שכנים לעת צרה: על מחויבות ארה"ב להאיטי
סקר שפורסם השבוע מצא כי סדרי העדיפויות של אזרחי ארה"ב ברורים: כלכלה בראש, אח"כ תעסוקה, אחריה טרור. האיטי? בתחתית הרשימה
תושבים בוזזים אספקה בהאיטי צילום: אי-פי-אי
בסופו של דבר, כיהן 13 קדנציות. קלינטון נסע להאיטי, טייל והחליט לחזור ולהתמודד על משרה אחרת. ב-1976 נבחר לתובע הכללי של ארקנסו. שנתיים נוספות חלפו עד שנבחר, בפעם הראשונה, למושל המדינה. "תמיד הייתי מרותק לדרכים שבהן תרבויות שונות מנסות להבין את החיים?", כתב על מה שראה בהאיטי בשנה ההיא.
בין השאר, טקס שבו איש העביר על גופו מקל בוער בלי להשאיר סימני כווייה. אולי סימן לעתידו הפוליטי של קלינטון עצמו, שכבר נחבט בהרבה מקלות בוערים, אבל ממשיך לעבוד, כאילו כלום. עכשיו מדברים בו כמי שיוביל את שיקום האיטי מטעם הקהילה הבינלאומית, אולי. השבוע, בוועידה במונטריאול, קנדה, הושגו הסכמות ראשונות על היקף הסיוע. אך שם ישב קלינטון אחר, שרת החוץ הילארי קלינטון. "אנחנו צריכים לוודא שהכסף שלנו יושקע באופן ראוי?", אמרה לנציגי המדינות המשתתפות. זה לא יהיה קל, כפי שיכול לספר לה בעלה.
את הרומן האמיתי שלו עם האיטי רשם קלינטון בכהונתו כנשיא. הוא שלח כוח צבאי כדי להחזיר אליה שליט שהודח בהפיכה צבאית. הצלחה, לכאורה. אבל לא באמת, כי המודח-המוחזר היה גם מושחת וסירב להרפות ממושכות השלטון.
קלינטון האשים את הקונגרס הרפובליקני בטרפוד שיקומה של האיטי, בגלל סירובו לשחרר עוד כסף ומשאבים למבצע השיקום הזה. הרפובליקנים מצדם האשימו את קלינטון בבחירה שגויה של מנהיגות להאיטי ובתמיכה בדיקטטור. קלינטון מקבל עכשיו הזדמנות לתקן את מה שקלקל. הקאמבק-קיד הנצחי עושה עוד קאמבק. ולא כולם מתלהבים מזה.
המחויבות של אובמה
הקאמבק הזה של קלינטון בא בשבוע מעניין מבחינתו, וגם מבחינת הנשיא המכהן, ברק אובמה. אחרי התבוסה הפוליטית במסצ'וסטס, ומה שנראה כהסתבכות ללא מוצא עם רפורמת הבריאות, חזר אובמה בליל רביעי, בנאום על מצב האומה, לעניינים מעשיים יותר: בעיקר ג'ובים.
ניצולי רעידת האדמה בהאיטי צילום: אי-פי
יש שרואים בזה מהפך הדומה מאוד לזה שעבר על קלינטון באמצע שנות התשעים, אחרי כישלונו שלו להעביר רפורמה במערכת הבריאות. "האם זו הקדנציה השלישית של קלינטון?", שאל היועץ הפוליטי בוב שרום בשבוע שעבר.
זה היה מאמר ביקורתי. שרום רוצה שאובמה לא יעשה כמעשה קלינטון - לא יתמרכז, לא יוותר. ספק אם זה יעזור לו. לאובמה פשוט אין ברירה. ההתמרכזות הזאת, כתב ויליאם מקגוורן, היא "נקמתו של קלינטון". אובמה, שלא רצה להיות כמו קלינטון, רק לא כמו קלינטון, נגרר על ידי הבוחרים בדיוק לשם.
כשניהל את הדיונים על בחירת מועמדו לסגן הנשיאות, בקיץ לפני שנה וחצי, חזר אובמה ושאל את צוות יועציו "אולי בכל זאת הילארי?", והם , בכל פעם, השיבו ב"בשום אופן" נחרץ. מילא היא, עם האגו הפגוע, עם תחושת העליונות, עם המרוץ לצמרת שכמעט הצליח, אבל להחזיר את ביל קלינטון לבית הלבן זה ממש לא בא בחשבון. אובמה, שלא ממש רצה אותה (אתה כבר בחרת, אז אין
טעם שאתן לך עצות, אמר לו רם עמנואל בשיחות טלפוניות בתקופה ההיא), הודיע לשני מועמדים שלא נבחרו, ולאחד, ג'ו ביידן, שכן.
השבוע הודיע בנו של סגן הנשיא ביידן כי החליט לא להתמודד על המושב של אביו בסנאט מטעם מדינת דלאוור. זה עוד סימן לכך שהבחירות המתקרבות בנובמבר יהיו קשות לממשל, עוד מושב שלרפובליקנים יש סיכוי לכבוש. המועמד שהפסיד לביידן האב במרוץ על סגנות הנשיא, אייבן ביי מאינדיאנה, קיבל השבוע גם הוא בשורה לא נעימה: הסקרים מעידים כי הוא עלול להפסיד בנובמבר גם את המושב שלו.
יש שני מועמדים רפובליקנים שנבחנו בסקר. אחד כבר הודיע שיתמודד ואחר עדיין שוקל; אחד מוביל על ביי בשלושה אחוזים והאחר מפגר רק בשלושה. ביי הוא סנאטור דמוקרטי מתון, מרכזי, והיה מהדוחפים המרכזיים של אובמה לכיוון המרכז, ומיוזמיה של הקפאה תקציבית דרמטית ששמועות על אודותיה הקדימו את נאום אובמה, אך לא מומשו לכדי הצעת מדיניות בנאום עצמו.
המחויבות של אמריקה
שאלת התקציב החוזרת למרכז סדר היום תעיק, ללא ספק, גם על מאמציה של ארצות הברית לסייע בשיקום האיטי. סקר "פיו" מקיף שפורסם השבוע מצא כי סדרי העדיפויות של הציבור האמריקאי ברורים: כלכלה בראש, אחר כך תעסוקה, אחריה טרור, ביטוח לאומי, חינוך, בריאות, צמצום הגירעון. סיוע החוץ, יחסי החוץ, לא היו שם. סיוע לעניים - אם כי מדובר על עניים אמריקאים - הגיע רק למקום התשיעי.
האיטי לאחר רעש האדמה צילום: רויטרס
אבל שמרנים רבים חולקים עליו. "הבעיה של האיטי איננה העוני, אלא תרבות העוני", כתב בעל הטור הנקרא ג'ונה גולדברג ("נשיונל ריוויו אונליין"). "על כן, "ברגע שהמתים ייקברו, הפצועים יירפאו וההריסות יפונו, יבוא זמנה של האהבה הקשוחה". ובמילים אחרות, כפי שהגדיר זאת אנדרו נציוס, שעמד בעבר בראש הארגון הבינלאומי לפיתוח, "הסכנה היא שהאמריקאים יעזבו מהר מדי".
זה היה די מזמן, אבל אלה היו שנות השלטון הטובות בהאיטי. "עשינו עבודה טובה של שיקום, והעולם חייב לנו תודה", כתב פרנקלין רוזוולט, לימים נשיא ארצות הברית, בשנת 1928. רוזוולט כתב חוקה להאיטי, כאשר היה עוזרו של שר הימייה. אלה היו הימים הראשונים של כיבוש אמריקאי ארוך של האי, בין 1915 ל-1934 ("זו הייתה חוקה טובה למדי", כתב). כשנבחר לנשיא, הכריז רוזוולט על מדיניות "השכן הטוב" והסיג מהאיטי את הכוח האמריקאי שנשלח על ידי וודרו וילסון.
הכיבוש נגמר - הצרות חזרו. אחרי 20 שנים טובות, יחסית. רודן רדף רודן, הפיכה רדפה הפיכה, עד שבא הגרוע שבהם, ז'אן-קלוד "בייבי-דוק" דובליה. ההיסטוריה המזגזגת של יחסי המעצמה האמריקאית והאי העני, מוכה העוני, האסונות והשחיתות, הקרבה הגיאוגרפית, קהילת המהגרים מהאיטי - כל אלה נותנים סיבה לאמריקאים להיות מעורבים. יש מי שמדברים על חוב מוסרי אחרי 60 שנים של אמברגו אמריקאי, 20 שנות כיבוש ומעורבות בתמיכה בדיקטטורה צבאית ובהחלשה של ההליך הדמוקרטי".
האמריקאים לא רוצים פליטים
בשנת 2004 הודח שליט האיטי, וממשל בוש הואשם בכך שדחף להדחה, אם לא במעשה, אזי במחדל. "המסר הכפול" של ממשל בוש, שהודיע שיש לו יחסי עבודה עם השליט אך למעשה פעל נגדו, לא תרם ליציבות הפוליטית.
ניצולים בהאיטי מקבלים אספקה צילום: אי-פי
העובדה שמדובר באמריקה, שעם כל חסרונותיה ולמרות ההשמצות התכופות מצד מבקרים ברחבי העולם עדיין נוטה לעתים למדיניות אידיאליסטית ולא לחישוב מדיני קר של עלות ותועלת, תורמת לאווירת הנכונות לסייע גם לטווח ארוך, לנסות להשתמש במשבר כמנוף לשינוי במצבו של האי. מנגד, הציבור האמריקאי לא משוכנע שהוא מעוניין בעוד מהגרים עניים שיברחו מהאיטי החרבה לחוף מבטחים אמריקאי.
סגן היועץ לביטחון לאומי בממשל ג'ורג' בוש, אליוט אברמס, הציע במאמר מהדהד להכניס הרבה יותר מהגרים כאלה לארצות הברית. יש חצי מיליון מהגרים כאלה שכבר גרים באמריקה, ואברמס הציע לקלוט עוד "פי כמה" מ-25 אלף שנכנסים כל שנה בקצב הנוכחי.
הוא הציע לאובמה לדחוף לשינוי הזה, ובמקביל הציע שגם מדינות אחרות, כקנדה וכצרפת, מדינות מערביות, יקלטו עוד מהגרים מהאיטי. הפזורה הזאת, כך הוא מניח, היא המפתח לשיקום אמיתי של האיטי. הם ישלחו כסף הביתה, באופן קבוע וללא תלות במשבי רוח פוליטיים וביחסי הנשיא והקונגרס.
כך עושים מיליון המהגרים מהונדורס, המחזירים למדינתם 72 מיליארד דולר, יותר מכל סיוע החוץ שהיא מקבלת. מיליון וחצי מהגרים מסלבדור שולחים הביתה 38 מיליארד - פי 15 יותר מכספי הסיוע הרשמי.
אברמס הוא מראשי הסיעה הניאו-שמרנית בוושינגטון, אך רעיונו זה מקובל הרבה יותר על מצביעים דמוקרטים מאשר על אמריקאים שמרנים. סקר שפורסם ביום שלישי מצא כי רוב גדול של אמריקאים- 73 אחוז - סבור שארצו כבר "עושה מספיק" למען האיטי. 53 אחוז מהם מתנגדים להגברת קצב ההגירה, כאשר מצביעים רפובליקנים הם המתנגדים התקיפים יותר: 67 אחוז מהם מצביעים נגד.
בינתיים, קיבל ממשל אובמה החלטה שהיא בינתיים לא לכאן ולא לשם: מי שכבר נמצא בארצות הברית, קיבל הארכה ולא ייאלץ לעזוב בשנה וחצי הקרובות. זמן ארוך מספיק כדי לשכוח את הבטחות ההווה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם