מותו של טופז: טיפחנו את הטירוף
המנגנון שמאחורי המסך טיפח את נטיותיו האגרסיביות של דודו טופז ותיעל את הוולגריות שלו לאפיקים רווחיים. כעת מתנער אותו מנגנון מאחריות
יותר מכל, זהו יום עצוב לטלוויזיה. כי האמת היא שדודו טופז השתגע הרבה לפני מתקפתו האלימה על בכירי התעשייה. כל תהילת הרייטינג שלו נבנתה על טירופו השרמנטי.
המנגנון שמאחורי המסך טיפח את נטיותיו האגרסיביות ותיעל את הוולגריות של טופז לאפיקים רווחיים ולשיאי צפייה. הוא חבט במבקרים, עגב על אורחות בתוכניתו, הסתמם והשתולל. במשרדי הזכייניות התעלמו מתמרורי האזהרה שהופיעו במשך כמעט עשור בטורי ביקורת נוקבים. לדודו טופז היה רישיון להשתגע.
ועכשיו אותו מנגנון מתנער מאחריות. אסור לדבר על זה בכלל. "טוב שהוא התאבד", כתב אתמול רביב דרוקר בבלוג שלו. בכירים אחרים בתקשורת נזעקו לבטל כל דיון אפשרי בחלקה של המדיה בפרשה. הם התייחסו בעיקר לסיקור ההיסטרי של מעצרו. אבל הסיפור הזה לא מתחיל עם נפילתו האחרונה של הכוכב הגדול. הפרולוג שלו נכתב בתחילת שנות התשעים, כשניפוח אגו של טאלנטים הפך לספורט לאומי. ואת דודו טופז ניפחנו כולנו ביחד עד שהתפוצץ.
פצצות רייטינג מתקתקות
סופה של הטרגדיה ידוע תמיד מראש. סליחה שאני מצטט את עצמי, באמת לא נעים, אבל רק לפני חודשיים וחצי כתבתי כאן ש"השליט המודח והמושפל של הפריים טיים שב לאקט התאבדותי אחרון, זעקת פרידה נואשת לפני שהמסך מחשיך". זו אינה נבואה שהתגשמה. זו כתובת שנמצאה על הקיר כל כך הרבה שנים, שכבר דהתה והתקלפה ואיש אינו מבחין בה.
מעשיו המבעיתים של דודו טופז אינם ראויים לחמלה, וגם
לאחר מותו קשה שלא להיגעל מהם עד מעמקי הנפש, אבל כך בנויה התעשייה בכל העולם. זה הדיל. מפלצות אגו תמיד משוטטות ותמיד ישוטטו במסדרונות הערוצים המסחריים. אנשים שהם פצצות רייטינג מתקתקות. הם מציגים למצלמה פרופיל נעים וכריזמטי.
התעשייה מגוננת על טירופם, מסתירה את צדם המכוער מהציבור, ומאביסה את האגו שלהם כאילו היו אווזים לקראת פואה גרה. זה לא יכול להיגמר טוב.
נא להמתין לטעינת התגובות
