הבחירות לסנאט: שנה של כישלון לאובמה
הניצחון של סקוט בראון הרפובליקני בבחירות לסנאט, הוא כמו ניצחון של יוסי שריד במירוץ למועצת יש"ע. הבית הלבן מוכה, חבול וצולע
החלטתו לתמוך באובמה בפריימריז של המפלגה הדמוקרטית באה ברגע של משבר. אובמה ניצח באייווה, אבל הפסיד בניו המפשייר, ואחר כך גם בנבאדה. הוא ניצח בדרום קרוליינה בזכות המצביעים השחורים, אך לקראת "סופר טיוזדיי" של הפריימריז חששו יועציו כי רגע האמת מתקרב: אם היריבה המרה, הילרי קלינטון, תביס אותו בקרב הגדול הזה, המועמדות שלו תצלול ושלה תמריא. ברגע הזה נזקק לסיוע וברגע הזה התייצבה לצדו המשפחה המלכותית של המפלגה, משפחת קנדי.
לסנאטור קנדי הייתה השפעה רבה על פעילי המפלגה. אך סימנים מדאיגים לימדו כבר בתקופת הפריימריז שעל הבוחרים עצמם יש לו השפעה פחותה. עובדה: למרות תמיכתו באובמה - ועל אף שגם הסנאטור השני ממסצ'וסטס, המועמד לשעבר לנשיאות ג'ון קרי, תמך באובמה, בחרו אזרחי מסצ'וסטס בהילרי קלינטון. אחד הניצחונות המתוקים בקמפיין שלא היו בו הרבה רגעים מתוקים, ושנגמר בכישלון. ובכל זאת - המסר היה צריך להיקלט: הבוחרים של המדינה "הכי ליברלית" באמריקה העדיפו את הסנאטורית הנצית יותר על פני הסנאטור הליברלי יותר. על אף שקנדי המליץ אחרת.
והנה, השבוע שוב זה קרה לו, לאובמה. שוב שלחו לו בוחרי מסצ'וסטס מסר, שוב למרות קנדי - הפעם זו "מורשת קנדי" כי קנדי עצמו כבר לא בין החיים - שוב למרות קרי. בסך הכל שנה וקצת אחרי שמכונת הקמפיין המשומנת של אובמה נראתה בלתי מנוצחת, שנה אחרי שהשמועות על מותה של המפלגה הרפובליקנית התפשטו בוושינגטון, שנה אחרי שהדמוקרטים, עם רוב גדול גם בבית הנבחרים וגם בסנאט, חשבו שיוכלו לעשות מה שירצו בקדנציה הזאת, שוב התברר שלאזרחים שמורה הזכות לשנות את דעתם, ואת המציאות, במהירות מסחררת.
אי אפשר להמעיט בחשיבותו של הרגע הזה, של האירוע הזה. הוא מעמיד בסכנת חיסול את ההישג העיקרי של אובמה בשנתו הראשונה כנשיא. בעצם, הוא עלול להפוך את השנה הראשונה של הנשיא המבטיח הזה לכישלון באופן רשמי וסופי, ולהפוך את השנה השנייה לסיוט פוליטי. ג'ון סטיוארט, הקומיקאי הליברלי מה"דיילי שואו" הסאטירי, הביע את תסכולו על התבוסה הזאת של המפלגה הדמוקרטית במרירות אינסופית: "זה לא שהדמוקרטים משחקים דמקה והרפובליקנים משחקים שח, זה שהרפובליקנים משחקים שח והדמוקרטים שוב נמצאים בחדר האחות אחרי שהדביקו לעצמם את הביצים לירכיים".
ניצחון של רפובליקני בתפקיד הסנאטור של מדינת מסצ'וסטס
כבר יותר מ-30 שנה, מאז בחירות 1979, לא היה למסצ'וסטס סנאטור רפובליקני. בטח לא מישהו כמו סקוט בראון, הרחוק מההדר המלכותי של משפחת קנדי, שאת כיסאו של אחד מבניה הוא יורש. אבל בראון רגיל לשבת על כיסאות שלא נבנו למידותיו. ב-2004 הוא מונה לסנאטור מדינת מסצ'וסטס והחליף יריבה פוליטית לשעבר, דמוקרטית, לסבית, שכאשר היא החליטה לגדל ילד, כינה את החלטתה "לא נורמלית" (ונאלץ להתנצל).
בתו, איילה בראון, שחקנית כדורסל ומתמודדת לשעבר ב"אמריקן איידול" - כוכבת שמנסה להיוולד - ספגה נאצות בוטות בגלל עמדותיו של אביה. הקהילה ההומו-לסבית ציירה סביבו מטרה וראשיה הגדירו אותו "אויב". או כפי שמנחה הטלוויזיה הפרובוקטיבי והוולגרי הליברלי קית אולברמן קורא לו: "חסר אחריות, הומופוב, גזען, שמרן, תומך באלימות נגד נשים ונגד פוליטיקאים שלא מסכימים איתו".
אך האמת היא שלבראון, יחסית לרפובליקני, עמדות מתונות למדי בנושאים חברתיים. עמדות מהסוג שהפכו אותו למועמד מנצח במדינה כמו מסצ'וסטס. אגב, הוא ידיד של שליח חב"ד המקומי משה בלייך, וכבר התכבד בהדלקת חנוכיית חב"ד הגדולה לפני שנה וכיכב כאורח בקבוצת הסופטבול "חב"ד סלאגר". ביום שלישי בלילה הגיע בלייך לצפות בנאום הניצחון של בראון וגם החליף עם המנצח כמה מילים. "תודה על הברכה", אמר בראון. "הוא האיש הכי נחמד בעיר", אמר בלייך.
ביחס לשאלה פוליטית אחת אין ספק: בראון מתנגד לרפורמת הבריאות של אובמה. זה המסר ששידר הקמפיין שלו: אם אתם לא מרוצים מאובמה, הצביעו בראון. והנשיא עצמו, שיצא לסייע למועמדת הדמוקרטית המפסידה מרתה קוקלי, אמר בדיוק את ההפך: אם אתם בעד אובמה - ומסצ'וסטס הצביעה לאובמה ברוב גדול ב-2008 - הצביעו לקוקלי. ממילא, הבוחרים אמרו את דברם. הם לא מרוצים. הסנאטור אייבן ביי מאינדיאנה, בנו של מי שהציל את טד קנדי מהמטוס הבוער, אמר ביום שלישי ש"אם לא נתעורר אחרי הפסד במסצ'וסטס, אין לנו סיכוי להתעורר".
ביי יתמודד מחדש על כיסאו בנובמבר הקרוב, וכמו כל הדמוקרטים שאמורים לעמוד מול הבוחרים בעוד עשרה חודשים - רוב חברי הקונגרס הדמוקרטים - הוא קצת עצבני. "נתנו לשמאל הקיצוני של המפלגה הדמוקרטית לנסות לכפות את רצונו על העם האמריקאי. זה לא יכול לעבוד".
הנה כי כן, שתי תוצאות פוליטיות מיידיות יש להצבעה במסצ'וסטס השבוע, אחת לטווח קצר והשנייה לטווח ארוך. בטווח הקצר יצטרכו הדמוקרטים להחליט כיצד להתמודד עם משבר רפורמת הבריאות. הם יכולים להרוג את החוק - כישלון גדול להם ולאובמה. הם יכולים לנסות לעשות תרגיל פוליטי מכוער כדי להעביר אותו - למשל, לעכב את כניסתו של בראון לסנאט עד שהחוק עובר סופית. אבל סנאטורים דמוקרטים ממדינות נציות, כמו ג'ים ווב מוירג'יניה, כבר רמזו שלא יאפשרו תרגיל כזה.
הבוחרים שלהם לא יאהבו אותו.
הם יכולים גם לנסות להעביר לחתימת הנשיא את הגרסה שכבר עברה בסנאט, בלי שינויים. אך בבית הנבחרים יש דמוקרטים, כמו קונגרסמן אנתוני ויינר מניו יורק, המתנגדים גם לזה. ויינר אמר, עוד לפני היוודע התוצאות, שאם הרפובליקנים ינצחו, הרפורמה "מן הסתם מתה". בימים הקרובים יתקיימו התייעצויות קדחתניות בין הבית הלבן ובין הצמרת הדמוקרטית של הקונגרס, יו"ר בית הנבחרים ננסי פלוסי, הסמן השמאלי, וגם מנהיג הרוב בסנאט, הארי ריד, שהקפיין שלו לבחירה מחודשת בנבאדה בצרות.
בעצם, מצבו של ריד הוא דוגמה מצוינת למה שצפוי לדמוקרטים רבים בנובמבר הבא. בוחרי נבאדה מאיימים לזרוק אותו, וככל שחוסר הנחת מאובמה יימשך, כך עולים הסיכויים שהקמפיין נגד ריד, במדינתו שלו, יישען על תמיכתו באובמה כהוכחה לכך שהגיע זמנו ללכת. כך בנבאדה, בהתמודדות לסנאט, כך, למשל, גם באריזונה, שם תתמודד חברת הקונגרס היהודייה גיפורדס מול יריב חזק.
הצונאמי הדמוקרטי שהכניס את גיפורדס לבית הנבחרים בשנת 2006, כיוון שהבוחרים מאסו בנשיא
ג'ורג' בוש, עלול להפוך לצונאמי רפובליקני שישטוף אותה (ועוד הרבה מחוקקים יהודים) החוצה. לכן, מהשבוע, כל אחד לנפשו, כל אחד נלחם על חייו הפוליטיים. זה אומר שהצבעה בעד אובמה לא תהיה אוטומטית, שלמחוקקים דמוקרטים ממחוזות שמרניים תהיה נטייה להצביע נגדו, או לפרוש ולהפקיר את הזירה ליריב רפובליקני, או שיפסידו בנובמבר. או אז, יצטרך אובמה לעבוד עם קונגרס ליברלי הרבה פחות. הוא ייאלץ להתמרכז.
רק קורא מחשבות מיומן במיוחד יוכל לדעת מה חשבה הילרי קלינטון בליל שלישי, עם היוודע התוצאות במסצ'וסטס. האם הצטערה על כישלון הממשל שהיא חברה בו? האם רווח לה כשנודע שאולי גם אובמה לא יצליח להעביר רפורמה שהיא נכשלה בה לפני 15 שנים? האם הרהרה באפשרות שהכהונה הזאת מסתמנת ככישלון שיחייב אותה להתמודד שוב מול אובמה בעוד שלוש שנים?
האם נזכרה במה שאמר בעלה ביל קלינטון לסנאטור קנדי, כשניסה להניא אותו מתמיכה באובמה? אולי שמחה על המכה למשפחת קנדי שזנחה אותה ובגדה בה? ממילא קלינטון מכירה היטב את הסיטואציה שבה מוצא את עצמו הנשיא המכהן כעת. גם השנה הראשונה של קלינטון הייתה מזעזעת, מבולגנת, נטולת הישגים של ממש. קלינטון מלכתחילה היה יותר ממורכז מאובמה, ובכל זאת נאלץ להתמרכז עוד קצת.
שרת החוץ האמריקאית הייתה עסוקה השבוע בהאיטי, אך גם החדשות משאר העולם לא היו מעודדות. בעיקר לא מאיראן. בתחילת השבוע נקבר סופית - קבורת חמור לא ממש מכובדת - דוח המודיעין האמריקאי משנת 2007, שקבע כי איראן עצרה את תוכנית הגרעין שלה. פקידים בכירים אמרו כי המודיעין מאמין שאיראן מתקדמת בתוכנית (אגב, לפני שבוע אמר בכיר בפנטגון משהו נחרץ הרבה פחות). ועוד אמרו, שבינתיים לא הצליחו לגשר על הפערים בין ארצות הברית לסין בשאלת הסנקציות.
הנה, שוב על המגרש השחקנים מהסיבוב של יום שלישי. ג'ון קרי, הסנאטור ממסצ'וסטס, ששמע את המסר מהבוחרים במדינתו ומכהן גם כיו"ר ועדת החוץ של הסנאט. הארי ריד, מנהיג הרוב, שצריך
לפזול לעבר בוחרי נבאדה המחכים לו בסיבוב. כריס דוד, מחוקק דמוקרטי שכבר לא עושה חשבון, כי הודיע על פרישתו ולא יתמודד על כהונה נוספת.
ומן הצד השני, הבית הלבן. מוכה, חבול, צולע, סוגר שנה ראשונה בכישלון מהדהד שיחייב שינויים במדיניות ובהתארגנות הפוליטית. בעוד שבוע ילך אובמה לקונגרס כדי לנאום את "הנאום על מצב האומה" המסורתי. הוא יאמר שמצב האומה משתפר, לפחות מבחינה כלכלית. אלא שמצבו שלו הידרדר. הנה תחזית שאפשר כבר לחתום עליה: השנה השנייה של אובמה לא תהיה דומה לראשונה. היא לא יכולה להיות דומה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם