משתמשים מרוצים, קיבלנו פנייה אחת בלבד של אותו יבגני מזריצקי והיא נענתה באופן מהיר ומיידי. הזכות לפרטיות הצטמצמה בשנים האחרונות בהסכמה, בתמורה לרווח העצום שמפיקים המשתמשים. העניין נופח מעבר לכל פרופורציה בשל מעורבותם של גורמים פוליטיים, המתקשים לקבל את הכרעת הרוב בבחירות האחרונות".

זוכרים את "המצביעים הערבים נעים בכמויות אדירות אל הקלפי"? אחת ההתבטאויות המפורסמות והשנויות במחלוקת מיום הבחירות האחרון פורסמה בעמוד הפייסבוק של ראש הממשלה בנימין נתניהו, אבל גם נשלחה כהודעת טקסט לכמיליון מצביעי ליכוד פוטנציאליים.

 

צוריאל שרון ואוריאל מצליח, מומחים לשיווק ממוקד ברשת שעמדו מאחורי המהלך, שלחו במהלך יום הבחירות לא פחות מחמישה מיליון מסרונים, לצד כמיליון שיחות מוקלטות. ההודעות נשלחו לפי פילוח פרימיטיבי למדי של ערים ושכונות, אבל לדבריהם הן הביאו לתוצאות מדהימות. כך למשל, לאחר שתושבי עפולה קיבלו הודעה אישית על כך שאחוזי ההצבעה בעירם נמוכים ושעליהם לצאת ולהצביע, שיעורי ההצבעה בעיר עלו דרמטית. אבל שרון ומצליח עשו הרבה יותר מכך. כשאני מספרת להם על העלילה העתידנית שבדיתי, הם לא מתרשמים.

"כמעט כל מה שאת מתארת כבר קיים היום", אומר מצליח, הצלע הטכנולוגית של הצמד. "כבר היום אני יכול לבקש מפייסבוק שפרסומת מסוימת תופיע אצל אנשים בעלי מאפיינים מאוד ספציפיים כמו מיקום גיאוגרפי, גיל ותחומי עניין, בהתאם לפוסטים שאהבו. מאז שפייסבוק קנתה את וואטסאפ זה נהיה משוכלל יותר. אני יכול למשל להעביר לפייסבוק רשימת טלפונים של 100 אלף איש ממתפקדי המפלגה, פייסבוק תתרגם את הטלפונים לפרופילים שלהם, ואז אני יכול לבקש ממנה למצוא עוד 100 אלף איש בעלי מאפיינים דומים".

לפי חוק הגנת הפרטיות, מי שאוסף נתונים מורכבים - חוץ משם ומספר טלפון - על יותר מעשרת אלפים איש, חייב לדווח לרשויות על הקמת מאגר מידע ולעמוד בכללים שונים. לדברי מצליח, הפרטים שהוא אוסף בפייסבוק אינם נחשבים מאגר מידע. "המידע נשמר על פי מאפיינים ופילוחים כמותיים, אך שמות הפרופילים עצמם אינם נמצאים בידיי", הוא אומר. "יש לי קוד דיגיטלי שפייסבוק ממירה לפרופיל כשאני מבקש ממנה לפרסם לאותם משתמשים. המטרה היא לדעת כמה שיותר פרטים מעניינים על כל משתמש כמו איזה פרסומים הוא אהב, כמה זמן הוא נשאר לקרוא את הכתבה, האם הוא הגיב לכתבה, במי הוא תמך בעבר וכדומה".
 
גם מפלגות אחרות עבדו בשיטה הזאת?
"אני לא יודע מה עשו בדיוק בשאר המפלגות. יאיר לפיד בעיקר 'טירגט' לפי אזורים. כשהוא בא לכנס בנתניה למשל, הוא פרסם אותו לאנשים שגרים באזור ושהייתה לו אינדיקציה שהם עשויים להתעניין בו".

ובכל זאת, המידע שנאסף כיום עדיין איננו מדויק מספיק. "הייתי רוצה להגיע למצב שבו אני יודע על כל תושבי מדינת ישראל הכול, ואז אוכל לשלוח להם פרסומות והודעות מותאמות", אומר מצליח. "בינתיים יש אחוז מסוים שהצלחתי ללכוד. כל החברות המסחריות בונות את הקהלים האלה כל הזמן".

כולנו, אם כן, חשופים כבר היום לפרסום שתפור בדיוק לפי מידותינו. המידע שאנחנו מפזרים לכל עבר מבלי לחשוב פעמיים, גורם לכך שבעתיד ה'תפירה' הזאת תהיה הרבה יותר מהודקת ומדויקת. אבל תוך כדי שיחה עם צמד המשווקים אני מתחילה לתהות: מה בעצם כל כך גרוע בכך?

גוגל קוראת במיילים שלנו שאנחנו שוקלים לטוס לחופשה באיטליה, ותוך שעה קלה אנחנו מוצפים בפרסומות לטיסות מוזלות ומלונות בוטיק בפירנצה; עשינו לייק לתמונה של חברה שירדה למדבר לסדנת יוגה-אשטנגה והוספנו תגובה "נראה חלום!", ומיד נקבל המלצה להצטרף לעמוד של "רישי נירוואנה - יוגיסט רב תחומי ומטפל במנדלות". נכון, על הדרך אנחנו יכולים לקבל מפלגת אווירה שמוכרת לנו קמפיין שקרי, אבל היי, זה כבר קורה היום. בעידן שבו אנשים מפרסמים למאות ואלפי חבריהם תמונות אישיות מכל רגע בחייהם, וכאשר הביטוי "לא צילמת - לא היית" הפך מזמן מבדיחה לאמת צרופה, נראה שהזכות לפרטיות ירדה לתחתית סדר העדיפויות.
 

"בטווח הקצר הייתי אומר שאנחנו בעיקר מרוויחים מכך", מסכים ד"ר רועי צזנה, חוקר עתידים במרכז בלווטניק לחקר הסייבר באוניברסיטת תל-אביב, ומחבר הספר 'השולטים בעתיד' שיראה אור בקרוב בהוצאת 'כנרת זמורה ביתן'. "אנחנו מוסרים מידע פרטי, ומקבלים בתמורה איכות חיים ורמת חיים גבוהה. זה לא רק ברמת מוצרי הצריכה. בעתיד יהיו חברות שבאמצעות ניתוח ועיבוד של מאגרי ביג-דאטה עצומים עלינו ועל אחרים יוכלו להתאים לנו תרופות וטיפולים רפואיים, ואפילו לאתר מחלות בתחילת דרכן או להמליץ על טיפול מונע למחלות שישנה סבירות גבוהה שנחלה בהן. נוכל גם למצוא עבודה בקלות רבה יותר. אנשים יסחרו בפרטיות שלהם, ויקבלו דיבידנדים גדולים".

ובכל זאת, מדגיש צזנה, בטווח הארוך אנחנו מעניקים לגורמים חיצוניים כוח להשפיע עלינו יותר ממה שהיינו רוצים, פעמים רבות בלי שנהיה מודעים לכך. לפני כמה שבועות פורסם כי ג'יגסו, חממת הטכנולוגיה וחטיבת המחקר של גוגל, פיתחה אלגוריתם חיפוש מיוחד שנועד להרחיק מתגייסים פוטנציאלים לדאעש מהתעמולה הקיצונית של הארגון. במסגרת התהליך הוגדרו כ-1,700 מילות חיפוש המקושרות לדאעש, ומי שהקיש אותן קיבל בראש הרשימה קישורים לסרטוני יוטיוב בערבית ובאנגלית נגד 'המדינה האסלאמית'.
 
"גוגל עשו כאן ניסיון לעיצוב תודעה מחדש", אומר צזנה. "למי שמתעניין בנושא, מראים מידע שדוחף אותו למקום מאוד מסוים שכמובן משפיע על הבחירה שלו. מצד אחד זה דבר נפלא וגאוני. במקום שדאעש ישטוף להם את המוח, גוגל עושים זאת. השאלה היא מי ערב לי שגוגל לא יעשו זאת בעתיד גם כשבקונגרס ינסו למשל להעביר חוק שפוגע ברווחיה של גוגל. במסגרת הכללים הקיימים, שלפיהם חברות אמורות למקסם את הרווחים של בעלי המניות, ייתכן שמבחינתם הם יהיו חייבים לעשות זאת".

מציאות שבה מישהו יודע עלינו הכול ויכול להשתמש במידע הזה כדי לכוון אותנו לקבל החלטות מסוימות מבלי שנהיה מודעים לכך, מובילה לשאלות גדולות בהרבה על משמעות הבחירות שאנחנו עושים ועד כמה הן באמת חופשיות. מי שעוסקת בנושא באינטנסיביות היא ד"ר תהילה שוורץ-אלטשולר, ראש התוכנית לדמוקרטיה בעידן המידע ב'מכון הישראלי לדמוקרטיה' המכנסת אחת לחודש חוקרים, גורמי ממשל ומשפטנים העוסקים בתחום כדי לנסות להקדים תרופה למכה ולהציף שאלות ופתרונות אפשריים.

