ב-100 ימים עשה אובמה את מה שבוש לא עשה ב-8 שנים: לאחד את הימין
הימין האמריקאי במשבר: 8 שנים בראשותו של בוש הפכו את המפלגה הרפובליקנית לשבר כלי. רבים מהבוחרים שהצביעו לבוש בשנים הקודמות סירבו לחזור על הטעות - חלקם נשארו בבית ביום הבחירות, ואחרים אף החליטו לשלשל פתק בקלפי לטובת אובמה. אך בשבועות האחרונים ניתן פתאום לראות שוב ניצוצות בעיניהם
לתדהמתו מצא עצמו בארט בתוך כמה דקות מתמודד עם המון זועם. "לך הביתה, לך מכאן," צעקו לעברו התושבים, ששחררו צרורות של קללות המלוות בקריאות בוז, "תחזור למקום שבאת ממנו."
על אף ניסיונותיו להתגבר על ההלם הראשוני ולהשקיט את הקהל, כ-4,000 המפגינים - שנשאו שלטי "אובמה הסוציאליסט" - לא בדיוק הסכימו לשתף פעולה. הם צרחו על בארט, הטיחו לעברו קללות, השפילו אותו וניסו לגרשו מההפגנה הפרטית שלהם.
הסיבה לעוינות הפתאומית היתה די ברורה: בארט תמך בחבילת ההצלה שהעניק הנשיא לשעבר ג'ורג' בוש בסוף השנה שעברה למשק האמריקאי. הימים היו ימי תהום: בנקי ההשקעות החלו ליפול כמו קוביות דומינו, והכלכלה האמריקאית כולה היתה בסכנת קריסה. הפתרון המיידי, האמין הממשל, יהיה הזרמת מאות מיליארדי דולרים מכספי המסים לענף הבנקאות המקרטע.
תחילה לא רצה בארט להצביע - אך לאחר שהופעל עליו לחץ משמעותי מצד הבית הלבן לתמוך בתוכנית הסיוע, הוא נענה לבקשה והצביע בעדה. כעת הוא משלם את המחיר.
אך הוא אינו לבדו. לפני שבועיים - ב-15 באפריל, היום השנתי להגשת דוחות מס ההכנסה בארה"ב - שטף גל ספונטנ י של מחאה את האומה האמריקאית, תחת הכותרת "מסיבות התה החדשות." הכוונה היתה ברורה: מאות אלפי פעילי ימין התארגנו, מרביתם באמצעות פורומים באינטרנט והודעות ,SMS כדי למחות נגד ממשל אובמה בכלל ונגד מדיניותו הכלכלית החדשה בפרט.
"אנו לא מוכנים לממן עוד את הסיכונים העסקיים שלקחו אנשים אחרים; סיכונים שהם כשלו בהם ואינם מסוגלים לשלם עליהם," סיפר השבוע לעסקים שישי פיל קרטן, ממארגני מסיבות התה בוושינגטון הבירה, "נמאס לנו מזה,
אנו מתוסכלים." היו מי שזלזלו במחאות היזומות. אמצעי התקשורת בשמאל האמריקאי כינו את המפגינים "אספסוף" והתעלמו מהטענות שהשמיעו. "נהיה מביך להסתכל על המפגינים במסיבות התה, אבל לא
מצד אחד אפשר להבין את הלעג; אין זה מפתיע לשמוע את אנשי הימין מכנים את אובמה "קומוניסט" ואת מדיניותו "מהפכנית:" הם עושים זאת כבר עשרות שנים לכל נשיא דמוקרטי תורן. אבל מאחורי הרטוריקה המתלהמת ניתן היה לשמוע גם קולות אחרים ואמיתיים, שנתנו ביטוי לייאוש, לתסכול ובעיקר לזעם. הרבה מאוד זעם.
מארגני המחאות בחרו לכנות את הפגנותיהם "מסיבות התה" מסיבה ברורה: הם ביקשו לשחזר את מסיבת התה המפורסמת שקיימו המתיישבים האמריקאים בנמל בוסטון ב-.1773 מסיבת התה ההיא הובילה למהפכה האמריקאית. אם מקשיבים למארגני מסיבות התה האחרונות - לומדים שהיעדים לא השתנו הרבה.
הימין האמריקאי במשבר: 8 שנים בראשותו של בוש הפכו את המפלגה הרפובליקנית לשבר כלי. מערכת הבחירות האחרונה הוכיחה עד כמה מפוצלת התנועה השמרנית: רבים מהבוחרים שהצביעו לבוש בשנים הקודמות סירבו לחזור על הטעות; חלקם נשארו בבית ביום הבחירות, ואחרים אף החליטו להעניש את ג'ון מקיין על מחדלי קודמו בתפקיד ושלשלו פתק בקלפי לטובת אובמה.
אך בשבועות האחרונים ניתן פתאום לראות שוב ניצוצות בעיניהם. אמריקה, כך נדמה להם, הלכה שמאלה ב-100 הימים האחרונים. יותר מדי שמאלה.
העלאת המסים המוטלים על כל מי שמרוויח יותר מ-250 דולר בשנה, כפי שהבטיח אובמה; הגירעון התופח, הלאמת הבנקים וכמובן הידוק הפיקוח על כל תחומי העשייה הכלכלית - אלה השיבו את הסומק ללחיי התנועה השמרנית, והזכירו לחבריה עבור מה בעצם הם נלחמים.
15 מיליון מאזיניו הקבועים של לימבו שמעו השבוע את האמירות הללו על הנשיא ושתו בצמא כל משפט. הנאצות של לימבו נפלו על אוזניים קשובות, והיו כמו שמן על מדורה שכבר מזמן ממתינה להזדמנות להתפרץ.
"הצלחנו לארגן לפחות 600 אירועים, שבכל אחד היו מאות עד אלפי משתתפים. אנחנו מעריכים שלפחות 200 אלף איש יצאו לרחובות להפגין נגד מדיניות אובמה," סיפר לנו ביל נלסון, ראש אחד הארגונים הציבוריים הפועלים להקטנת המיסוי, גם הוא ממארגני מסיבות התה האחרונות.
שיחה קצרה עם נלסון מבהירה עד כמה הוא עדיין כועס: כועס על השמאל; כועס על אובמה; כועס על הימין; וכועס בעצם על כולם. לטענתו, 15 באפריל ייזכר כיום מכונן בהיסטוריה האמריקאית: היום שבו נולד מחדש הימין האמריקאי.
"היו כפריים באזור ניו מקסיקו, ביישובים קטנים, שיצאו להפגין. קהילות של אנשים פשוטים שאפילו לא ידענו על קיומם עד תום האירוע," הוא מספר, "המפלגה הרפובליקנית כבר לא מחוברת לאזרחים. הם מחפשים את הגימיק היומי. מייקל סטיל (יו"ר המפלגה - ט.ש) רצה לתפוס עלינו טרמפ ולנאום באירוע הענק שקיימנו בשיקגו - אבל לא רצינו אותו שם."
שקיעתה האחרונה של המפלגה הרפובליקנית לוותה בפריחה של ארגוני מחאה ציבוריים, כמו אלה של קרטן ונלסון, שצצים לאחרונה ברחבי ארה"ב כפטריות אחרי הגשם.
כמי שלמדו בעיקר מארגוני השמאל, כדוגמת ,MOVEON.ORG כיצד לגייס כספים ולנצל את פלאי האינטרנט כדי להתאגד, כעת הם מבקשים להפוך את התסכול הגובר ממדיניות אובמה למכשיר פוליטי - שיסייע להם בבוא היום לכבוש מחדש את הבית הלבן.
"הזעם הציבורי חיוני," מדגיש קרטן, "הרבה יותר פשוט להסביר לאנשים מדוע כדאי להם להיכנס למעורבות פוליטית כשהם ממורמרים. ככל שהכעס עז יותר, כך נהיה חזקים יותר."
מה שיוצא דופן בהתארגנויות האלה הוא שהעומדים מאחוריהן אינם מבקשים לחזק את המפלגה הרפובליקנית - אלא דווקא לתפוס את מקומה. "מעולם לא היינו מחוברים פוליטית אל המפלגה," מסביר נלסון, "היופי של המהלך שלנו הוא שלא היה לו ארגון לאומי. אף פוליטיקאי לא הצליח להפעיל את סמכותו כדי לגרום לזה לקרות, וזה מפחיד את האנשים - ולכן התגובות שלהם נורמליות. קודם כל התעלמו מאיתנו, אחר כך לגלגו, ועכשיו אנס חנו נמצאים בסוף תקופת הלעג נגדנו. השלב הבא הוא שישמיצו אותנו, ואחר כך כולם יתס חילו להיכנס ללחץ."
לכל תנועה פוליטית יש אייקונים, מושאים להערצה - אותם אינטלקטואלים שמסייעים להאיר לאחרים את הדרך. פיטר שיף, המנהל חברת השקעות בבוסטון, הוא אחד מהם. לפני פרוץ המשבר האחרון הוא הטיף מעל כל מסך טלוויזיה נגד לקיחת הלוואות מוגזמות והזהיר כי המשבר בדרך. אף אחד לא הקשיב לו, אך היום כולם כורים אוזניים בכל פעם שהוא פוצח את פיו.
במערכת הבחירות האחרונה הוא שימש כיועץ הכלכלי של חבר הקונגרס הרפובליקני רון פול, שהפך לנושא הדגל של אלפי אמריקאים שמרנים ממורמרים, שלא מצאו מועמד ראוי לתמוך בו בממסד הרפובליקני. היום הוא מסייע לשרטט את הדרך עבור רבים בימין האמריקאי המתחדש.
"אובמה משתמש בחוקי המסים כנשק: הוא יעלה המסים לבעלי עסקים בינוניים המרוויחים מעל 250 אלף דולר בשנה. באמצעות המסים האלה הוא יהרוס מיליון מקומות עבודה, כי העסקים הללו הם המנוע של המשק - ולא חברות הענק כמו ג'נרל מוטורס," מסביר שיף בראיון לעסקים שישי.
"למרבה הצער, הממשל הנוכחי לא מאפשר לכלכלה לחזור לעצמה באמצעות כוחות השוק. הם הגדילו את ההוצאות עם תוכנית התמריצים בדיוק בתקופה שבה אנחנו צריכים את ההפך: ממשל קטן וכמה שפחות רגולציה."
שיף אינו מתרשם מסימני ההתאוששות הראשונים שתוכניתו של אובמה הולידה בשבועות האחרונים. הוא משוכנע כי התס ערבותו הענפה של הממשל בניהול הכלכס לה תדחוף את ארה"ב עוד יותר עמוק לתוך המשבר.
"האסון הכלכלי יגיע בכל מקרה, אז עדיף לתת לו לקרות עכשיו," הוא אומר, "יצירת מקומות עבודה, כפי שאובמה מנסה לעשות, לא יכולה להוות מטרה בפני עצמה. גם ברוסיה היתה לכולם עבודה, אבל לא היה להם כסף להשתמש בו."
לדבריו, יש לנצל את המיתון כדי לתת לשוק החופשי לתקן בעצמו את מגרעותיו הפנימיות ולהוציא את המשק מהמשבר. "אם לא נשנה את דרכיס נו במהרה, אמריקה לא תהיה הכלכלה הדוס מיננטית בעולם," הוא מזהיר.
"אנחנו בדרך לאובדן כוחנו הכלכלי, וגם היכולת הצבאית שלנו תפשוט את הרגל, כי לא יישאר לנו כסף לתמוך בצבא. ארה"ב תהפוך לסתם מדינה, כמו בדרום אמריקה. יקרה לנו מה שקרה לארגנטינה, מדינה ענקית עם ממשל ענקי. אין שום דבר חיובי בהמשך הדרך הזאת, לכן חייבים להחליף את הממשל."
שיף, נלסון, קרטן ואלפי שותפיהם לתנועה השמרנית החדשה אינם מתכוונים להיכנע. הם יודעים היטב מה כוחו של הזעם הציבורי בפוליטיקה האמריקאית. אותו תסכול מהתס ערבות יתר בחירותם הכלכלית - שדחף את מייסדי האומה לפני 236 למרוד בבריטים - חזר על עצמו בשנות ה-70 והוביל למהפכה השמרנית שחולל הנשיא רייגן עם בחירתו ב-.1980
כעת הם רואים את ההיסטוריה חוזרת על עצמה ונחושים לרתום אותה שוב למאמציהם לחולל לא פחות ממהפכה שמרנית שלישית. "צריך להמשיך להתכונן לבחירות של ,"2010 מדגיש נלסון, "עלינו להפוך את ההתארגנות הספונטנית שהחלה ב-15 באפריל למשהו אמיתי."
shishi@maariv.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
