מה נשים רוצות
אי שם, בקומה השישית של בניין משרדים נידח, ישנו מרחב מוגן וחם שכל אישה בישראל תשמח לעבוד בו
כבר בכניסה לבניין מל"ה היא הבחינה שמשהו מוזר אצל השומר. הוא דיבר אליה כמו השנוררים מבני ברק שנהגו לדפוק בדלת ולבקש כסף בלי להתבונן בה. "נשק יש?" שאל אותה תוך שהוא ממקד את מבטו בנקודה לא מזוהה בקיר. "לא", אמרה, "אבל יש לי משהו בחגורה שמזמזם, רוצה שאסיר אותה"?
"מה פתאום", הוא נבהל.
"אבל אני רואה שאין לך את הגלאי הזה של השומרים".
"נכון. יש תקנון חדש. הנהלת הבניין אוסר/ת על שימוש בגלאים האלה".
"למה אתה מדבר בלשון זכר ונקבה ביחד, זה טרנד חדש של מאבטחים?"
"יסבירו לך הכול למעלה".
היא עברה את עמדת הבידוק והמשיכה לעבר המעליות. חלל ההמתנה של הלובי נראה כמו מחווה לספנסר טוניק. תמונות ענק של נשים מעורטלות חלשו על הקירות הגבוהים, ובמרכז ריצד מסך גדול שבו התנוססה התמונה של שרון סטון מתוך הצילומים שערכה למגזין הארפר'ס בזאר. "מה הרעיון לצלם אישה בלי בגדים למגזין שאמור לעסוק באופנה?" חשבה לעצמה, אבל המעלית כבר הגיעה.
מאחורי דלפק המזכירות שבקומה 6 ישב בחור נחמד שהזכיר לה קצת את יהודה לוי. "באת לריאיון עבודה?", שאל, תוך שהוא ממקד את מבטו בנקודה לא ברורה בקיר.
"כן".
"תמתיני פה".
"טוב. אתה יכול בינתיים להראות לי איפה השירותים?"
"אני מצטער, התקנון אוסר עליי".
"מה נסגר עם התקנון הזה שלכם?"
"יסבירו לך הכול בפנים".
בחדר המנהלת המתינה לה אישה אדומת שיער עם פיסת בד שלקרוא לה חצאית זה לתת לה יותר מדי כבוד ומחשוף באורך החיים של שמעון פרס. היא הרימה את רגליה על השולחן, שרבבה שפתיים ואמרה: "את בטח שואלת את עצמך לאן הגעת?"
"בהחלט".
"ובכן, ברוכה הבאה למל"ה. מרחב ללא הטרדות מיניות. בעקבות מאבקיו של ארגון גז"ח (גברים זה חולירע) למען החלת החמרות משמעותיות בחוק, החליטו נשות הוועד להקים חלל משרדים ניסיוני במטרה להדגים כיצד תיראה חברה אוטופית שבה נשים השיגו את כל דרישותיהן. כאן את רשאית להתלבש ולדבר ככל העולה על רוחך ולאף גבר אסור לזרוק הערה, למצמץ מצמוץ, להרים עפעף או כל דבר בסגנון. הארגון פועל/ת על פי עקרונות קבוצת הפייסבוק 'שיח פמיניסטי' הדוגלות באמונה שלמה במתלוננות, בלי 'אבל', 'איך', 'למה', ו'אולי היא הבינה לא נכון'. גבר שיעיר לאישה הערה שעלולה להתפרש כמינית בעיניה יובא לוועדה מיוחדת שרשאית לנקוט בכל דרך שתבהיר לו את חומרת המעשה, כולל עריכת שיימינג ברשתות החברתיות.
"ועוד משהו, אני שמה לב שאת לבושה באופן מאופק, אין כאן צורך בזה. מוזמנת להתפרע על לבוש סליזי בכיף".
"סליחה שאני שואלת, אבל איזו סיבה יש לי להשקיע בבגדים חשופים אם אף גבר ממילא לא יתחיל איתי?"
"מה זאת אומרת, אנחנו מתלבשות ככה בשביל עצמנו!"
"לא יודעת מה איתך, אבל אם הייתי מתלבשת בשביל עצמי הייתי הולכת על טרנינג וגרבי חותלות מרמי לוי. אגב, אפשר לשאול שאלה?"
"בהחלט".
"קצת נדלקתי על הבחור מהמזכירות, איך מקדמים את זה?"
"מממ, מסובך. בגלל החוקים החדשים אין מצב שהוא יחזר אחרייך, גם יש לו כבר הערת אזהרה בתיק על נעיצת מבט חודרני".
"אז מה עושים?"
"את יכולה לבוא לעמדה ולהבהיר לו שנדלקת עליו באופן ברור. משהו כמו 'הי, מה קורה, אני רואה בך ישות שעשויה להתאים לצרכיי ומעוניינת לבדוק איתך את האופציה לקשר מרצוני החופשי והעצמאי'".
"ואז?"
"ואז, במידה והוא מעוניין בך, הוא רשאי להגיש תוך שבעה ימים מכתב חיזור חתום תוך צירוף הסכמה מראש ובכתב ואם הוועדה תשתכנע שאכן יש כאן קשר ללא ממד נצלני תוכלו לצאת יחד לדייט במרחב ההיכרות המוגן שלנו".
"נשמע נהדר. אחלה סיפור לנכדים".
"כן, אין על הרומנטיקה של המשרד הזה".
הטור הינו הומוריסטי ויש להתייחס אליו ככזה
אקו"ם