הפועלת השחורה מדרום קרוליינה התעייפה
בלב לבה של השמרנות האמריקאית מנסה אדית צ'יילדס לסייע לתושבי עיירת מולדתה שבדרום קרוליינה להתגבר על הייאוש. אובמה עצמו כינה אותה "גברת קטנה ונמרצת", אך נראה שהמאבק באבטלה הגואה הצליח להתיש אפילו אותה. מי שדפקה למענו על דלתות בשכונות הכי שמרניות - נאלצת כעת לשאת על כתפיה את הצרות של עיירה שלמה
כחברת מועצת העיר גרינווד שבמדינת דרום קרוליינה, היא בילתה את 12 השעות האחרונות בנהיגה בדרכים צדדיות בטויוטה קמרי מדגם 2001 בניסיון לפתור את בעיותיה של העיירה הקטנה - אבל רק עכשיו מתחיל החלק של היום שבאמת מתיש אותה: שמיעת ההודעות במשיבון הקולי.
"הי, גברת אדית, זאת רוז. אני מתקשרת בעניין חשבון החשמל. זה 420 דולר. בשום אופן לא אוכל לשלם את זה", נאמר בהודעה הראשונה. "אדית, זאת פרנסין. הם שוב עברו אצלי היום ודיברו על עיקול. אני לא יודעת מה לעשות. תוכלי לחזור אליי?". 13 דקות נאלצה צ'יילדס לשבת על הכורסה בסלון ולהקשיב לצרות של אנשים אחרים - שעבורם אין לה פתרון של ממש.
צ'יילדס משעינה את ראשה על הקיר ועוצמת את עיניה. שיערה ספוג זיעה, דבוק למצחה, ומשקפיה מחליקים נמוך על אפה. מדי כמה דקות היא רושמת כמה מילים ברשימת הדברים שהיא צריכה לעשות - רשימה שהולכת ומשתלטת על דפי המחברת שלה.
לנוכח התסכול הגובר שעימו נאלצה לאחרונה להתמודד, עליה להזכיר לעצמה מדי ערב מדוע בכלל נכנסה לפוליטיקה בשנת 1998 והתמודדה על מקום במועצת העיר.
באותם ימים הקשיים של גרינווד - עיירה בת 22 אלף איש, שהמרחק ביניהם לבין הכביש המהיר הקרוב ביותר הוא כ-60 ק"מ - נראו לה כמו משהו שאפשר להתמודד עימו; עכשיו היא תוהה מדי פעם בקול באוזני בעלה צ'רלס, "מתי לעזאזל זה ייגמר?".
בינתיים ההודעות ממשיכות להצטבר במשיבון: "חברת המועצה, מדבר ג'ו תומפסון. אה, יש לי כאן איזה מקרה חירום".
מצידו השני של הסלון האפל, על שולחן קפה ישן, מוצגת לראווה אחת התמונות האהובות על צ'יילדס. בתמונה היא נראית בעודה מחבקת את ברק אובמה, ידיו על צווארה, ועיניה נוצצות.
הם נפגשו בכנס בחירות בהשתתפות 37 תומכים ביום גשום בשנת 2007, כשצ'יילדס הגיבה להתנהלותו המסורבלת של אובמה על הבמה ואלתרה קריאת עידוד: "נותנים גז! מוכנים לפעולה!".
היא חזרה על הקריאה ובכל פעם צעקה חזק יותר - עד שאובמה פרץ בצחוק והצטרף אליה. הקריאה תפסה. "נותנים גז!", החלו אנשים לצעוק באסיפות הבחירות של המפלגה הדמוקרטית; "מוכנים לפעולה!", השיב להם אובמה.
הוא סיפר לקהל שצ'יילדס היא "גברת קטנה ונמרצת" והזמין אותה לבמה באסיפות הבחירות. ביום ההשבעה שלו הרגישה צ'יילדס שגם לה היה חלק לא קטן בעשיית ההיסטוריה.
זה היה אז, לפני 100 ימים, ולאחר שאלפי הודעות במשיבון כבר נשמעו ונמחקו. כעת, כשאובמה השלים את 100 הימים הראשונים בתפקידו, צ'יילדס איבדה מעט מהתלהבותה.
היא סובלת מתשישות מתמדת: צ'יילדס מתעוררת ב-2:30 מדי לילה עם כאב ראש מרוב לחץ, ונשארת ערה כשהיא מהרהרת על מה שקרה לגרינווד מאז הושבע הנשיא האמריקאי השחור הראשון. ואפשר להבין מדוע.
לא פשוט לחיות במדינה רפובליקאית שהצביעה נגד אובמה, ועוד לנסות מדי יום להגן על מדיניות הממשל. אך המשימה הזאת קשה הרבה יותר בדרום קרוליינה: המדינה הדרומית נחשבת באופן מסורתי לשמרנית ביותר בארה"ב. ככל שהמשבר הכלכלי מחריף את המצב - כך גוברת העוינות כלפי הנשיא החדש.
ביום הרביעי לכהונת אובמה פיטר מפעל הטקסטיל סולוטיה 101 עובדים; ביום ה-23 לכהונתו הגיש ארגון הצדקה "בנק המזון" מספר שיא של ארוחות
ביום ה-71 לכהונת אובמה כינס המפקח על בתי הספר אסיפת צוות והודיע למנהלים: "מקצצים לנו 10% מהתקציב. פירוש הדבר שלחלק מאיתנו לא יהיה עבודה בשנה הבאה, והשאר צריכים לצפות לשינויים במשרות ולקיצוץ בשכר".
ביום ה-88 לכהונת אובמה הכריזה הלשכה האמריקאית לסטטיסטיקה בענייני תעסוקה, כי האבטלה בדרום קרוליינה הגיעה לשיעור הגבוה ביותר מאז היווסדה, 11.4%. שיעור האבטלה בגרינווד הוא 13% - יותר מפי 2 משיעורה בעת שהשמיעה צ'יילדס בפעם הראשונה את קריאת העידוד שלה לאובמה ב-2007.
"יש לנו בעיירה הרבה תושבים שגרים בבתים בלי חימום, בלי עבודה ובלי אוכל", אומרת צ'יילדס. מאות מאותם תושבים מתקשרים אליה. הנואשים ביותר שבהם מגיעים באופן אישי לביתה שמחוץ לעיירה.
צ'יילדס, אחות בגמלאות שחיה עם בעלה מהחסכונות הצנועים שלה, מקבלת 725 דולר בחודש עבור השירות שהיא מעניקה לקהילה.
היא משתמשת בסכום הזה כדי לשלם חשבונות של אחרים: 240 דולר לחשבון החשמל של אחיה, שאינו מצליח למצוא עבודה; 300 דולר לשכר הדירה עבור דירת 2 החדרים של בני משפחה צעירה מהעיירה, שאין להם כל הכנסה ויש להם ילד בן 5; ו-168 דולר משמשים לתשלום חשבון המים של חברה, שהמועצה איימה לסגור לה את הברז.
כאשר 725 הדולר נגמרים - והם תמיד נגמרים - שולחת צ'יילדס יד לחסכונותיה, ואחר כך מספרת לבעלה צ'רלס שקנתה בגד חדש.
"תמיד פייטרית", כך היא מתארת את עצמה. היא לא יכלה לשאת את העובדה שבעלה הראשון בזבז כסף על משקאות, לכן היא קראה לו לסלון והציתה מול עיניו שטר של 20 דולר כדי להבהיר לו למה היא מתכוונת.
היא התנגדה לתוכניות של גרינווד לסלול כביש בין השכונה שלה לשיכון חדש - אז היא הגישה תביעה, שהטיפול בה נגרר במשך 5 שנים, אך בסוף היא ניצחה. היא גם חשבה שאובמה יהיה נשיא טוב, ולכן, כפי שהיא מספרת על עצמה, "הגברת השחורה והחצופה הזאת דפקה על הדלתות בשכונות הכי לבנות ושמרניות בארה"ב ואמרה לתושבים מה דעתה".
עכשיו אובמה נשיא - והיא עדיין מאמינה שהוא יסייע להציל את מחוז גרינווד, אבל ההתלהבות שלה שככה והפכה לאופטימיות זהירה. "הוא רק בן אדם אחד", היא אומרת, "ויש כל־כך הרבה דברים שצריך לעשות". ומי כמוה יודע זאת.
"פעם לא הייתי מתעייפת, אבל עכשיו הולכת ואוזלת לי האנרגיה", היא אומרת, "אני לחוצה. גם אם בעיה אחת נפתרת, היא לא נפתרת לאורך זמן - ובשעה שאתה עוסק בתיקונה, מתקשרים עוד 4 אנשים ומבקשים עזרה". וההודעות שלהם ממתינות לה.
