פעם בחודש – ביקורת מקווה
רננה אילן נקלעה למקווה בבית שאן סיטי. המים היו קרים, אבל הבלניות היו נחמדות
בפנים מלאות אמפתיה הציעו לי הבלניות לעבור למקווה השני בבית שאן, אבל אני, כך מתברר, בחורה אמיצה וחובבת אתגרים. אותו לילה לא היה נורא קר, וחוץ מזה, אם ימצא חן בעיני, אולי זה ידרבן אותי בפעם הבאה להגשים חלום ישן וללכת לטבול במעיין, שהלא עניין המים החמים היה מאז ומתמיד אחד השיקולים העיקריים נגד. המבוגרת שבהן הובילה אותי ליעדי, והעירה בי זיכרונות ישנים.
-"את זוהרה, נכון?".
-"כן, למה?".
-"את לא עומדת בהבטחות. פעם הבטחת לי תאומים בנים, ובסוף נולדה בת".
-"לא נורא, בפעם הבאה".
הגענו ליעדנו. אם להודות על האמת, יש עוד כמה דברים שחסרים במקווה הזה: אין פעמון על הקיר, וצריך לצעוק לזוהרה במלוא גרון – אז לא כדאי לבוא צרודות. גם אין שירותים בחדרי ההכנה, ולא מספיק מיתלים לחפצים האישיים. מצד שני יש יחס חם, וזוהרה דואגת שלא תצאי בלי כפכפים מהחדר. די בעובדה שאת הולכת לחטוף דלקת ריאות מהמים הקרים, היא לא לוקחת על אחריותה גם את הרגליים.
זוהרה בודקת בעדינות אם יש איזו שערה על הגב, ולא חוקרת יותר מדי. מצד שני היא מבקשת משום מה טבילה רביעית. וכשהמים קרים זה אתגר לא פשוט.
ניסיתי להבין קצת מה הקטע עם המים החמים, וזה הולך בערך ככה: יש תקלה. בכל פעם שולחים מישהו לתקן והתקלה חוזרת. יש גם טיפול רציני יותר שאפשר לעשות, אבל זה עולה הרבה כסף. מעניין מה היה קורה אם ראש המועצה הדתית היה צריך לטבול כאן.
ביציאה היא שוב מתנצלת על הפשלה בברכה הקודמת, וחוזרת על כך שבפעם הבאה זה ילך.
-"מבטיחה?"
-"כמו בפעם הקודמת".
שלא תגידו שאין לה חוש הומור.
ממצאים
למה כן?
בגלל זוהרה: החום, הנינוחות, אהבת ישראל השופעת, הבדיקה המכבדת ולא
מחטטת.
בגלל הניקיון.
בגלל המחיר הזול (10 שקלים לטבילה).
למה לא?
בגלל המים הקרים.
החדרים דלי הציוד.
העצוב הכללי חסר ההשראה, המקום משדר מסכנות.
מעלות הטהרה:
בלניות – 10.
ניקיון – 9.
עיצוב – 3.
תחזוקה – 2.
מייבש שיער – יש.
פעמון/אינטרקום – אין.
ציוד להשאלה – מגבות.
רננה אילן, תושבת בקעת הירדן.
עדכון אחרון : 16/11/2005 10:49
נא להמתין לטעינת התגובות
