עיר הסרטים לעולם לא תהיה עיר הפועלים

גם אם ברק אובמה יבקש להפוך את אמריקה לסוציאל - דמוקרטית, הוא יתקשה לגייס את התמיכה של הוליווד. מהפכות פשוט לא מוכרות כרטיסים

איתי שטרן | 2/5/2009 10:46

בקושי הספיק ברק אובמה להיכנס לבית הלבן - ובהוליווד כבר עסקו בחיפוש אחר השחקן המתאים לגלם את הנשיא הטרי בסרט הביוגרפי על חייו. בין הכוכבים ששמותיהם כבר הוזכרו בהקשר זה היו ג'יימי פוקס ודנזל וושינגטון.

המראתו של אובמה לפסגת הפוליטיקה האמריקאית הלוא משקפת את סיפור הסינדרלה הקלאסי - ובהוליווד, כמו בהוליווד, אין דבר שאוהבים יותר מסוף טוב.

ההתעניינות של אולפני הקולנוע באובמה-האגדה משקפת היטב גם את ההתעניינות של חברי הברנז'ה ההוליוודית באובמה האיש. כבר בתחילת דרכו לנשיאות היו אלה פעילים דמוקרטים נאמנים - כמו הבמאי היהודי סטיבן שפילברג, השחקן ג'ורג' קלוני והזמרת ברב ברה סטרייסנד שמיהרו לחבק את הסנאטור השחור.

בערב נוצץ אחד שנערך בקליפורניה בתחילת קמפיין הבחירות שלו הצליח אובמה לגרוף ‭1.3‬ מיליון דולר.

במסגרת אותו הערב אף ביים שפילברג עצמו סרטון, שבו הבהיר מדוע בחר להעביר את תמיכתו דווקא לאובמה. "הסיפור הזה חשוב, כי למעשה זה הסיפור של אמריקה‭,"‬ אמר שפילברג, "בדרך כלל אני האיש שנותן לאנשים אחרים הזדמנות ליצור דברים מרגשים - אך הפעם אני זכיתי לקבל מתנה ממישהו אחר‭."‬

כל עוד מדובר היה במערכת הבחירות, הקשר בין אובמה לתעשיית הבידור האמריקאית הלך והתהדק: הכוכבים יצאו והביעו תמיכה במדיניותו, ואף יצאו עימו לדרכים. אך ברגע שתמו החגיגות ואובמה נכנס לבית הלבן - ניכר ששיתוף הפעולה החל לדעוך.

"יש לכם אחריות אדירה, כי יש בידיכם כוח אדיר‭,"‬ אמר אובמה לאוסף הכוכבים שהגיעו לאותה ארוחת ערב שנערכה בבוורלי הילס, "אתם מספרי הסיפורים של זמננו‭."‬

אך בשעה שאובמה מנסה לשקם את הכלכלה האמריקאית מהמשבר הכלכלי הקשה ביותר שידעה מאז השפל הגדול, ניכר שבהוליווד מעדיפים דווקא לספר סיפורים אחרים; סיפורים עם סוף טוב; סיפורים שלא משקפים את המשבר. אובמה אולי עסוק בהצלת ארה"ב מקריסה כלכלית - אך בהוליווד, כך נדמה, עסוקים בדברים אחרים.

תור הזהב של הוליווד

יש מי שרואה את היעדר ההירתמות של הוליווד למהפכה החברתית שמנסה אובמה לחולל כסוג של אדישות, אפילו צביעות. ואכן, אם חוזרים לאחור להיסטוריה של תעשיית הקולנוע, מגלים כי מדובר בעצם בדפוס פעולה חריג.

תקופת השפל הגדול של שנות ה-30 התאפיינה בפריחה קולנועית חסרת תקדים, שזכתה להדים גם בקופות. היציאה לבית הקולנוע הפך לבילוי מועדף עבור ההמונים, שתיאטרון והופעות מוזיקליות הפכו עבורם למותרות שכבר לא היו יכולים להרשות לעצמם. האפשרות לברוח, גם אם לכמה שעות בלבד, מהמציאות המדכאת שבחוץ הפכה את הקולנוע לאטרקציה של ממש.

