ט.ל.ח: מסע תעמולה 2
בדרך למסע הצילומים בחו"ל, חייבים להיות מרוכזים. כל הצוות עוצר בדיוטי פרי, כי אם לא נביא שוקולדים למשרד, אין לנו למה לחזור
איזו התרגשות.
מעבירים חמש אצבעות. כן, כן, זה אני. ומגיעים לדיוטי פרי. אני בודק מי לפני ומי מאחורי. מקלל את אלה שכבר מתבשמים ורוכשים פקטים, ושמח לאידם של אלה שעוד מסירים חגורות לכבוד מכונת השיקוף.
אני חובר לארט ולמפיקה. חייבים להיות מרוכזים. אם אנחנו לא מביאים שוקולדים למשרד אין לנו למה לחזור. הארט לא מחכה ולו שנייה, הוא כבר השתלט על 4 שקיות + 1 במבצע. "יופי", אני מעודד אותו. "אל תשכח סיגריות למנהלת הסטודיו", אני אומר לו. "אנחנו צריכים אותה בצד שלנו".
המפיקה מתרוצצת גם בין מדפי הפרפומריה. היא לא משחררת את הטלפון. גם אני. "תחזור על התסריט הראשון", אני אומר לקופי במשרד. והוא חוזר. "כן, הוא
בין הפלזמות לוויסקי ולנעלי הספורט אני פוגש את הפרצופים שאראה בימים הקרובים. הם כבר מסודרים בקליקות. הסטייליסט + מעצב השיער + המאפרת מסתובבים ביחד. האסיסטנטים שלהם מייצרים קבוצה נוספת. עוזרי הצלם יוצרים קבוצה משלהם. הם נראים לי חמודים, אולי אפשר לתקשר איתם.
הארט ואני מינוס המפיקה ופלוס הצלם יוצרים גם איזו שלישייה מוזרה. הצד של הלקוח מסתובב עם עצמו. הם חטפו לנו את המפיקה. מסכנה. אנחנו קונים את דרכנו הביתה בדברי מתיקה. מוסיפים גם איזה אלכוהול זול. כבר מתחיל להיות מאוחר, אז אנחנו מתחילים להתקדם לכיוון השער.
מגיעים לשער. כולם עייפים, מתים כבר לחזור הביתה. המפיקה מתרוצצת. היא מדברת בטלפון עם מנהלת השיווק שנמצאת מטר מאחוריה. הן בודקות שכולם הגיעו. זה מרגיש כמו טיול שנתי של אנשים מאוד-מאוד מיוחדים. עד העלייה למטוס אנחנו מחליפים חוויות: "מה קנית?", "יו מהמם", "ואתה?", "אה, מאיפה זה?", "אני רוצה גם כזה, בוא איתי". אנשים הולכים ואחרים חוזרים וחוזר חלילה. המפיקה ממשיכה לתזז. כנראה שהטאלנטים מתעכבים קצת. איזה צוות בידור מצלם אותם לאייטם מאוד מעניין. השדה כמרקחה. אנחנו מתחילים לעלות למטוס. מתקדמים צעד, צעד, לאורכו של השרוול.
"אכפת לך להתחלף איתי במקום?", שואלת אותי עוזרת הסטייליסט. "בשמחה", אני עונה, ובאמת בשמחה אני נפרד ממעצב השיער והסטייליסט, שביחד איתי יצרו סנדוויץ' ממש רע. אני קם ומחפש את הכסא החדש שלי. יש מקום בתא העליון ושודרגתי מאמצע למעבר. פשוט מושלם. בכיסא לידי יושבת איזו כתבת רכילות צעירה. היא מצטרפת לצוות ההפקה. רוצה פיקנטריה, מחפשת עניין. "מאיזה משרד אתה?", היא שואלת, ואני עונה. "אה, זה לא משרד גדול?"."לא גדול כמו העיתון שלך. תזכירי לי איזה עיתון זה?!?".
אני מוודא שהארט עלה. את המפיקה אי אפשר לפספס כי היא עדיין בטלפון. מאבטח סמוי משתלט עליה ועוד שלושה נוסעים מצטרפים בניסיון להפריד בינה לבין המכשיר הקטן. היא מצליחה לסיים את השיחה.
אנחנו כבר שעה באוויר. כתבת הנוער עדיין לא הצליחה לחלץ ממני שום פיסת רכילות. בונקר. אני מספר לה קצת על הקונספט של הסרט והצילומים. מדגיש שהלקוח שיתף איתנו פעולה לכל אורך הדרך. היא לא קונה את זה. אני לא מעניין. היא קמה מהכיסא בניסיון להשיג את אחד הדוגמנים\מגישים\שחקנים.
נראה אם יתנו לה להיכנס למחלקת עסקים. זה לא עסק שלי. אני מנסה לתפוס תנומה קלה אך בטרם ייצרתי ולו נחירה אחת, מפתיעה אותי המפיקה. "שומע?" היא אומרת לי, "יש בעיה. כנראה יורד שם שלג". "מצוין" אני אומר. "אין ספק שזה הזמן לצלם קולקציית קיץ" אני ממשיך. "לא, אני רצינית" חותכת אותי המפיקה."אני שמח שיש פה אנשים רציניים" אני עונה לה. "מה את רוצה שאני אעשה?" אני שואל. "לא יודעת, אמרו לי לשאול אותך"."או.קי. אז תגידי להם שיהיה נעים. עלי."
אני כבר לא מצליח להירדם. שוב פעם נכוויתי מהמנה הבשרית. "מה קורה תותח?" אני שומע קול מוכר ורואה את הצלם מתקרב אלי עם כוס שמפנייה. "רוצה קצת?" הוא שואל. "לא, תודה". "רוצה קצת מהמיץ עגבניות שלי?" אני מנסה להחזיר לו פיתוי תחת פיתוי. הוא מחייך ולוקח עוד לגימה. "זו הכוס השישית שלי" הוא מתגאה. "לא פשוט שם אצלכם במחלקת העסקים", אני מתלוצץ. "כן, זה די חרא" הוא מחזיר לי ונעלם אל מאחורי הפרגוד.
יאללה עוד מעט מגיעים.
בשעה טובה הגענו. הנחיתה הייתה מושלמת. כל המזוודות הגיעו ליעדן, חוץ מהמזוודה של הסטייליסט שעלתה על איזה קונקשן לקונגו או כמה שיותר רחוק. המפיק המקומי מחכה לנו בשדה. הוא נראה מאוד נחמד ומאוד תמים. הוא עוד ישלם על זה.
אנחנו נגררים אחד אחר השני אל עבר האוטובוס. אני זוכה למבט כועס ממנהלת השיווק. "חכי, חכי", אני אומר לה. "מחר יהיה בהיר". מכוסים בשכבה דקיקה של פתיתי שלג אנחנו מתיישבים בתוך האוטובוס. "נו, מתי כבר נגיע למלון?" נשמעת זעקה מהספסל האחורי. "זו נסיעה קצרה של ארבעים דקות" עונה המפיקה. אף אחד לא עונה לה. אחרי נסיעה קצרה של שעה ועשרים דקות אנחנו מגיעים למלון. תדרוך קצר, צ'ק אין ויאללה למיטות. השכמה בעוד 4 שעות. לילה טוב לכולם. מחר מצלמים.
המשך יבוא
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם