ישיבת ועד

בואו נפתח את הנושא לדיון: אנשי ועד הגנים ובתי הספר, מה באמת יוצא לכם  מכל ההשקעה הזאת?

רבים שואלים אותי: רביטל, איך את עושה זה? ויותר נכון למה לעזאזל את עושה את זה? מה טוב בלהיות חברת ועד בכל הוועדים של הגנים, הכיתות וחוג הדרמה. ולכולם אני עונה: כשהצבעתי חשבתי ששואלים מי רוצה קפה.
סתם, האמת היא שיש בי משהו שאוהב להיות בוועד. אולי כי אני חושבת שזה פיצוי על כך שאני אמא בווטסאפ. ווטסאפ של מישהו מוכר במקרה הטוב, ווטסאפ של זר מוחלט במקרה היותר סביר. מי לא מכיר את הילדים שלי, שעוצרים אנשים בכניסה למכולת רק כדי להתקשר לאמא לשאול אותה אם אפשר לקנות ביצת קינדר של ספידי.
אולי כי אני חושבת שזה יקרב ביני לבין הגננת, כי בגדול אנחנו כמו קווים מקבילים שאינם נפגשים לעולם.

מה לעשות שיש עשר שניות עד לצלצול בית הספר פלוס נעילת שער הגן, וכך יוצא שבין שמונה לשמונה ועשרה אני משגרת את עצמי בין המסגרות. התקנתי רוגטקת ענק שמעיפה את הילדים מעל השער ומנחיתה אותם היישר למקומם ב"מפגש". בסוף היום הגננות והמטפלות למדו שאין לצפות שיאסוף את הילדים מישהו בקרבת דם אליהם, או אפילו מישהו עם קווי דמיון כלליים. אפילו בלי שהילדים שלי יודעים את השם הפרטי של האוסף. מספיק להם שהאוסף יודע את השם של הילדים ויגדיל ראש כשישאל: "יש לך גם תיק? או נעליים?" אז אני בוועד, כי זו הדרך היחידה שלי להתחבב על הגננת, וכבר למדנו כולנו שיותר משישראל אוהבים את השבת, הגננת אוהבת את ההורים שנחמדים אליה.

מה טוב בלהיות חברת ועד בכל הוועדים של הגנים?

יש משהו מרגש בדרמטיות של המייל הראשון שיוצא מהוועד, מנוסח בפאתוס של "אני מאמין". אני אחראית על הדיוור והשיווק. אישה יהודייה חברת ועד, מי יידע חייך. יושבת אל תוך השעות הקטנות של הלילה בעיניים דומעות בניסיון ליצור קבוצת מיילים או ווטסאפ של ההורים. מנסה לפענח את כתב היד של האמהות שכתבו בטוש גננת, על הברכיים, בעודן יושבות על כיסא בגודל עציץ במפגש הראשון. בואו נגיד, שאם שלחת מייל להורים של הגן ורק 70% מאנשי הקשר שכתבת חזרו שגויים, מדובר בהצלחה היסטרית.

ואז עוברים למייל הראשון המפרט את איסוף הכספים לוועד. כיוון שבעולם מקביל הייתי בכירה בשוק האפור, ההורים שמלווים אותי שנים יודעים שממש, אבל ממש לא כדאי לאחר עם הבאת הכספים, או חלילה לכתוב לנו צ'ק. שהרי 5:40 לפנות בוקר היא השעה האהובה עליי לשליחת תזכורות בסגנון: "תודה לכל ההורים שכבר שילמו. שאר ההורים שימהרו לשלוח עם הילד בשקית ניילון עם שם הילד בלי שאריות בננה מאתמול — יבורכו". אני מרגישה שככה הם יפנימו.

» הירשמו למהדורה המרכזית וקבלו כל יום ב-15:00 את הכותרות הכי מעניינות

- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

והנה מגיעה מסיבת חנוכה, והלחץ גובר. רגע האמת של התיאומים בין ההורים לגננות למפעילה למרכז ההזמנות של הסופגניות הקטנות בסופר הגיע. ועד טוב הוא ועד שלא שוכח להזמין גם חמש סופגניות בלי ריבה. ויותר מכך, גם אשכרה לדעת איפה הן ממוקמות במגש. ועד טוב יודע את שמות כל הגננות והסייעות, גם המחליפות. ועד טוב יודע שלמרות שהוא אמר רק 700 פעם: נא לא להביא אחים כי הם הורסים את הריקודים, הם בוכים והם אכלו את הסופגניות הספורות בלי הריבה — יגיעו ועוד איך אחים. והוא ייאלץ לבחור בין צילום מהשורה הראשונה של הסולו של הילדה לבין השתטחות על העוגה–ללא–גלוטן, שברגעים אלו נבזזת על ידי אחים לא מוזמנים.

עם הכול אני זורמת. עם להגיע מוקדם, להישאר אחרונות לסדר. להתחנן לתמונות כדי להכין כוסות קיטשיות ליומולדת ואפילו לנסוע לספק ברמת גן כדי להביא מה שצריך. אבל לרגע הזה, שהגננת שואלת "אולי יש אבא שמתנדב להדליק את הנר", לרגע הזה, אני לא מצליחה להתרגל.
motzash.revital@gmail.com
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg