בעקבות הכוכב האבוד
במכבש הכוכבים הטלוויזיוני יש תקלה שחוזרת על עצמה: לא מעט "סטארים" נכלאים בתדמיתם והולכים לאיבוד בתוכה, ומאמינים לכל השטויות שמספרת להם התקשורת
נקמתו האלימה - מבעיתה בטמטומה הילדותי והבלתי נתפס וראויה לכל סופרלטיב מגנה - תעסיק את טובי הכותבים בעתיד הנראה לעין. גם את הגרועים שבהם. אבל הסיפור הזה באמת גדול מדודו טופז. אפשר לעזוב אותו שנייה. אלה הם הרי החומרים מהם עשויות הפנטזיות האפלות של מבקרי התרבות: מפלצת הרייטינג שקמה על יוצריה, הבומרנג שחוזר מהגיהנום, השליט המודח והמושפל של הפריים-טיים שב לאקט התאבדותי אחרון, זעקת פרידה נואשת לפני שהמסך מחשיך.
וכאילו ידענו שזה יקרה. ידענו שיהיו מי שיתקשו להתמודד עם השיכרון המסחרר של התהילה והנפילה המרסקת אחריה. תעשיית החלומות של הטלוויזיה, שהפכה לסוג של סווט-שופ מאז פרוץ ז'אנר הריאליטי, תייצר בסופו של דבר את סיוטיה.
אלא שהפעם זה לא הסיפור. הסיפור האמיתי הוא שבכל פס יצור יש לפעמים דפקטים. ובמכבש הכוכבים הטלוויזיוני
יש תקלה שחוזרת על עצמה: לא מעט "סטארים" - והמרכאות הארכאיות כפולות ומכוונות - נכלאים בתדמיתם והולכים לאיבוד בתוכה, מאמינים לכל השטויות שמספרת להם התקשורת אודותיהם ולכתרים הנמשחים לראשיהם, מסתממים מאשליית כוח והזיות גדולה, ומתנפחים לכדי תופעה עצומה בהרבה מסך מימדיה. מרובם סתם יוצא האוויר. מיעוטם מתפוצצים. תדלקו את קוקטייל האגו ההרסני גם בסמים קשים וכדורים פסיכיאטריים (הדיאטה המועדפת על סלבז במשבר), ויש לכם מתכון כמעט בטוח לאסון הומניטרי. להגיש חם.
הנחת היסוד התיאורטית תמיד היתה שהקורבנות הראשונים ייפלו על מזבח הריאליטי. שם, חשבנו, נוסקים כוכבי-אינסטנט במהירות הבאזז ושוקעים לתהומות הנשייה בעוצמה מנפצת איברים. האלמונים המעורערים והבלתי מנוסים לא יעמדו בזה. זה הרי מוכרח לכאוב. ובכן, מסתבר שביקורת התרבות טעתה והאסטרונומים צדקו: דווקא כשכוכבים גדולים באמת קורסים לפתע לתוך עצמם, אתם ממש לא רוצים להיות בסביבה. כואב הרבה יותר. יכול להכאיב מאוד גם לאנשים אחרים שנקלעו למסלולם האובדני. ולא ידענו שכך זה יכול להסתיים.
נא להמתין לטעינת התגובות