כאשר בוחנים את התוצרת הקולנועית של הוליווד באותה תקופה, ניתן להתמקד בשתי תופעות בולטות: בואם של המחזמרים וסרטי הגנגסטרים. בעוד שהמחזמרים,

כמו "הקוסם מארץ עוץ‭,"‬ הציפו את המסכים ומילאו תפקיד אסקפיסטי מובהק - הרי שסרטי הגנגסטרים שיקפו דווקא את "הרוע" ואת "המצב" ששררו בכל מקום.

את משולש הגנגסטרים מאותה תקופה מרכיבים "אויב העם" בכיכובה של ג'ין הרלו על אודות חייו, אהבותיו ומעלליו האלימים של בריון בתקופת היובש של שנות ה-‭;20‬ "פני צלקת‭,"‬ שהיווה את גרסת המקור לסרטו של הנודע של בריאן דה פלמה בכיכובו של אל פצ'ינו; ו"קיסר קטן" שביים מרווין לירוי על אודות פושע קטן שעולה לגדולה ומשלם על כך מחיר יקר.

לטענת היסטוריוני הקולנוע, ניכר שאותם הסרטים מבטאים מצוקה חברתית עירונית מובהקת, וביקשו לשקף את המציאות ששררה מחוץ לאולמות הקולנוע.

האביר האפל

הנשיא פרנקלין רוזוולט, מסכימים חוקרי הקולנוע, היה הראשון שביקש להפוך את הוליווד לכלי של ממש במאבק בדיכאון החברתי. אובמה אמר לא פעם כי בכוונתו ללכת בעקבות רוזוולט. אך עד כה טרם התברר אם בהוליווד מעוניינים לשתף איתו פעולה.

אם שואלים את גדי טאוב, מומחה להיסטוריה אמריקאית מהאוניברסיטה העברית, תפקידה של תעשיית הקולנוע האמריקאית ברור למדי: הוליווד תמיד חייבת לדבוק במסר אופטימי. "אני מניח שגם אם הוליווד תעמוד לצד אובמה, היא לא תוכל להכיל את המסר הסוציאל-דמוקרטי‭,"‬ מסביר טאוב.

"מי שמנסה לטעון היום שהקפיטליזם קרס, אינו אלא טועה. הקפיטליזם, עבור האמריקאים, הוא תבנית עומק של מבנה החברה החופשית. זה דומה יותר לאתוס ופחות למדיניות כלכלית. הוליווד, מבחינה זו, שותפה. היא לא אופוזיציה". ‬

משחק המחשב Scarface צילום מהמשחק Scarface

אם לחזור לתקופתנו ולסרטים הבולטים של העת האחרונה, הרי שניתן לבדוק אם הוליווד אכן ממשיכה באותה מסורת. ניתן למנות את "יהיה פה דם‭,"‬ למשל, של פול תומס אנדרסון על אודות איל הנפט דניאל פלינוויו, כאלגוריה מחמירה וטעונה במיוחד על הקפיטליזם הדורסני שהנהיג בוש הבן.

גם "ארץ קשוחה" של האחים כהן (הזוכה הגדול באוסקר ‭(2008‬ ביקש למצות דיון על אודות הרוע האמריקאי ושורשיו, שנמצאים אי שם במרדף האין סופי אחר האוצר האבוד. שני הסרטים הללו, שנוצרו בשלהי ממשל בוש, ביקשו לבטא את שאט הנפש מעולם מושגים חמדני, לוחמני ורפובליקני למדי.

גם ה"אביר האפל‭,"‬ יצירת המופת של כריסטופר נולן, לא רק שהפכה לאחד הסרטים המכניסים בהיסטוריה - אלא גם פתחה דיון מהותי בשאלה אם אותו אביר אפל הוא לא אחר מנציגם של "האחרים" - שעימם מזוהה היה יותר מכל גם אובמה.

מרבית מבקרי הקולנוע היום מסכימים עם התזה, שלפיה הוליווד תמיד הגיבה באיחור לאירועים שקרו. באותה מידה שההתמודדות האמיתית עם השפל הכלכלי אירעה שנים לאחר שהוא כבר נשכח מאחור - ניכר שגם הפעם האידיאלים הסוציאל-דמוקרטיים שמנסה להנחיל אובמה לארה"ב ייאלצו להישאר מחוץ לבתי הקולנוע. לפחות לעת עתה.

‭shishi@maariv.co.il ‬