דילמת היחצ"ן: איך מטפלים בקטסטרופה
תמיר האס מנתח דילמות שבהן עשוי להתחבט יועץ התקשורת של ענת קם. בגילוי לב נדיר (יחסית ליחצ"ן), הוא גם מודה שאין פתרון קסם
כמעט אף יועץ תקשורת שפוי לא היה מעוניין בסיטואציה כמו של נסים דואק המתנהל מול העיתונאים בשם ענת קם. משקל האחריות על כתפיו קשה מנשוא, בכל דרך שיבחר עשוי להתגלות מכשול העלול להשפיע על חייה של קם.
צו איסור הפרסום נתן משמעות חזקה יותר לפרשת קם, דבר שמבעוד מועד מערים קושי על הטיפול במקרה מצד דואק. חייבים גם להזכיר בדרך אגב, שחוץ מההאשמות עצמן במסגרת פרשה זו, עולות שאלות נוספות חשובות לא פחות, כמו איך לעזאזל כל כך קל להוציא מידע מצה"ל?,
האם קיים איזשהו דמיון במשקל למסמך שפורסם בהארץ לבין אלו שלא נחשפו והוגדרו כסודיים, ואם כן אז מדוע הכתבות אושרו לפרסום? כמו כן עולה התהייה איך יושפע גזר הדין לאור העובדה שהצבא נתפס עם המכנסיים למטה ובתוך כך ננגס מעמדו של בית המשפט?
חוץ מהדיון לגבי ההגדרה של הסעיף בו מואשמת קם. צריך לתהות האם באמת הייתה פה "כוונה תחילה", לפגיעה בביטחון. גם כשמדובר בסוג כזה או אחר של מניעים אישיים, יש לזכור שהמילה "ריגול" מעלה אוטומטית קונוטציה ליצירת קשר ישיר עם האויב, דבר שלא קרה פה.
לכן עולה השאלה האם האשמה בריגול אינה מוגזמת והאם הנאשמת תיפגע עקב ניסוח לקוי ומיושן של החוק?. גם אם קם מזוהה עם הצד השמאלי שבמפה, העובדה שפרסמה טורים המצדדים בשימוש בחיסולים בעת הצורך, מרמזת שמעשיה לא נבעו מתוך רצון לפגוע במדינה, אולי, מחוסר בגרות. כמו כן, משפחתה של קם חיה בינינו, האם הגיוני שמי שמעוניין לפגוע בביטחון המדינה יעשה זאת על חשבון פגיעה בביטחון משפחתו?
האם יש לכוון את המסרים למערכת המשפט ומקבלי החלטות, או לציבור? אולי לשניהם? ואיך ייעשה מיפוי המסרים ביעילות לאור כדור השלג המאיים לגדול? האם הפיכתה לגיבורה שחשפה את האמת על החלטת הצבא יסייע לה, או שההפך הוא הנכון ורוב אזרחי ישראל מעוניינים שהצבא יעשה מה שצריך, מבלי לדעת את הפרטים?.
במידה ויש מידע משמעותי שעשוי להסיט את האש מקם, האם נכון לעשות בו שימוש או שמא הדבר יתסיס עוד יותר? לא רק לתהיות אלו צריך לתת תשומת הלב, להיבטים הוויזואליים יש משמעות גם כן. אם קם נתפסת בתמונה, מהרהרת ומרכינה ראש לרגע, יש מי שיפרש זאת כאשמה מוחלטת ולכן יש להיות מדויקים וזהירים.
לדעתי מזעור נזקים זו המטרה העיקרית שניתן להוציא לפועל. האתגר הוא לזהות את הדרכים היעילות. כך למשל ניתן לנסות להציף את התקשורת במידע שיחסית אינו רלוונטי כדי לתפוס את מקומם של הפרסומים העשויים לפגוע.
בנוסף, יש לנסות לתאם עמדות ולצנן בעיקר את העיתונאים וכותבי הטורים הידועים כמצדדים בקם. אלו, בניסיון קולגיאלי להופכה לסמל של חופש המידע, עשויים דווקא לפגוע במאבק המשפטי/
זו גם הסיבה שהופעה דלילה בביטוי פוליטי ובטקסטים לוחניים, יסייע לקם להנמיך את הלהבות ואת המוטיבציה של המעוניינים בהון פוליטי על חשבונה (מה שכבר החל לקרות). השימוש שהחל במשפחתה של קם הוא נכון, יש לתת לציבור "פנים אנושיות" ובהזדמנות הראשונה שתתאפשר קם צריכה לדבר בזירה שנוחה ומוכרת לה.
על מקורבי קם ללחוץ על הארץ ללחוץ על בלאו ולא לאפשר להם להפקיר אותה בשנית, לאחר שהם חשפו את המסמך שככל הנראה עזר לשב"כ לאתר אותה.
כמי שהותקף באחד מהטורים הקודמים ע"י השמאל יש לי הרגשה שהפעם המקור להתקפות יהיה מהימין, אף על פי שהטור לא נוקט עמדה, ולכן אזכיר שאיני שמאלני או ימני, אלא הגיוני. אשמח, אם תחסכו ממני האשמות מגוחכות כאלו או אחרות.
אין לאף אחד ספק בכך שעולות שאלות לגבי הצורך בריסון עצמי של התקשורת בנושאי ביטחון, ושחייב להיות גבול ברור, בתעוזה לקידום אג'נדות. ועדיין - אף על פי שנמסר כי המסמכים שהודלפו כללו מידע על עופרת יצוקה לדוגמא, דבר שבאמת מעורר חשש, הייתי רוצה לקוות שבישראל 2010 כל אדם ייתן את הדין על מעשיו, אבל רק, על מעשיו. לא כדי לשמש דוגמא לאחרים. ולא לפני שנחשפו כל העובדות.
ליחצו כאן כדי לדעת מה חושב יוסי האס, אבא של תמיר האס, על הטור הזה
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם