חוסר נגישות: רפורמה בתחבורה בלי הפתעות
השילוב בין הסברה כושלת, ישראלים עצבנים ותקשורת מתלהמת, הפך את השקת הרפורמה לסיוט. רק הזמן יגיד מה היא שווה באמת
כדי לדעת באמת מה עובד ברפורמה ומה לא, נצטרך להמתין עד שהאבק הראשוני ישקע. האבק הזה נוצר בגלל שילוב בין מערך הסברה כושל ויותר מדי נוסעים שהעדיפו לעמוד ביום ראשון בבוקר עצבנים וחסרי אונים בתחנות, במקום להקדים ולעשות שיעורי בית מול המחשב והחוברת עם המסלולים. אולי הם בנו על ההדרכה של הדיילים, אבל הנערים האומללים - במשרד התחבורה נשבעים שלכולם מלאו
אחד מהם, תושב פרדס חנה, הודה שלא קיבל שום הדרכה מסודרת. דחפו לו את החוברת ליד ושלחו אותו לתחנה. בפרדס חנה, הוסיף, אין כל כך הרבה אנשים ואוטובוסים, הכל יותר פשוט. נראה שהעבודה הזמנית שממשלת ישראל סיפקה לו עוררה אצלו געגועים עזים לשלווה הכפרית שממנה הגיח אל העיר הגדולה.
הכישלון הגדול השני טמון באתר הרפורמה. יש בו הרבה מידע, אבל חסר בו הכלי החשוב ביותר: פונקציה פשוטה שמאפשרת להקליד את נקודת היציאה וכתובת היעד, ולהניח לתוכנה לעשות את החיתוכים ולהציע מסלול אופטימלי. פונקציה כזו הייתה חוסכת הרבה תסכולים. בחברת נתיבי איילון נשבעים שביקשו להתקין שירות כזה באתר, אבל במשרד התחבורה (נתיבי איילון היא חברת בת של משרד התחבורה ועיריית תל אביב) סירבו בטענה שהשירות יסופק באתר המשרד שמכסה את כל הארץ, וכי אין צורך בכפילות.
אז הרפורמה נכשלה בהסברה ובהנגשה. אבל האם היא כשלה גם במהות עצמה-שיפור התחבורה בגוש דן? בכלל לא בטוח. העקרונות שעל פיהם נבנתה מפת הקווים החדשה נכונים ודוחפים את תל אביב רבתי, באיחור של עשרות שנים, כמה צעדים לעבר העולם הנאור: מפת קווים שיש בה יותר היררכיה ובהירות, תדירות גבוהה יותר, כרטוס חכם והוספה של נתיבי תחבורה ציבורית. כיוון הנסיעה נכון, אחרי שייגמר הבלגן הראשוני אפשר יהיה לדעת אם האוטובוס הזה באמת מתקרב אל היעד: הגדלת מספר המשתמשים בתחבורה הציבורית.
כשתחנת אוטובוס זזה, היא מתרחקת מנוסע שהשתמש בה שנים-ומתקרבת לעשרה אחרים. מי שהרוויח יעלה לאוטובוס וייסע מרוצה לדרכו, מי שהפסיד יעמוד ויזעק מול כל מיקרופון בסביבה. בסופו של דבר, רשת אוטובוסים אינה מוניות ספיישל והיא אמורה להסב - בהשאלה מג'ון סטיוארט מיל - את מרב הנוחות למרב האנשים. עדיין מוקדם לדעת אם מספר הנוסעים שמפת הקווים החדשה מביאה להם תועלת עולה בהרבה על מספר הנפגעים. אוטובוסים לא צריכים להיכנס לכל סמטה, אבל אם שכונה שלמה מרגישה שהוצאת הקווים הרחיקה אותה מהציוויליזציה, הדברים דורשים בדיקה.
לא הייתי מתחלף עם ישראל כץ בימים אלה. שר התחבורה הוא לא כוס התה שלי, אבל לטעמי, הציבור צריך להעריך שרים שמעיזים לעשות. עם ישראל הוא קליינט קשה: במשך שנים יכולתם לשמוע את תושבי המרכז מקוננים על הנסיעות המייאשות בקופסאות הסרדינים הצפופות, והנה לפתע כולם נזכרים בנוסטלגיה מתקתקה בקו האהוב שלקחו להם.
נו, באמת. כשמתכנני הרפורמה מסרבים לשנות קו על אף הביקורת, הם מואשמים באטימות; כשמחזירים קו למסלולו הקודם בעקבות פניות הציבור, אומרים שזו התקפלות והודאה בכישלון. קשה לצאת טוב מהסיפור הזה. בסך הכל, ההחלטה לבצע פעימת תיקונים בסוף הקיץ סבירה לגמרי. עד אז חצי מיליון איש שמשתמשים על בסיס יומי באוטובוסים בגוש דן כבר יוכלו למצוא את הידיים והרגליים, ואחרי מקצה שיפורים מסוים - אולי גם את האוטובוס.
aviv67@gmail.com
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם