יולי תמיר, הכוח בידייך
חברת הכנסת עמדה על הקשר שבין מחלתה לבין זיהום סביבתי. עכשיו היא צריכה לפעול בנושא גם בכנסת. לא עוצר בירוק, חלק ב'
- לא עוצר בירוק, חלק א': פרשת דרכים
- לא עוצר בירוק, חלק ב': אין עם מי לדבר
יולי תמיר. לתנועה הסביבתית יש מעתה בת ברית חדשה במליאה צילום: ראובן קסטרו
במהלך הראיון, מספרת תמיר שלאחר שחלתה אחת העובדות הביאה לה את הספר "לא לסרטן", שכתב פרופ' דיוויד סרוואן-שרייבר, חוקר מוח בעל שם עולמי שלקה בעצמו בסרטן במוח. "קראתי וחטפתי דיכאון", היא מספרת, "כי עשיתי הכל: אני לא אוכלת פחמימות, לא אוכלת סוכרים, אוכלת רק ירקות, שוחה כל בוקר, לא מעשנת, לא שותה קפה-כל מה שהיה כתוב בספר, עשיתי-חוץ מאשר לא להתעצבן. אני חושבת שחוץ מגורמים גנטיים היו פה גם גורמים סביבתיים. לאחרונה אמרו לי שלכל אישה רביעית במדינה יש סרטן נשי, שזו מגפה. זה דבר שצריך להטריד אותנו כחברה, כי הרס עלנו את החיים שלנו. אני רואה כמה אנשים חולים ולומדת שזה בממדים מטורפים".
פעם חשבו שהגנטיקה אחראית לכל התחלואים האנושיים; אחר כך הצטרפו הסיגריות, בעקבותיהן
התזונה-ובעיקר המזון המערבי המעובד עתיר השומן, הסוכר והמלח-ובשנים האחרונות מתרבים המחקרים הקושרים בין מפגעים סביבתיים לבריאות הציבור. למרבה הצער, רבים מדי מפנימים את הקשר הזה רק אחרי שהבשורה הרעה נוקשת על דלתם. כשזה קורה לפוליטיקאית מכהנת כמו יולי תמיר, זה מחייב: אם תמיר מבינה שלזיהום הסביבתי יש קשר ישיר למגיפת הסרטן ולהתפשטות המטאורית של כמה מחלות אחרות, זה צריך להתבטא מעתה והלאה בפעילות הפוליטית ובהצבעות שלה בכנסת.
מהדברים שאמרה בראיון ניתן להסיק שלתנועה הסביבתית יש מעתה בת ברית חדשה במליאה. אם יולי תמיר חושבת שמדינת ישראל צריכה להפסיק להרעיל את עצמה, היא יכולה לעשות משהו בנושא: אחרי הכל, היא לא רק אישה חזקה שהתייסרה בהקרנות ובטיפול כימותרפי-היא גם מחוקקת.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם