פעם בחודש
בלנית נוספת היתה יכולה להועיל, הפרוזדור מזכיר סרט אימה, אבל יש תמונות של צדיקים. רננה אילן הגיעה עד למקווה של ירוחם בשביל לשמוע את הבלנית אומרת "כשר, כשר, כשר". וגם בונוס על טבילה בירוחם: הצעות להעשרה זוגית
נשות האברכים בישיבה, הצעירות, החדשות, לא ממש מכירות את הסיפור. הן משוות את המקווה לאלו שבמחוזות הביתיים שלהן – ולא תמיד זה יוצא לטובתו. אבל אני מגיעה אליו בכל פעם מתוך זיכרון.
זיכרון המקווה הישן הסמוך לגבעת המעברה מבריק את הקרמיקות עוד יותר, מחדד את צליל הפעמון החשמלי, ונותן לכל החוויה נופך עתידני משהו.
אם מטפסים עם הרכב על המדרכה המונמכת ניתן לחנות בפנים, כך שלא כל מי שעובר ברחוב יודע שהגיע לילך, ובעיני לפחות זה בהחלט יתרון. הפעמון בכניסה, לעומת זאת, עשוי לצלצל זמן רב עד שיפתחו לך את הדלת, כי לא תמיד יש בלנית פנויה. כמו בכל מקום, גם כאן נמצאים השלטים הסטנדרטיים המנחים אותך איך לבדוק ולמרק את גופך, כמה קדושים, ותמונות של מפלי מים נפלאים.
לעתים נדירות מאוד יש צורך להמתין בחדר ההמתנה, אבל אם נגזר עלייך הוא בהחלט נעים. חדרי ההכנה מצוידים בהחלט, כולל מגש עם כל העזרים הנדרשים. הפרוזדור לעומת זאת מעט מוזנח, וקצת מזכיר מסדרונות של טירות רדופות רוחות בסצנות מסרטי אימה.
בדרך כלל המקום נקי, והבלניות מאירות פנים – מה שמעורר בי אהדה עמוקה לנוכח הידיעה שמעטות הפעמים, בשנים האחרונות, שבהן זכו לקבל את משכורתן בזמן.
זמן ההמתנה שחסכת בטרם נכנסת לחדר ההכנה, עשוי לחלוף עלייך לאחר שסיימת להתכונן. ממש כמו עם הפעמון בכניסה, גם כאן את עשויה למצוא את עצמך בהמתנה ארוכה, שואלת את עצמך אם מישהו שמע את הצלצול, ומה אפשר לעשות בינתיים.
משצברתי מעט ניסיון הגעתי מצוידת: ספר, סריגה, משהו להעביר את הזמן. כמו בתור בקופת חולים. הצרה היא שבלבוש חווה אימנו זה לא כל כך פשוט, אז אפשר להשאיר את הקטע עם השערות שנופלות עלייך לסוף, מקסימום תעשה את זה הבלנית.
אם יורשה לי, הערה מתודית קטנה לכל מי שמרגישה לא נעים מול הבלנית שאוספת לה שערות מהגב: כמו טעויות ברשימה ביבליוגרפית של עבודה סמינריונית, יש מינון מומלץ: אם לא יהיו לך שערות על הגב בכלל, תרגיש הבלנית צורך לחפש אותך במקום אחר. אם יהיו לך המון, היא תחשוב שאת ממש לא יודעת להתנקות, ותבדוק עוד יותר. אבל אם יהיו מעט, היא תבוא על סיפוקה. עוד מבט קצר על הציפורניים ואת משוחררת. בדרך כלל זה עובד.
"כשר", "כשר", "אמן", "כשר", ואז מגיע צרור ברכות ואיחולים (בשורות טובות, בנים צדיקים, וכו'). זה הקטע האהוב עלי. רק בשביל זה היה שווה.
סה"כ חוויה נעימה. התיאום בין מספר החדרים וצרכי המקום די מושלם. רק חבל שאין תיאום בין שני הנ"ל ומספר הבלניות במשמרת. מה אכפת לכם, שם למעלה, ממילא אתם לא משלמים להן את המשכורות?
למה כן?
הבלניות נחמדות ועובדות במסירות מרשימה.
יש מספיק חדרים.
המיקום מעולה: במרכז העיירה, אבל לא על הכביש.
למה לא?
בגלל ההמתנה בחוץ.
המסדרון המבהיל.
ההמתנה בין ההכנה לטבילה.
מעלות הטהרה:
בלניות – 10
ניקיון – 9
עיצוב – 3
תחזוקה – 8
פעמון/אינטרקום
ציוד להשאלה – מגבות וציוד קוסמטי.
לפני ההמלצה, מילה על הרציונל: אחרי שעוברים את הקטע הטכני, אם רק השגתם שמרטף שלא לחוץ בזמן, אפשר ליהנות עם מסעדה טובה, עם צימר נחמד, ואם גם השגתם חצי יום חופש – אפשר קצת לטייל בדרך חזרה לשגרה.
אז מה עושים אחרי הטבילה בירוחם?
למסעדה מיוחדת משהו וכשרה תצטרכו לנדוד למצפה רמון או לבאר שבע. המסעדה במלון פונדק רמון בהחלט שווה, הלובי שקט ומלא אווירה ואפשר גם להישאר שם ללילה בכיף. לילה מיוחד ופרטי הרבה יותר תעבירו בצימרים של חוות כרמי עבדת.
מסלול חביב לבוקר יש בשפע בנגב, אז אציע את הפחות מוכר ויותר קצר בשביל מי שקצת ממהר אבל רוצה לנשום נגב לפני שהוא בורח. נחל קרקש יורד מצומת הכניסה למדרשת בן גוריון ומתחבר עם נחל חווארים בסופו. שם בדרך כלל יש הרבה אנשים שהיו בנחל חווארים או בעין עבדת ויוכלו לקחת אתכם טרמפ חזרה לאוטו. יופי של מסלול, ולרוב שקט מספיק בשביל להיות ביחד בלי 300 כיתות באמצע טיול שנתי.
רננה אילן, תושבת בקעת הירדן, היא מורת דרך.
נא להמתין לטעינת התגובות