אחת ההודעות גורמת לצ'יילדס להירתע. היא מאבון האקט, בת דודתה הצעירה שתמיד הזכירה לצ'יילדס את עצמה. "האקט לא החסירה אפילו שעת עבודה אחת בחייה", אומרת צ'יילדס - אבל כעת היא מיואשת ומובטלת, והקול שלה, הבוקע מהמזכירה האוטומטית, נשמע כלחישה.
"הי אדית, מה הולך? אני רק מתקשרת שוב כדי לשמוע אם שמעת ממישהו שמחפש עובדים... את מכירה אותי, אעשה הכל, לא משנה איזו עבודה זו".
האקט בת ה-38 איבדה את עבודתה ביום ה-20 לנשיאותו של אובמה. היא עמדה לסיים את המשמרת שלה ביום שישי אחר הצהריים בקו הייצור של טייקו הלת'קר - שם היא דוחפת 3 אריזות חיתולים לתוך כל קופסת קרטון שעוברת לידה תמורת 8.59 דולרים לשעה - כאשר ביקש המנהל לדבר איתה.
בדרך למשרדו היא אספה את חפציה מהלוקר. "נו, מה הוא כבר יכול היה לומר לי, שהוא נותן לי העלאה?", סיפרה, "אין סיכוי. בחיים לא. לא בגרינווד".
החיפוש אחר עבודה חדשה, שהחל עוד באותו אחר הצהריים עם טלפון לדודה צ'יילדס, הפך לאודיסיאה של ייאוש: 22 בקשות לעבודה, 6 ראיונות, 3 בדיקות סמים.
פעם אחת קיבלה האקט שיחת טלפון מחברה לאריזת בשר, שביקשה ממנה להתייצב לעבודה ביום שני ב-7 בבוקר. היא סיפרה לחבריה בגאווה על התנאים הטובים שהוצעו לה ועל השכר ההתחלתי של 10.80 דולרים לשעה - הרבה מעל שכר המינימום הארצי.
היא השכימה קום ב-5:15 בבוקר ולבשה את בגדי החורף הכבדים, שאותם המליצו לה ללבוש למשמרת בת 8 השעות בתוך מקרר עצום. היא שאלה מכונית מחברה ונהגה 60 ק"מ בדרכים לא מוכרות למפעל במחוז הסמוך, ניוברי.
לאחר רבע שעה בעבודה הזמין אותה המנהל למשרדו. היתה טעות, הוא הסביר, טעות של פקידה. הם לא התכוונו להתקשר אליה. עד הזריחה האקט כבר היתה שוב בביתה.
מאז, בשעה שייאושה הלך וגבר, היא פיזרה 50 טופסי קורות חיים ביריד תעסוקה מקומי וחצתה את המדינה כולה בחיפוש אחר מקום עבודה. "אין עבודה בכל גרינווד", היא אומרת, "אני חושבת שאנחנו עומדים להפוך לעיירת רפאים או אולי למין עיירה לעשירים בגמלאות".
האקט הצביעה בעד אובמה והיא עדיין תולה תקוות באיש שאותו היא מכנה "נשיא העם" - אבל ממש לא מעניין אותה לשמוע סיפורים על מסעותיו באירופה או על מלחמתו בפיראטים. "אני מניחה שהוא עושה את דרכו במורד הרשימה ובסוף הוא יגיע אלינו", היא אומרת.
במקום לחכות ליום הזה - אם וכאשר יגיע - החליטה האקט לשלוט בעצמה בגורלה: אם אף אחד לא רוצה להעסיק אותה, היא תפתח עסק משלה.
היא החליטה למכור סלים לכבוד חג הפסחא להורים בגרינווד, שיקנו אותם כמתנה לילדיהם, שלפי המסורת ימלאו אותם בביצי שוקולד.
בעקבות מסע הקניות שערכה ברשת וול מארט כדי לרכוש מוצרים לפרויקט, היא נכנסה לאוברדראפט של 121 דולר ושבה הביתה עם ארנבי צעצוע, בובות ספיידרמן והאנה מונטנה, שמילאו 17 סלים.
בסלון בית הוריה היא ממיינת אותם בערימות יפות וקושרת סרטים ורודים ואדומים על כל סלסלה. כשהיא מסיימת את המלאכה, היא מציגה את הסלים על שולחן ומתלהבת מעבודתה.
"תמיד היו לי ידיים טובות", היא אומרת. היא מנסה למכור כל סל תמורת 25 דולר, אבל בשביל הקונים הפוטנציאליים זה יקר מדי. היא שוקלת להציב שולחן על הדשא של בית אחותה באטלנטה - "לאנשים שם יש כסף", היא אומרת - אבל בסוף היא מבינה שכרטיס האוטובוס יקזז את רווחיה.
לבסוף, יום לפני הפסחא האקט מורידה את המחיר ל-20 דולר ומתחילה להתקשר לחברות. "אני לא מחפשת תרומות", היא מסבירה לאחת מהן, "הסלסלות האלה יפות ושוות את הכסף".
בזכות הטקטיקה הזו האקט מצליחה לקבל 85 דולר - שבעזרתם עליה לכסות את 121 הדולר של האוברדראפט ולשלם את חשבון הטלפון הסלולרי שלה בסך 190 דולר; 59 דולר נוספים מיועדים למחסן שבו היא מאחסנת את הריהוט שלה. צ'יילדס, הלקוחה הטובה ביותר שלה, שילמה את המחיר המלא, 25 דולר, עבור שני סלים.
כשהיא עובדת לפי הרשימה היומית שלה בוקר אחד בחודש אפריל, מבקרת צ'יילדס אישה מובטלת בעיירת קרוואנים הנמצאת כ-15 ק"מ מגרינווד ונקראת באופן אירוני "הארץ המובטחת".
אחר כך היא קופצת להשאיר שקית מזון אצל חברה בת 92, שבמזווה שלה לא נותר כמעט דבר. "בכל בית שאנו עוברים בו מישהו זקוק למשהו", היא אומרת תוך כדי נהיגה, "אבל לרבים יש בעיות גדולות מדי ואי-אפשר לפתור אותן".
קצת לפני השעה 13:00 היא נכנסת למרכז העיירה, הנטוש בדרך כלל, כדי לעשות כמה סידורים - והיא מבחינה בקהל המצטופף מול בית המשפט. יותר מ-200 איש לבושים באדום, לבן וכחול מנופפים בדגלי לאום קטנים.
צ'יילדס שואלת חברה במה מדובר ולומדת שזו "מסיבת תה", שנערכת במחאה על המדיניות הכלכלית של אובמה - אחת מ-1,000 הפגנות דומות שנערכו ביום המסים ברחבי ארה"ב.
"מובן שאלה הרבה רפובליקאים, בעיקר גברים", אומרת צ'יילדס בעודה מפלסת דרכה בקהל ותופסת עמדת תצפית בכיכר, "אני רוצה לראות את זה, אבל אני שומרת מרחק".
במדינה ש-54% מתושביה הצביעו בעד ג'ון מקיין, צ'יילדס כבר שמעה הרבה ביקורת נגד אובמה. "רוב האנשים כאן יודעים מה עמדותיי ומניחים לי", היא אומרת, "האנשים כאן לא מרושעים".
היא סוקרת את השלטים סביבה: "אמרו לא לאובמה ולסוציאליזם"; "אובמניישן"; ו"למי אכפת מה אובמה אומר? אמריקה היא אומה נוצרית".
צ'יילדס מקשיבה בשפתיים קפוצות לתושבי גרינווד, שעולים לבימה וצועקים לתוך המגפון. הנאומים עוסקים באותם נושאים כמו ההודעות הקוליות שהיא מקבלת מתושבי העיירה, אך הביקורת מופנית כלפי יעד אחד: הנשיא אובמה.
אחרי כל נאום צ'יילדס מתרחקת עוד כמה צעדים מהמפגינים. היא היתה רוצה לתפוס מגפון בעצמה ולהורות להם "לסתום את הפה ולתת לאובמה קצת זמן", אבל הצד הריאלי שבה יודע שאין לה זמן או כוח לוויכוחים מסוג זה; יש יותר מדי עניינים שהיא צריכה לטפל בהם: לשלם את חשבון המים בסך 100 דולר של אחד התושבים, ולברר במשרדי העיירה אם יש איזו הצעת עבודה חדשה עבור האקט.
"שייהנו ממסיבת התה שלהם", היא אומרת, "הרפובליקאים מחפשים את מי להאשים, כבר שמעתי מספיק". בעודה מתרחקת מהמקום, הקהל פוצח בשירת ההימנון.
כשהיא מגיעה בחזרה לביתה, צ'יילדס צונחת שוב לכיסא שלה. "אל תפריע לי, צ'רלס", היא אומרת לבעלה. היא מרימה את הטלפון. 17 הודעות חדשות מחכות לה, אחת מהן מהאקט. "הי, זו אני. מקווה שהיה לך יום טוב... כאן עדיין אין בשורות. רק רציתי לדעת אם אולי שמעת משהו".
נא להמתין לטעינת התגובות
