עלבון לגזענות
הסרטון של 'באמונה' לא נוצר ממניעים גזעניים, אבל אם לא נקרא לו כך ונוסיף כמה סימני קריאה - מי בכלל יקרא את הסטטוס הנוקב שכתבנו?
אישה בת 42 בשם רוזה פרקס עלתה על אוטובוס השבוע לפני שישים שנה, ב-1 בדצמבר 1955, שהיה אמור להוביל אותה לביתה מהכולבו שבו עבדה במרכז מונטגומרי שבאלבמה. פרקס, אישה אפרו-אמריקנית, התיישבה בשורה הראשונה בחלקו האחורי של האוטובוס, שרק בו הורשו להתיישב שחורים.
לאחר שחלקו הקדמי של האוטובוס התמלא בלבנים, הסיט הנהג את שלט ההפרדה שתי שורות לאחור ופקד על ארבעת האפרו-אמריקנים שישבו בהן לעבור אחורה. שלושה צייתו, פרקס אמרה לא. היא לא הגיעה באותו ערב לביתה, אלא בילתה את הלילה בבית המעצר. רצף האירועים שהציתה פרקס גרם פחות משנה לאחר מכן להחלטת בית המשפט העליון ולפיה הפרדה גזעית סותרת את חוקת ארה"ב. רוזה פרקס חוותה גזענות.
הסרטון שהפיקה חברת 'באמונה' ושעורר השבוע סערה הוא הרבה דברים: קודם כול הוא מביך ברמות שטרם נראו במחוזותינו. הוא מצולם גרוע, משוחק נורא, מתוסרט מזעזע. הוא גם מלא בסטריאוטיפים קלושים וחצופים. תגידו, חבורת חוכמולוגים, באמת ראיתם פעם אברג'ל שלא יודע מה זה חנוכייה? כי לייבוביצ'ים ופרידמנים מעין אלה, דור שלישי לניתוק ממסורת נוסח אשכנז, דווקא ראיתי לא מעט.
אבל הסרטון הזה הוא לא סימן לגזענות דתית-לאומית: מסע העליהום המיידי שספג המגזר הסרוג, כמובן תוך העלאה מהאוב של פרשת אלי אוחנה ועדויות מזעזעות של תלמידי ישיבה תיכונית לשעבר שנאלצו לעמוד ב'לכה דודי' בישיבה התיכונית בעוד שחבריהם הבלונדינים ישבו להם כגבירים בכיסאותיהם, הוא ניסיון נואל להכתמה קולקטיבית שלא יצלח. רוזה פרקס הייתה נעלבת מההשוואה הזו.
המגזר היחיד שבו עדיין יש סממני גזענות נוסח אלבמה 1955 הוא החברה החרדית. יש הרבה מה ללמוד מהמגזר הזה: ארגוני החסד, העזרה לזולת, אחוזי הפשיעה הנמוכים, היחס לזקן ולחלש – במובנים רבים החרדים מהווים את פלח האוכלוסייה האיכותי ביותר בישראל. בנושא הגזענות, מה לעשות, הם נותרו עמוק בדרום האמריקני של אמצע שנות החמישים.
בקרב החרדים כמעט ולא נמצא נישואים בין-עדתיים. מערכת הכשרות שונה, המפלגות הפוליטיות בנויות בדיוק על קו ההפרדה הזה – וזאת עוד מבלי לדבר על מערכות הלימוד, שיוצרות מדי פעם שערורייה נוסח עמנואל כמו זו שקרתה לפני כמה שנים. מהבחינה הזו, המצב שם באמת דורש תיקון גדול, שגם הוא יבוא מתישהו, כי אי אפשר אחרת.
ומה בציבור הדתי-לאומי? יש בעיה, מובן שיש בעיה - כשם שיש בעיה בציבור החילוני. קחו כל פרסומת ממוצעת בטלוויזיה. לא באמת משנה מה היא תנסה למכור לכם – בית, מכונית או חופשה ברודוס – ותגלו שהמשפחה הישראלית של משרדי הפרסום היא לבנה, צחה, זכה וברה. לפעמים יניחו למישהו קצת כהה יותר להיכנס לפריים, אבל גם אז יהיה זה ברור שהדבר נעשה לצורכי פוליטיקלי-קורקט. האם מדובר בגזענות? תלוי איך מגדירים אותה.
המילון מגדיר גזענות כך: "השקפת עולם המחלקת את בני האדם לפי גזעים, וטוענת שאין לערבב בין הגזעים, שחלקם עליונים וחלקם תחתונים". הרב מרדכי אליהו, שאין רב דתי-לאומי משפיע ממנו בעשורים האחרונים, היה מזרחי שאף התלבש כמו רב מזרחי. האם ציבור שקיבל עליו את מרותו יכול להיחשב גזעני? האם מישהו מעלה על דעתו בתי ספר ממלכתיים-דתיים לגזע האשכנזי ולגזע המזרחי? האם תמצאו רב דתי-לאומי שיסרב לחתן זוג מעורב?
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אין משמעות הדבר שאין כאן בעיה. ישנה בעיה, והיא נוגעת באתוס התרבותי המכונן של מדינת ישראל, שהוא, כך יצא, מערבי. התרבות הישראלית נוצקה על בסיס ריקודי העם מרוסיה, המוזיקה מווינה - ובמקרה הציוני-דתי, על נוסח התפילה בגליציה. בוודאי נעשו טעויות של ניסיון לכור היתוך שדרס את תרבויות המזרח במשך שנים רבות. צריך לטפל בכך, ואכן מטפלים בכך. המצב הולך ומשתפר כל הזמן, ואני יודע שהכי קל לי לומר את זה כאשכנזי. תתמודדו, לצעוק "גזענות" בטח לא יעזור לכם.
אז למה אנחנו צועקים גזענות? כי זה מה שלימדו אותנו הרשתות החברתיות בשנים האחרונות - לצעוק. אם לא תשתמש במילים הכי חריפות, תחפש להן מילים נרדפות ותשבץ גם אותן בפוסט, אף אחד הרי לא ישים לב אליך. האצבע תרפרף הלאה במורד הפיד, וקולך לא יישמע. תצרח, תתקוף, תוסיף המון סימני קריאה!!!! הנה, מישהו כבר עשה לייק, ועוד אחד. והנה שיתוף. יש!!!! אני אושיית פייסבוק!!!
תגידו, ככה אתם מדברים גם עם הילדים שלכם? עם חבריכם? שולפים בכל הזדמנות את נשק יום הדין ויורים בלי אבחנה? איך הפכנו לאישיות כזו מפוצלת, עד שאדם שיפגוש אותנו בחיים האמיתיים פשוט לא יאמין שזהו אותו החבר מהפייסבוק - הקטלני, החד, התקיף, זה שיודע בדיוק איך להכניס להם, האיש חסר הרחמים?
המציאות הכפולה הזו כבר מתנקמת בנו. אנחנו הופכים למפוצלי אישיות, וכבר לא ברור מיהו אנחנו האמיתי. זה כולל גם את אנשי חברת 'באמונה', שכנראה בסך הכול ניסו לעשות סרטון וירלי. הרי במסיבת בר-המצווה של הבן של ישראל זעירא, מנכ"ל החברה, שבה משתתפים מאתיים איש, הוא בחיים לא היה מקרין את סרטון הפיגולים הנ"ל - אפילו בתור בדיחה. אבל ברשתות החברתיות, שבהן צופים בסרטון עשרות ומאות אלפים, כבר מותר הכול. זו הרי המהות של וירליות, לא?
ככה אושר לו אחד הסרטונים המטומטמים ביותר בתולדות העם היהודי. האם האנשים שעמלו עליו, שיחקו בו, אישרו אותו ושילמו עליו מטומטמים? בטח לא כולם. הם גם לא גזענים, הם פשוט חיים יותר מדי שעות ביום ברשתות החברתיות ומנסים בכוח לדבר בשפתן. כרגע זה די נראה העתיד של כולנו, וזה מפחיד כמעט כמו להיות אישה שחורה שיושבת בכיסא המיועד ללבנים באלבמה של 1955.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם