ירוקת: השטח האפור של עמותת אדם טבע ודין
עמותת אדם טבע ודין דורשת שקיפות מלאה מהגורמים שמאיימים על הסביבה. רק לארגון אחד היא עושה הנחות: לעצמה. חברות הידועות כמזהמות נתנו חסות לכנסים. זהותם של התורמים נותרה עלומה. פשרה בין "חיפה כימיקלים" לדייגי הקישון נשמרה בסוד. אט"ד: "הכל נעשה אצלנו בהתאם לכללי האתיקה המקובלים". תחקיר
- מצאו את ההבדלים
- סנו? אבירת איכות הסביבה
- אביב לביא: שדה מוקשים
כמו כל כנס שאפתני, גם זה יצא אל הפועל בזכות נותני חסויות. מי שביקש לגלות את זהותם של הגורמים שאפשרו את קיומו של הכנס החשוב יכול היה לבדוק את התוכנייה. שניים מהספונסרים עוררו עניין מיוחד: "חסות הזהב", זו שמעידה על התרומה הכספית הגדולה ביותר, הוענקה ל-"מ.מ.מ מפעלי מטמנות מאוחדים 1998 בע"מ", חברה שהוגש נגדה בשנת 2007 כתב אישום על קבלת פסולת החורגת מהמותר, כמו גם על עבירות של היתרי בנייה ופעילות ללא רישיון עסק. לפני חודש וחצי אף הוצא צו סגירה נגד אתר ההטמנה בגלמה השייך לבעלי מ.מ.מ.
תואר "חסות הכסף" ניתן לחברת "ואוליה", תאגיד צרפתי שעוסק בין השאר בבנייה, התפלה, הטמנה ומחזור. במשרד להגנת הסביבה תלויים ועומדים נגד החברה שימועים, כתבי אישום וחשדות בגין אי תשלום היטלי הטמנה במספר מוקדים ברחבי הארץ, רישומים כוזבים ובעיות תפעוליות.
לאחרונה, בעקבות תחקיר של העיתונאי מיקי רוזנטל, אף נפתחה נגד "ואוליה" חקירה פלילית. זהות הספונסרים מעלה שאלה עקרונית: אפשר להבין מדוע עברייניות סביבה מתועדות מבקשות לתת חסות לכנס מהסוג הזה, אבל מדוע עמותת אדם טבע ודין (אט"ד), חוד החנית במאבק לשימור איכות הסביבה, מקבלת מימון מחברות הנחשדות כמזהמות - כאלה שפעילותן מייצגת את כל מה שהארגון נלחם נגדו?
בטרמינולוגיה של השתדלנות הסביבתית קוראים לזה "גרינווש" -כביסה ירוקה: גופים מסחריים מעניקים חסויות וכספים לכנסים ולפעילויות של עמותות ירוקות. השתתפות באירוע של אדם טבע ודין, עמותה שידועה בפעילות נחושה ומחויבת נגד עוולות אקולוגיות, עוזרת לטשטש מעט את התווית המזהמת ולהתעטף בנוצות ירוקות. זה אף פעם לא מזיק כשהלוגו שלך והלוגו של ארגון ירוק לוחמני מככבים בצוותא על פוסטר אחד.
לתמיכה של ארגון ירוק יש גם משמעויות כלכליות לא מבוטלות. למעשה, פועלת החסות בשני כיוונים: עמותה ירוקה זוכה לכספים להם היא זקוקה באופן נואש, ובתמורה היא מעניקה לכאורה תעודת כשרות לאותם גופים. העובדה שגופים אלה נוגדים לחלוטין את החזון והערכים שעליהם מצהירה העמותה, זוכה להתעלמות הדדית. עד לא מזמן, שיתוף פעולה כזה היה מוקצה. טאבו. היום, בשפה מכובסת, מעדיפים לקרוא לו "דיאלוג".
ציפי איסר-איציק, מנכ"לית אדם טבע ודין, דוחה את הטענות: "פרסום מלא של מתן החסות וזהות הנותן, נותן מענה ראוי לכללי האתיקה המקובלים".
סוגיית הגרינווש היא לא נחלתה הבלעדית של עמותת אדם טבע ודין. הארגונים הירוקים רובם ככולם עמותות ללא מטרת רווח שניזונות מתרומות מהארץ ומחו"ל, נאנקים תחת המשבר הכלכלי הנוכחי. התנועה הסביבתית, שמקיפה לא פחות מ-170 ארגונים שונים, סבלה בשנה האחרונה מפיטורים, ממשאבים מידלדלים ומתחרות גוברת. אבל אם כבר לוקחים חסויות, אומרים פעילים ירוקים שהתראיינו לכתבה, יש לעשות זאת רק לאחר בחינה של אותם גופים בזכוכית מגדלת. "אי אפשר לקחת כסף מכל אחד, זה פשוט לא בסדר", אומר אחד מהם.
תחקיר סופשבוע מעלה שאלות בנוגע להתנהלות עמותת אדם טבע ודין, שכחלק מפעילותה הסביבתית מטיפה לשקיפות וניקיון כפיים ללא פשרות. הממצאים שבתחקיר חושפים כי למרות העובדה שנגד מ.מ.מ ונגד ויאוליה נפתחו הליכים רבים - מצד ארגונים אחרים והמשרד להגנת הסביבה - קולם של פעילי אדם טבע ודין לא נשמע. העמותה לא היתה שותפה לקריאות לחקור את המחדלים של חברות אלה.
"בארגון שלנו אנחנו נמנעים מלקחת חסויות מגורמים מזהמים. זה פסול ולא בסדר", אומר פעיל סביבתי מוכר. "גם אם מתנים את זה ואומרים, 'טוב' אבל זה לא ישפיע עלינו', אפילו למראית עין זה צורם מאוד. פעם זה היה ממש
"יש גופים שיותר מחפשים את שיתופי הפעולה עם התעשייה, וזה בסדר", ממשיך הפעיל. "לא זכור לי שאדם טבע ודין החליטו פתאום לשנות את המדיניות שלהם. אחד הדברים שעומדים לזכותנו, הארגונים הירוקים, זה מראית העין וניקיון הכפיים. הטיקט שלנו זה בעצם שאנחנו ישרים והגונים. זה המנדט שיש לנו מהציבור. אסור למעול בתפקיד הזה, ואסור לטשטש את הגבולות. אנחנו, יותר מכולם, צריכים להקפיד להיות הכי ישרים שאפשר".
עמותת אדם טבע ודין הוקמה ב-1990 על ידי הפרופסור אלון טל, והצליחה תוך זמן קצר למצב את עצמה כאחד הארגונים הדומיננטיים בהגנה על הסביבה ובקידום חקיקה בנושאים ירוקים. בין היתר יזמה וקידמה את חוק אוויר נקי. עיקר פעילותה בזירה המשפטית. בעשור האחרון היא רכשה לעצמה, ובצדק, מוניטין של עמותה שמייצגת את הציבור בבתי המשפט מול הגורמים המזהמים את הסביבה.
בעמותה רשומים 4,500 חברים והיא מעסיקה 22 עובדים. הגוף המרכזי שלה הוא ועד מנהל, שמורכב מ-11 חברים שפועלים בהתנדבות, ועל פי אתר האינטרנט של העמותה "נוטלים חלק פעיל מאוד בקבלת ההחלטות, הנוגעות לאופן ניהולה". מי שבוחר את חברי הוועד המנהל הם חברי האסיפה הכללית - כלל חברי העמותה - שנפגשים אחת לשנה. אבל בעוד העמותה מדגישה שוב ושוב את נושא השקיפות, נראה שמה שמתחולל בה בפועל לא תמיד מתיישב עם התדמית המצוחצחת שהיא מציגה כלפי חוץ.
כך, למשל, מתברר כי בניגוד לתקנות רשם העמותות - ובניגוד לתקנון העמותה עצמה - בחרה העמותה להציב בוועד המנהל שלה שני חברים שיש להם קשר לגופים שעל פעילותם אמורה העמותה לפקח וזאת בלי שהיא חושפת עובדה זאת.
ביום האחרון של אוקטובר 2007, הוצעו מספר חברים חדשים לכהונה בוועד המנהל של אדם טבע ודין. כולם אושרו ברוב מוחץ. אחד מהם הוא פרופ' יוסי גרוס. מפרוטוקול הישיבה שבה אושר מינויו ניתן ללמוד כיצד הוא הוצג בפני חברי האסיפה: "מבכירי עורכי הדין במגזר העסקי. שותף ויו"ר הפירמה גרוס, קלינהנדלר, חודק, הלוי, גרינברג ושות', מגדולי משרדי עורכי הדין המובילים בארץ. הוא פרופסור מן המניין בדיני תאגידים. פרסם 11 ספרים וכ-200 מאמרים בישראל ובחו"ל".
בנוסף, נאמר לחברים כי גרוס הוא גם "היושב ראש הישראלי של ארגון שבי"ל (שקיפות בינלאומית-ישראל"). אין מחלוקת על כך שפרופ' גרוס (שבתו נשואה לבנו של אהוד אולמרט) הוא אחד המשפטנים המוערכים בישראל וכי יש אינטרס ציבורי שבעלי מעמד כמותו ישרתו בוועד המנהל של העמותה. אך פרט אחד חשוב ורלוונטי למינוי שלו לא עשה את דרכו לאוזניהם של חברי האסיפה. מהפרוטוקול עולה כי בשום מקום לא צוינה העובדה כי רק חודשים ספורים לפני שמועמדותו אושרה, היה גרוס חבר בדירקטוריון של מפעל סנו וגם העניק לחברה ייעוץ משפטי, שתמורתו קיבל על פי דיווחי סנו לבורסה שכר טרחה בסך 85 אלף שקל באותה שנה.
בנוסף, הוא היה בעבר יו"ר הדירקטוריון של חברת הנייר שניב, וגם ישב בדירקטוריונים של מפעלי ים המלח וחברת החשמל. כל הארבעה נחשבים מפעלים בעלי פוטנציאל גבוה לזיהום, כאלה שזיהמו בעבר וננקטו נגדם הליכים.
כמו כן לא דווח למשתתפי הישיבה כי ביום שגרוס עזב את דירקטוריון סנו התמנתה אשתו, עורכת הדין צביה גרוס, לכהן במקומו. הפרטים האלה לא הוצגו בפני רשם העמותות וגם לא בפני חברי העמותה - כמתחייב מהתקנון הקובע כי חובה על אדם המצוי בחשש לניגוד עניינים לדווח זאת לחברי הוועד האחרים "ללא דיחוי". אבל בעניינו של פרופ' גרוס לא דווח דבר, וגם כהונתה של אשתו בדירקטוריון סנו לא צוינה במסמכי רשם העמותות כפי שהיה ראוי.
ראוי לציין שגופים אחרים שעובדים עם גרוס מתהדרים ברקורד העסקי שלו. באתר של המכללה למינהל, שם הוא מרצה, נכתב ש "יוסי גרוס, במסגרת הפעילות המקצועית, כיהן ומכהן בדירקטוריונים רבים, ביניהם חברת החשמל, מפעלי ים המלח, אלקו, כלל גמל (יו"ר), הבורסה לניירות ערך בתל אביב, בנק כרמל (יו"ר), מהדרין , פרי-אור, סנו, פיילוט, שניב (יו"ר), אחזקות כרמל בע"מ, תאגידים בע"מ". מידע דומה מופיע גם באתר האינטרנט של משרד עורכי הדין שבו הוא שותף. באדם טבע ודין, לעומת זאת, העדיפו להצניע את הפרטים.
למה הפרטים לא נחשפו בפני חברי העמותה?
ציפי איסר איציק: "השיקולים לבחירתם של הדירקטורים נעשים על ידי האסיפה הכללית ועל כן מועמדותם עברה את כל הנהלים המקובלים. פרופ' גרוס נהג בהתאם לנוהל בו מילא את טופס ההצהרה של רשם העמותות והצהיר בו על היותו דירקטור בסנו. יתרה מזו, פרופ' גרוס לא מכהן כדירקטור במפעלי ים המלח זה שנים רבות, גם מחברת סנו התפטר כבר לפני שנה ובמפעל שניב מילא מקום דירקטור מספר חודשים בלבד, וזה שלוש שנים כבר לא מכהן בחברה כדירקטור".
בתשובה לשאלה מדוע לא הוצהר כי אשתו של גרוס היא דירקטורית בסנו, כשהכללים דורשים לציין את קשריהם של מקורבים, אמרה איסר איציק כי "אשתו של גרוס אינה דירקטורית בעמותה ועל פי מיטב הבנתנו אין לה חובה כלשהי כלפינו".
בעניין זה אומרים ברשם העמותות ש"המידע בהקשר של פרופ' גרוס נמסר לרשם העמותות לראשונה בפנייה זו. ככל שיש חומר המבסס את העניין, נשמח לקבלו על מנת לערוך בדיקה".
הנה דוגמה למקרה שבו השקיפות היתה נדרשת: בשנה שעברה התרחש זיהום קשה במיוחד בירקון, כאשר חומרי ניקוי ממפעל סנו נשטפו למערכת הביוב והוזרמו לנחל בעקבות שריפה שפרצה במפעל רהיטים סמוך במתחם נווה נאמן בהוד השרון. קצף רב שטף את הנחל ובאוויר עמד ריח חזק של חומרים כימיים. דגים מתים צפו בירקון במשך ימים ארוכים. הקצף, הכלור, והאקונומיקה הגיעו עד תל אביב, והנזק לנחל היה חמור במיוחד. כאשר המשרד להגנת הסביבה החליט לסגור את התיק )ואחר כך הודיע כי הוא שוקל לפתוח אותו מחודש) העמותה, שאינה ידועה כארגון שנרדם בשמירה, לא עלתה על בריקדות.
ציפי איסר איציק אומרת בתגובה ש "טענות אלו משוללות יסוד. ראוי להבהיר כי העמותה פעלה ופועלת בעניין הזיהום של הירקון. נשלחו מכתבי דרישת מידע וחשיפה והודעות על כך פורסמו בעיתונות למכביר".
לאחרונה הוגשה תביעה על סך 1.1 מיליון שקל כנגד סנו ועיריית הוד השרון באמצעות עורך הדין דוד מנע, שמייצג את אוכלוסיית דייגי הירקון שנפגעה. נגד סנו נטען כי לא דאגה להקים סביב מכלי האחסון שלה מתקנים שיקלטו את תכולת הנוזלים שנפלטו בשל תהליך הכיבוי. בכתב ההגנה טוענת סנו כי מדובר בתביעה ללא בסיס ויסוד. החברה מכחישה כל קשר בין מפעלה לבין הזיהום הנטען. לפי כתב ההגנה, לא היה בהיעדר מתקנים לאגירת תכולת מכלי האחסון שלה כדי להשפיע על תוצאות הכיבוי.
קרוב לעשר שנים מכהן עו"ד ברי לבנפלד בוועד המנהל של עמותת אדם טבע ודין, והשנה אף נבחר לתפקיד היושב ראש. במקביל לעבודתו בעמותה, לבנפלד הוא שותף בכיר במשרד עורך הדין יגאל ארנון ושות' שם הוא אחראי לתחום הבינלאומי. בין לקוחות המשרד, החמישי בגודלו בישראל, יש לא מעט חברות שעמותה שנלחמת למען איכות הסביבה אמורה לעקוב אחרי מעשיהן. רשימה זו כוללת חברות ממשלתיות, רשויות מקומיות וגופים עסקיים גדולים כמו קונצרן כור תעשיות, סולל בונה, חברת הדלק האמריקאית אקסון, סלקום ועוד.
אחד הלקוחות במשרד הוא מפעל "טאואר סמיקונדוקטור" שבשליטת החברה לישראל של משפחת עופר. על פי עמותת צלול, המפעל שבמגדל העמק מזרים כמות חריגה של שפכים ומתכות לים. בדוח האחרון שלה נתנה צלול למפעל "ציון זיהום" 3 (מתוך 5) והמליצה לקצץ במענקים שמוענקים לו מטעם המדינה. מהפרוטוקולים עולה כי מידע זה לא נחשף בפני חברי העמותה שבחרו בשנה שעברה את לבנפלד לשנת כהונה נוספת. מה שכן נאמר לגביו זה ש"הוא בעל ניסיון משפטי עשיר, שתרם תרומה מכרעת לגיבוש מדיניות העמותה בנושאי פעולתה השונים".
חברי הוועד המנהל שהתראיינו לכתבה אמרו כי הם אינם מודעים לזהות הלקוחות של לבנפלד וכי הדבר לא צוין באוזניהם מעולם.
איסר-איציק אומרת בתגובה כי "בהתאם לנוהלי העמותה, עו"ד ברי לבנפלד נמנע מכל השתתפות בהצבעה בוועד המנהל הקשורה במישרין או בעקיפין ללקוחות משרדו. יחד עם זאת, היותו דירקטור לא מנעה מהעמותה להתמודד מול לקוחות במשרדו בהליכים משפטיים. עו"ד לבנפלד פסל עצמו ויצא מדיונים בנוגע ללקוחות משרדו שהעמותה קיבלה החלטות לנקוט הליכים נגדם. כך היה במקרה שבו העמותה החליטה לפעול נגד הפרות של חוק התכנון והבנייה בקיבוץ געש, המיוצג על ידי משרד יגאל ארנון בו שותף עו"ד לבנפלד".
"לפי ההיכרות שלי, אדם טבע ודין זה אחד הגופים הנקיים ביותר היום", אומרת האדריכלית דליה בארי, לשעבר המתכננת הסביבתית של המשרד להגנת הסביבה ובארבע השנים האחרונות חברה בוועד המנהל של אדם טבע ודין. "אני יודעת שיש הרבה מאוד רגישות לגבי ניגוד אינטרסים ולגבי לקיחת חסויות מגורמים מזהמים. לא עושים את זה בעמותה".
יש בידי מידע שהעמותה כן לוקחת חסויות מגופים מזהמים.
"אז אני ממש לא יודעת מזה. לא אמרו לי. אם היה ניגוד אינטרסים, ואת זה אני לא יודעת, אז כמובן שצריך להצהיר על כך. טוהר המידות מאוד חשוב לנו. אם היו תורמים מזהמים לכנסים זה דורש בדיקה. הוועד המנהל מתמקד בעיצוב המדיניות ועיצוב הדרך".
בעיית השקיפות של אדם טבע ודין באה לידי ביטוי גם בסוגייה נוספת: לפי הנחיות רשם העמותות יש לדווח על זהות התורמים בסכומים של למעלה מ-20 אלף שקל. בחינה מדוקדקת של המסמכים שהגישה העמותה לרשם העמותות מעלה כי באופן עקבי זהותם של התורמים לא צוינה החל משנת 2002 וכי הסתפקו שם בתת הכותרת הכללית "תרומות ודמי חבר".
תגובת העמותה: "הדוחות הכספיים נערכים, נחתמים ומוגשים לרשם העמותות על ידי רואה החשבון של העמותה על פי הדין. הטענה בגין ציון מקור התרומה נובעת מטעות של רואה החשבון אשר העביר את שמות התורמים לרשם העמותות באיחור, כתוצאה מטעות, אך אילו מצויים ברשותו במלואם".
יש לציין שה"טעות" שהעמותה מדברת עליה חזרה במשך שבע שנים גם לאחר שרואי החשבון התחלפו. בנוסף, למרות טענת אדם טבע ודין, מרשם העמותות נמסר ש"רשימת התורמים לא נמצאת בתיק העמותה. ייתכן שהרשימה הועברה במסגרת בדיקת עומק שבמסגרתו נערכת בדיקה גם בנושא התרומות".
עמותת אדם טבע ודין ניהלה במהלך השנים מספר מאבקים מוצלחים וחשובים למען הסביבה. הנה דוגמה למאבק אחד שאת תוצאותיו היא העדיפה להצניע ולהשאיר תחת מעטה של סודיות. משה רבה, דייג פנסיונר בן 80 פלוס, מכריז נחרצות ש"על התרגיל שאדם טבע ודין עשו לי אני לא סולח ולא שוכח".
רבה, תושב קריית ים, כמעט אינו מגיע אל המפרץ בקישון שם העביר עשרות שנים מחייו. 15 מחבריו הטובים מתו מסרטן, ועשרות דייגים אחרים מנהלים תביעת פיצויים נגד מפעל חיפה כימיקלים. במשפט, שנמשך כבר שמונה שנים, הם מבקשים להוכיח את הקשר שבין הזיהום במפרץ לבין הסרטן שבגופם.
כבר לפני 15 שנה, הרבה לפני שנחשפה פרשת צוללני הקומנדו הימי בקישון, הבחין רבה בדגים המתים הצפים על פני המים, בבוץ שאכל את הדחפורים של סירות הדיג ובריח הבלתי נסבל שעמד במקום. לאחר כמה בירורים הוא החליט לפנות לעמותת אדם טבע ודין. "זה היה ב-1994 ואני ידעתי שמשהו שם לא בסדר", הוא אומר, "אבל אני דייג, אוטודידקט. מה אני מבין? הם עורכי דין מלומדים, מתל אביב, שיודעים מה צריך לעשות במצבים כאלה. זה מה שחשבתי בזמנו". זמן קצר לאחר שפנה לעמותה הגישה אדם טבע ודין, אז בניהולו של דניאל פיש (היום שופט בבית משפט השלום בחיפה) קובלנה פלילית.
ב-1996 הגיעו הצדדים להסכם פשרה, שבמסגרתו התחייב "חיפה כימיקלים" לתקן את הליקויים ואף לשלם לעמותה חצי מיליון דולר (כשני מיליון שקלים), סכום אסטרונומי שהתקרב אז למחזור הפעילות הכספי השנתי של העמותה. הדייגים קיבלו 150 אלף שקלים בלבד.
"כשבאתי עם זה לדייגים הם רצו לסקול אותי באבנים. זה כל מה שקיבלנו? היינו בשוק", אומר רבה. "לא הצלחנו להבין את הפער בסכומים. למה הם קיבלו כל כך הרבה? אמרו לי שזה על הוצאות נסיעות ומשפט. איזה נסיעות? אני חיכיתי לבחור מהעמותה בתחנת הרכבת והסעתי את העורך דין לאולם בית המשפט בכל פעם שהוא הגיע לכאן. ממש מונית ספיישל".
לא רק הסכום שהועבר לדייגים מעורר סימני שאלה אלא גם העובדה שהפיצוי הכספי הוכנס תחת סעיף סודיות מיוחד בין הצדדים שהתחייבו לא לתת לו פרסום. עורך דין בכיר שמצוי היטב בהליכים נגד חיפה כימיקלים אמר לסופשבוע כי "הרבה אנשים בכלל לא מכירים את הסיפור הזה. ניחא הפיצוי הכספי שלא ברור לי כלל, אני לא מבין איך ארגון ירוק מסכים לסעיף סודיות שכזה. זה סותר את כל מה שהם יוצאים נגדו. מה עם החשיבות הציבורית שבלחשוף את הפיצוי שקיבלתם ואת ההסכם כולו? משהו מוזר".
בעוד חיפה כימיקלים ועמותת אדם טבע ודין מתכתשים כבר שנים בבית המשפט (לאחרונה הוגשה נגד העמותה תביעת דיבה בסך שלושה מיליון שקלים), משה רבה כבר לא מגיע למפרץ הקישון. "האמת שקשה לי", הוא מודה. "החברים מתו. זה אכל לי את הלב לראות אותם נמקים והופכים לשלדים. חלק התביישו להיפגש איתי. כל הסיפור עם המשפט פשוט עושה לי רע בבטן".
איסר-איציק אומרת כי "מדובר בתביעה פלילית נגד המפעל ומנהליו בגין זיהום הקישון. לאחר למעלה משנתיים שבהן התדיינו באינסוף הליכים וערעורים נגד משרדי עורכי דין מובילים (צלרמאיר וש. הורוביץ), הביעו עורכי הדין של המפעל את רצונם בפשרה בה השגנו הסדר לטיפול בזיהום, הוטלו הגבלות על הזרמת השפכים לנחל הקישון והוטלה חובה להקים מתקני טיפול בשפכים. ההסדר כלל החזר הוצאות משפט שחושבו בהתאם לשעות העבודה בתעריף המקובל והכסף שהתקבל יועד לפעילות סביבתית של העמותה.
"מי שניהל את תיק התביעה הוא המנכ"ל לשעבר, כיום השופט דניאל פיש. הדייגים קיבלו את מלוא הסכום שביקשו (בגין נזקי רכוש). עיקר הנזק של הדייגים הוא נזק גוף (שלא נדרש על ידם). במידה ורוצים לקבל פיצוי בגין נזקי גוף, יש להגיש תביעה אזרחית נפרדת שכן לא ניתן לדרוש פיצוי זה לפי החוק בסיומו של הליך פלילי".
אין ספק שעמותת אדם טבע ודין, שנקטה בקו לוחמני ואקטיבי במשך השנים, יצרה לעצמה לא מעט אויבים לאורך הדרך, הן מקרב אנשי התעשייה והן מקרב פעילים ירוקים מתחרים. יש הרבה יריבויות בין הארגונים הירוקים ופעילים מתחרים מעלים טענות כלפי חוסר הלויאליות של העמותה כלפי ארגונים אחרים ונקיטת "קו פופוליסטי כדי לקבל כותרות בעיתון".
כולם, ללא יוצא דופן, סירבו להתראיין בשמם, מפני החשש שהדבר יכתים את התנועה הירוקה כולה. רובם מסכימים שלאורך השנים עשתה העמותה עבודה סביבתית חשובה, אך חלקם מאמינים כי לאחרונה נדמה שהעמותה איבדה את הדרך וכי היא מנהלת מאבקים לא ממוקדים ולא יעילים שלפעמים אף פוגעים באינטרס הסביבתי כולו.
"את יודעת מה הבעיה? הירוק הפך פתאום להיות טרנד. הירוקים הצליחו במאבק שלהם", אומר פעיל בארגון מתחרה. "אני לא אומר שלא צריך להצליח אבל הגל הזה הוא גל מאוד בעייתי בעיני. אפשר לאבד ככה את הראש. יש הרבה חברות ציבוריות שעכשיו 'מיירקות את עצמן' כלפי חוץ אבל בעצם המצב רק הולך ומידרדר. המודעות גדלה ואז יותר קשה לפעול נגד. מה שאני רואה הוא תהליך שבו ארגונים סביבתיים הופכים יותר ויותר למקצועניים מתוך רצון להצליח. אבל כאשר אתה נהיה יותר מקצועני את מאבד את הרוח. אני רואה אנשים שאיבדו את הברק בעיניים, שרק חושבים על הפשרה".
מה בדיוק הבעיה בזה?
"הבעיה האמיתית היא שברגע שמישהו מצליח נכנסים כל מיני גורמים שמשפיעים פנימה. אין בעיה עם דיאלוג שנערך עם התעשייה אבל כל מי שלוקח חלק בעמותה ובמקביל פועל עם גופים מסחריים בעלי פוטנציאל לזיהום צריך לדווח על זה. אם הם לא עשו את זה אז זה מאוד בעייתי. צריך להציף את הכל. למה להסתיר? אור השמש הוא המחטא הכי טוב".
הוא לא היחיד שחושב כך. אריה נייגר, היועץ המשפטי של התאחדות התעשיינים בנושא איכות הסביבה, זה שנלחם עם עורכי הדין של העמותה בבתי המשפט, מגדיר את עצמו "היריב המר ביותר של אדם טבע ודין", אבל מדגיש שהוא "מכבד ומעריך אותם עד מאוד".
גם הוא רואה שינוי באופי הפעילות של העמותה. "אנחנו נמצאים עכשיו בתהליך של החלפת משמרות. התנועה הירוקה על סף אובדן דרך. אותי זה מעציב. הארגונים הגדולים למען איכות הסביבה יורדים עכשיו מקדמת הבמה ומי שמקבל את הבכורה אלה הארגונים הקטנים".
מה הסיבה לתהליך הזה?
"ראשית, הארגונים הגדולים משלמים משכורות והתלות בחסויות הולכת וגדלה משום שהמשבר הכלכלי פגע בהם אנושות. שנית, הם איבדו מלהט הנעורים. זה כמו ערב שקיעת הדינוזאורים. אדם טבע ודין היא אולי הדינוזאור הכי מפחיד, אבל היא בשקיעה. למרות שאני מתפרנס מלריב איתם, אני אומר את הדברים בכאב גדול".
נא להמתין לטעינת התגובות
