טראמפ ינצח? אמריקה מאסה ב'פוליטיקלי קורקט'
הכמיהה של הציבור האמריקאי לעולם של חומות היא תגובת נגד לשנים ארוכות של שיח פוסט-מודרני ואטמוספירה של רלטביזם מוסרי, שחותרים לביטול חומות בין בני אדם. ומה זה אומר על ישראל? הכל
לא צריך להיות חכם גדול במיוחד כדי להבחין בכך שדונאלד טראמפ הוא דמגוג, נפוח מחשיבות עצמית ואדם בוטה וגס רוח. על כך הסתמכו פרנסי המפלגה הרפובליקנית, כמו גם הפרשנים הפוליטיים בארה"ב, כשקבעו בביטחון רב שמועמדותו לנשיאות ארה"ב תתנדף כקצף על פני המים עם תחילת תהליך הבחירות המקדימות.לעוד טורים בערוץ הדעות של nrg:
- רונית אלקבץ, כשאת אומרת לא למה את מתכוונת?
- מי המנצח הגדול בבחירות של איראן? אף אחד
- זוזי אישה: התבהמות נותני השרות בישראל
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אולם תחזיות לחוד ומציאות לחוד, "הדונאלד" כפי שהוא מכונה שם (באנגלית זה נשמע יותר טוב) נוסק וכובש יעד אחר יעד, כך שבין אם בסופו של דבר הוא יזכה במועמדות הרפובליקנית – כפי שמסתמן כעת – ובין אם לאו, עצם העובדה שהגיע לאן שהגיע צריכה לעורר אותנו למחשבה, כי הציבור האמריקאי אומר כאן משהו, והוא אומר זאת בקול רם.
האזנתי רבות לנאומיו של טראמפ. הוא מרבה לדבר על בניית חומה גבוהה בגבול בין ארה"ב למכסיקו, ובאמת החומה יכולה להיות סמל נאות לכלל המועמדות הכמעט מופרכת שלו. חומה נועדה ליצור גבול וחיץ, לסמן טריטוריה, ונראה שזה בעצם ליבת הקמפיין של טראמפ. טראמפ הוא איש של גבולות. עולמו מחולק באופן ברור, גם אם פשטני וילדותי, לטובים ורעים.
מקבלי ההחלטות בעיניו הם מבריקים ונפלאים (אנשי עסקים) או טיפשים גמורים וחסרי כישורים (פוליטיקאים). מהלך חיובי בעיניו תמיד יהיה "אמייזינג" – מדהים, בעוד שהסכם סחר שאינו מוצא חן בעיניו אינו רק מדיניות שגויה, אלא "דיזאסטר" – אסון של ממש.
ואולי מעל לכול, טראמפ בונה בנאומיו חומה תודעתית בין אמריקה לבין כל המדינות האחרות האלה – סין, מכסיקו, יפן, ערב הסעודית ועוד. בכך הקמפיין שלו מחזיר אל השיח הציבורי בארה"ב את רעיון העליונות האמריקאית, תוך שהוא מעורר געגוע לימי הזוהר של המדינה כמעצמת על וכמצפן מוסרי.
נראה שהכמיהה של הציבור האמריקאי לעולם של חומות היא תגובת נגד לשנים ארוכות של שיח פוסט-מודרני ואטמוספירה של רלטביזם מוסרי, שחותרים לביטול חומות בין בני אדם, מדינות וערכים. נציגו המובהק ביותר של שיח זה הוא הנשיא המכהן, ברק אובמה. אובמה הוא הנשיא של דור ה-y, שגריר הגלובליזציה בבית הלבן.
למרות הכחשותיו, ברור שאובמה לא מאמין בייחודיות של ארה"ב ושל ערכיה. הוא מסרב בעקביות לקרוא לאיום שמציב האיסלאם הרדיקאלי בשמו, כי הוא לא רוצה להכיר בחומה על רקע דתי.
לפני כמה חודשים הממשל שלו כפה על תיכון בשיקגו לאפשר לתלמיד ממין זכר להשתמש במלתחה של התלמידות, כי הוא חש שבעומק נפשו הוא בת. בכך ממשל אובמה ביקש למוטט אפילו את החומה הבסיסית ביותר, הכפויה לכאורה על ידי הטבע בעצמו, חומת הזהות המינית.
כשהליברליזם הנאור הופך לליברליזם רדיקלי, התוצאה היא פירוק מואץ של מוסדות חברתיים ותיקים וחיוניים. אמריקאים רבים חשים שהם חיים בחברה שבה התא המשפחחתי, שהיה בעבר מקור של חוסן וביטחון, מתפרק, ובחברה ללא רעיונות מכוננים שניתן להתלכד סביבם.
האמריקאים, כמו גם בני מדינות אירופאיות רבות, לומדים שבלי חומות אין זהות, ובלי זהות – אין קיום. חומות מעניקות ביטחון, העדר חומות מוליד חרדה. לכן רבים כל כך מבקשים להעניק את קולם למי שמבטיח לבנות מחדש את החומות, ובכך להחזיר את התקווה.
מבחינת הרטוריקה שלו, סגנונו המחוספס (בלשון המעטה) של טראמפ, שהיה עלול לחסל מועמדים בשנים עברו, רק משחק לטובתו. האזרח הקטן כבר נחנק מן ה"פוליטיקלי קורקט" ששלט ברמה בשיח האמריקאי. כששפתם של בני אדם מסורסת ומדוכאת, הם חשים כמי שנתונים במאסר. טראמפ, שאומר את כל אשר על לבו, ללא מורא, מחזיר לאמריקאים רבים את האוויר לנשימה, את תחושת החירות.
התהליכים הללו רלבנטיים גם לשיח הציבורי בישראל, שחלק גדול ממנו נוטה לכיוון הליברליזם הרדיקלי. דווקא מי שרוצה להגן על ערכים ליברליים צריך להיאבק בהיסחפות לליברליזם רדיקלי, כי כששיווי המשקל בחברה מופר, המטוטלת עלולה לנוע מצד לצד במהירות רבה. הערובה לשמירה על חברה ישראלית מאוזנת, אפוא, היא חיזוק ערכי היסוד שלנו וזהותנו היהודית.
במילים אחרות, מי שלא רוצה להתעורר עם חומות אימתניות, שיקפיד לתחזק את החומות הרגילות, את אותם גבולות שאנו זקוקים להם בחיים כדי לשמור על צביוננו
אקו"ם