"אני קוראת לזה מלכודת אוטונומיה", אומרת אלטשולר. "כשמוכר יושב מולנו ומנסה לשכנע אותנו לקנות מוצר שאנחנו לא מעוניינים בו, אנחנו מפעילים מנגנונים קוגניטיביים שמאפשרים לנו להבין שזהו פרסום ולפעול בהתאם. אבל כאן יש עליית מדרגה. קחי למשל את הטלוויזיה החכמה, שמחוברת לאינטרנט ומזהה את האדם שבחדר על פי הקול או הפנים שלו. ברגע שנדליק את הטלוויזיה היא תציע לנו במה לצפות על פי אלגוריתם שמבוסס על ניסיון העבר ושאר המידע שיש לה עליי, בלי שתמיד נהיה מודעים לכך".
 

ומה רע בזה?
"זה נחמד מאוד, אבל אם חשבתי לראות משהו אחר ומציעים לי שתי אפשרויות נחמדות יותר, בסוף זה משפיע על הבחירה שלי. לאט-לאט נתרגל לראות רק מה שממליצים לנו. אנחנו נרגיש שמדובר בהמלצה בלבד, אבל בסוף חברה מסחרית תשלוט במה שאנחנו רואים. יש כאן כמובן פוטנציאל השחתה גדול מאוד, למשל כשמישהו משלם לחברות להמליץ דווקא על תוכניות מסוימות".

דוגמה חריפה יותר קשורה לטרנד ההולך וגובר של קניות יומיומיות ברשת. "נניח שאדם מחליט להפסיק לעשן, ואתר הקניות יודע זאת כי הוא הפסיק לקנות סיגריות וחיפש בגוגל תוכניות גמילה מעישון. עכשיו האתר יציג לו את הסיגריות במקום בולט ועם הנחה משמעותית. אותו אדם לא יראה בהנחה על הסיגריות פרסומת שמופנית אליו באופן ישיר ומתוחכם, ויכולת ההתנגדות שלו תקטן משמעותית".
 
"העניין הוא שאנחנו לא יודעים איך בדיוק המידע עלינו מתורגם כדי להתאים עבורנו את העולם הווירטואלי סביבנו", מוסיף צזנה. "אנחנו יודעים ברמה כללית שפייסבוק למשל רוצה שאני אשאר שם יותר, אבל אף אחד לא יודע יותר מכך וזהו סוד מסחרי. אנחנו לא יודעים איך עובד האלגוריתם. אני בתור מישהו שנוטה לשמאל-מרכז הייתי שמח מאוד אם הסיפור שלך היה מתגשם ואכן הייתה קמה קואליציה כזו כתוצאה מאותו פרסום 'תפור'. אבל בסופו של דבר זה גורם לכך שהבסיס למערכת הדמוקרטית הנוכחית, שהוא האמונה כי לכל אחד מאיתנו יש רצון וידע משלו ואנחנו יכולים לבחור את נציגינו בהתאם לכך, הבסיס הזה נשמט מתחת ידינו".

מדי שבוע מקיים מנכ"ל ומייסד פייסבוק, מארק צוקרברג, פגישת און-ליין מול כלל עובדי החברה שבה הוא עונה על שאלות המטרידות אותם. כמתבקש מ"מפגש" וירטואלי שמשתתפים בו 14,500 עובדים, השאלות נקבעות קודם לכן באמצעות סקר פנימי. במרץ האחרון עלתה בסקר השאלה הנפיצה הבאה: "האם לפייסבוק ישנה אחריות לסייע למניעת בחירתו של דונלד טראמפ בבחירות לנשיאות?". על פי צילום המסך שהודלף, לפחות 61 מעובדי החברה הצביעו בעד העלאת השאלה שהגיעה בעקבות זאת למקום החמישי.

פייסבוק מעולם לא הגיבה באופן רשמי לפניית אתר 'גיזמודו' שחשף את הסיפור, כך שלא ברור אם השאלה אכן עלתה לדיון בסופו של דבר ומה הייתה תשובתו של צוקרברג. אך חודש לאחר מכן, בכנס הטכנולוגיה השנתי של פייסבוק, הפתיע צוקרברג בנאום פוליטי חריף שאמנם השם המפורש של המועמד הרפובליקני לא הוזכר בו, אך נכללה בו התקפה ישירה נגד הרעיונות המרכזיים שמוביל טראמפ בקמפיין הבחירות שלו.
 

"אני מתחיל לראות אנשים ומדינות שמתנגדים לרעיון של עולם מחובר וקהילה גלובלית", אמר המנכ"ל הצעיר והמשפיע בעולם. "אני שומע קולות מפחידים על בניית חומות והרחקת אנשים שמתויגים כ'אחרים', שמעתי קריאות לפגיעה בחופש הביטוי, האטת הגירה והפחתת המסחר... דרוש אומץ לבחור בתקווה ולא בפחד... התקווה והאופטימיות הן מה שעומד מאחורי כל צעד חשוב קדימה".

זמן קצר לאחר חשיפת הסיפור טען דובר פייסבוק שהחברה "לעולם לא ניסתה ולא תנסה להשפיע על ההצבעה של האנשים". חשוב לשים לב למה שלא נאמר בהודעת הדובר: לא נאמר בה שפייסבוק איננה מסוגלת להשפיע על הצבעה של אנשים. אחרי הניסויים שפייסבוק ערכה ופרסמה בעצמה בשנים האחרונות, הכחשה כזו הייתה מעוררת בעיקר גיחוך.

 
בתחילת 2012 ערכה פייסבוק ניסוי, בשיתוף שלושה חוקרים מאוניברסיטת קורנל. הרעיון היה פשוט: לקחו כ-700 אלף משתמשים ותמרנו את הפיד שלהם בלי ידיעתם, כך שלמחציתם הופחת התוכן החיובי ולמחציתם הופחת התוכן השלילי, ובדקו אם רגשות 'מדבקים' גם דרך רשתות חברתיות ולא רק בפגישות פנים אל פנים. לשם כך בחנו החוקרים את הסטטוסים שפרסמו הנבדקים עצמם כדי לגלות אם חל שינוי במצב רוחם.

הממצא שפורסם בכתב העת היוקרתי של האקדמיה הלאומית האמריקאית למדעים (PNAS), היה מוחץ. "אצל האנשים שהתוכן החיובי בפיד שלהם הופחת, שיעור גדול יותר מהמילים בפוסטים שלהם היה שלילי ושיעור קטן יותר היה חיובי", כתבו החוקרים. "כשהשליליות הופחתה, התגלה דפוס הפוך. התוצאות מצביעות על כך שהרגשות שמביעים חברינו באמצעות רשתות חברתיות משפיעים על מצב הרוח שלנו. מדובר בראיה הראשונה להידבקות רגשית בקנה מידה גדול באמצעות רשתות חברתיות".

שנתיים קודם לכן, לקראת הבחירות לקונגרס של שנת 2010, ערכה פייסבוק ניסוי מסוג אחר. אצל חלק מן המשתמשים האמריקאים הופיע כפתור "הצבעתי", שעליו הם יכלו ללחוץ כדי לעודד את חבריהם ללכת להצביע. לפי הערכת החוקרים, הכפתור גרם לכך שכ-60 אלף משתמשים ועוד 280 אלף מחבריהם יצאו להצביע באותן בחירות. בבחירות הבאות הוצג הכפתור בפני כלל המשתמשים, וכך נעשה גם בבחירות האחרונות בישראל.

"נניח שפייסבוק היו מחליטים לשים את כפתור ההצבעה ליותר משתמשים דמוקרטים", ממחיש צזנה. "לא באופן גורף, אלא רק בחמישה אחוזים יותר. זו הייתה סטייה שקשה לשים לב אליה". יצוין כי על פי הסקרים הנוכחיים, חמישה אחוזים בהחלט יכולים לגרום לשינוי בבחירות הקרובות בארה"ב. "או למשל אם הם יחליטו לשנות את האלגוריתם, כך שנראה יותר ידיעות על הימין מעל השמאל. אנחנו לא נדע את זה, ודאי לא כפרטים. אנחנו מניחים שפייסבוק לא יעשו דבר כזה כי הם לא ירצו להיתפס כמוטים, אבל איננו יכולים להיות בטוחים בכך. ככל שמגמת ההתייעלות הטכנולוגית תגבר ופחות עובדים יהיו מעורבים, הסיכוי לחשוף קונספירציה מעין זו יורד משמעותית. לפייסבוק יש היום 1.5 מיליארד משתמשים, ורק 4,000 עובדים בתפקיד מהנדסים. זהו מספר מגוחך".
 

מי שלא נשאר אדיש לכוחה ההולך וגובר של פייסבוק הוא מקס שרמס, סטודנט למשפטים מאוסטריה, שבחמש השנים האחרונות הפך למגיש תביעות סדרתי נגד החברה, שזכו לכינוי 'תביעות דוד נגד גוליית'. בתביעתו האחרונה, שאליה הצטרפו כ-25 אלף משתמשים, שרמס טוען כי פייסבוק מפרה את הזכות לפרטיות על פי דיני האיחוד האירופי משום שאין הסכמה לסוגים רבים של שימוש במידע.

כך למשל, פייסבוק ממשיכה לעקוב אחרי משתמשיה באתרים חיצוניים בעזרת כפתורי הלייק. כלומר, כל גלישה באתר חיצוני, למשל אתר חדשות שאפשר לסמן בו לייק, נשמרת ונכנסת למאגרי המידע של הרשת החברתית. עוד טוען שרמס נגד העברת מידע לגורמים שלישיים באופן בלתי מפוקח, ומעל הכול לתוכנית המעקב של סוכנות הביון האמריקאית.

הדין הישראלי, כך מתברר, נמצא בפיגור עצום בכל מה שקשור לדיני הפרטיות וחופש המידע. האם פייסבוק למשל, חברה שאיננה ישראלית, כפופה לחובת רישום מאגר מידע המצויה בחוק הישראלי? האם מותר לה בכלל להעביר מידע על משתמשיה לגופים שלישיים? האם היא יכולה לחסום או לקדם תוכן בפיד שלנו כרצונה?

"אלו שאלות גדולות", אומרת ד"ר תהילה שוורץ-אלטשולר, ומיד משווה ומעלה. "האם הסכמה לתנאי הפרטיות של גוגל מעניקה לה את הזכות להשתמש במידע בכל אופן, או שיש צורך בהסכמה ספציפית ומפורשת על כל שימוש ושימוש? האם יש הבדל כשמדובר במידע רפואי?"

חוק הגנת הפרטיות הקיים עמום במכוון. לפי החוק, הסכמה מוגדרת כזו רק כאשר היא הסכמה מדעת. בשנת 2005, כאשר תוקן החוק, הוצע להוסיף כי נדרשת "הסכמה שניתנה לאחר שנמסר לנותן ההסכמה מידע, בלשון המובנת לאדם סביר, הדרוש לו, באורח סביר, לצורך מתן ההסכמה". התוספת נדחתה בסופו של דבר, מתוך רצון להעניק לבית המשפט יכולת לפרש את הדין בהתאם למציאות המשתנה.
 

ובחזרה ל'אלקשוניקס' הדמיונית ולעתירה שהוגשה נגדה. על פי הדין הקיים, בית המשפט יצטרך להכריע אם היה צורך בהסכמה מפורשת וספציפית על העברת המידע למפלגת 'הדרך', או שמא קבלת תנאי השימוש הכלליים באפליקציה הייתה מספקת. אבל נראה שהחוק הרלוונטי עומד להשתנות בשנים הקרובות.

"הגישה כיום היא שכל סוגיית ההסכמה היא אשליה אחת גדולה", אומרת אלטשולר. "ממילא למרבית האנשים אין באמת יכולת לבחור, ולא צריך לצפות מהם לקרוא את כל מגילות הפרטיות. ההיקף צריך להיקבע באמצעות מדרג בחוק. יהיו מקרים שבהם אין בכלל צורך בהסכמה, יהיו מקרים שבהם תהיה זכות לסירוב, ולפעמים תהיה צורך בהסכמה מפורשת - במיוחד כשמדובר במידע רגיש כמו מידע רפואי. אבל השאלה הכי גדולה היא מי יפקח על מה שקורה שם. יש לנו חברות עם המון כוח להשפיע על דעת הקהל והן עושות מה שהן רוצות, יוצרות סדר יום ומידת האחריות שלהן לא ברורה. אין שום כללים בעניין".

יש מי שמשמיעים טענות דומות כלפי התקשורת בארץ, בוודאי אם חוזרים עשור או שניים לאחור.
"בשנות התשעים, בימי השיא של האקטיביזם השיפוטי של אהרן ברק, 'ידיעות אחרונות' היה מונופול מוכרז. ברק כתב אז מאמר שלפיו בסיטואציה הזאת יכול להיות שצריך להתייחס לעיתונות הכתובה כאל גוף דו-מהותי. כלומר גוף פרטי שממלא תפקיד ציבורי, ולכן צריכים להחיל עליו כללים דומים. ברור שזו טענה לא הגיונית, אבל בדיעבד אנחנו מבינים עד כמה 'ידיעות אחרונות' השפיע על דעת הקהל, ואתה אומר לעצמך אולי ברק בכל זאת צדק. זו אחת השאלות החשובות שמונחות לפתחם של אנשי התיאוריה החוקתית".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg