סוגרים חשבון עם שריד? עדיף לסתום לכמה שעות
מותו של שר החינוך לשעבר הוכיח שאנחנו שונאים את עצמנו יותר מכל מדינה אחרת בעולם. במקום לאהוב, אנחנו מתקוטטים כמו עכברושים בשלולית, וסוגרים חשבון עוד לפני שהגופה התקררה
לא נעים לי להיות זאת שנאלצת לבשר לכם, אבל אני אעשה את זה בכל זאת - לא אוהבים אתכם. לא אוהבים אתכם במובן של ממש לא סובלים אתכם. במובן האנטישמי של המילה.עוד כותרות ב-nrg:
- תלונה על הטרדה מינית נגד בעלה של רחלי רוטנר
- בבית היהודי חוששים: יבוא יום ובנט יחליף מפלגה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
הנה רק השבוע, שתי עיתונאיות ישראליות צעירות ונעימות מראה – דפנה ליאל ועמליה דואק - נחתו בבריסל וחטפו על המקום שטוזה אנטישמית, סטייל הפרוטוקולים של זקני ציון. "יהודיות מלוכלכות", נדמה לי שזה היה המינוח המדויק. ועוד בבריסל, העיר מוכת הטרור והכלכלבת, שבתחנות הרכבת התחתית שלה מפטרלים שוטרים מפחד השגעת האסלאמית שמא תכה שנית.
סרטיפיקט של שיגעון. יוסי שריד ז''ל
צילום: אריק סולטן
הידיעה הזאת תפסה כותרות בגלל שמדובר בשתי עיתונאיות, אבל כל יהודי שגר בחו"ל או אפילו מטייל שם, נתקל יותר ויותר בסכנה הממשית של האנטישמיות שהתחפשה לשנאת מדינת ישראל בשם זכויות האדם עאלק.
מה שאני מנסה לומר הוא שכל-כך לא אוהבים אתכם, עד שיש לאנשים מספיק כוח לשנוא אתכם אפילו יותר (או אולי במקום) מאת אלה שאשכרה רוצים להרוג אותם. מה שמותיר אותנו אחד עם השני, פחות או יותר. רוצים או לא רוצים, לנו הישראלים יש סיכוי לקבל אהבה רק אחד מהשני בימים אלה.
והנה מת לנו אחד. ולא סתם אחד – שר חינוך לשעבר, איש שליווה את הפוליטיקה והתרבות הישראלית מזה כמה עשורים, איש ציבור מוכר, אחד מהיותנו.
הרשת, שמהווה את נייר הלקמוס הכי מדוייק של החברה הישראלית, לא הניחה לגופה להתקרר. מי שכתב כמה מילים של הספד על יוסי שריד ועל פועלו, הבין שלישראלי הממוצע גם המוות הוא לא סיבה מספיק טובה להתנהלות אנושית במובן הבסיסי ביותר של המילה.
עוד לפני שהגופה הוטמנה בקבר, אנשים כבר סגרו עם המת חשבון, דרך ציוצים, סטטוסים או תגובות. אנשים התקוטטו, התלוצצו, קרצו והתקרצצו. אנשים פתחו את הפנקסים הקטנים שלהם והתחילו לצטט מה אמר שריד כשהרב עובדיה נפטר, ומה אמר עובדיה על שריד בעודו חיים, ולמה מי מת שנכבד אותו אם הוא לא כיבד אותנו.
והלאה מכולם הרגש האנושי הבסיסי שאומר: חכו רגע, הבן אדם הלך לעולמו רק לפני כמה שעות, בואו נעצור לשנייה אחת את החלפת המהלומות בין ימין ושמאל ונסתום את הפה שלנו לכמה שעות. בן אדם מת כאן למען השם.
אם חייזר היה מתבונן בנו, הוא היה מוציא לכולנו סרטיפיקט של שיגעון. הנה אחת המדינות הכי מושמצות ושנואות בעולם כרגע, שנאלצת לז'נגלר בין אויבים מבית, אויבים מחוץ לדלת ושונאים מעבר לים - וכל מה שהיא מצליחה לעשות זה לשנוא את עצמה יותר טוב מכולם. לשנוא את עצמה עד כדי כך שגם מתיה, מעל הקבר, חוטפים מהלומות.
כמה מילים נכתבו כדי לתאר את התופעה הזאת? הסתה, אלימות, פילוג. לי יש מילה אחרת – התנהלות עכברושית.
ואף אחד לא חף ממנה: לא השמאל, שבטוח שהוא מעודן ומכיל ומצליח להפנים את העובדה שהאחר הוא אני, ובלבד שהאחר נמצא בתוך רשימת המוטבים שלו - או דומה לו שתי טיפות מים. גם לא הימין הקטנוני, שלא מפסיק לנהל פנקסנות במקום לנשום לרווחה ולומר לעצמו: עכשיו אני כאן הריבון, אז אולי כדאי שאראה קצת גדלות נפש.
כמו עכברושים שמתקוטטים בתוך שלולית, אנחנו מחפשים את הראש האחד של השני כדי לנעוץ בו שיניים, ולא מבחינים בכלל בעובדה שהשלולית ממוקמת על קרקעית של ספינה שנמצאת בתוך סערה של אוקיאנוס מאיים.
יש סיכוי שגם ברגע בו הספינה תטבע חלילה, אנחנו נהיה עסוקים מדי בשנאה מקומית ופרובינציאלית, ולא נבחין בכלל בסכנה האמיתית שאורבת מבחוץ.
אדם מת. יוסי שריד הוא שמו. יהי זכרו ברוך.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם