 |
 |
|
|
|
|
|
|
| גולן להט בודק מתי הדמוקרטיה
מקנה את זכות הסרוב, וקובע כי
בישראל זה עדיין לא קרה |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מאז פרוץ אינתיפאדת אל-אקצא בסתיו 2000 ועד לימים אלה ממש, חווה החברה הישראלית גלים הולכים וגוברים של סרבנות מגוונת. תחילה היו אלה אירגוני שמאל שסרבו בשם המצפון לשרת את "צבא הכיבוש" הישראלי באשר הוא וזכו לקיטונות של בוז וביקורת נוקבת מצד הממסד. לאחרונה, עם תוכנית ההתנתקות של שרון ולאחר מות ערפאת והסדר ההולך ומתגבש בשטחי הרשות הפלשתינית, מדובר בפלגים מהימין הישראלי, בעיקר הדתי, הקורא לסרב פקודה ביום דין, הפעם בשם האומה, הארץ והעם היהודי לדורותיו. ושוב חזר ריטואל הגינויים הקבוע המוקיע סרבנות מכל וכל.
אז היכן שוכן הצדק? האם אכן סרבנות, כל סרבנות, פסולה מראש במדינה דמוקרטית? או שמא יש היגיון ואף חובה מוסרית לסרב כאזרח בדמוקרטיה, לפחות במצבים ייחודיים? ואם כן, האם סרבנות השמאל היא הראויה? ואולי דווקא זו של הימין?
כדי לענות על שאלות בוערות אלה יש לזכור מהו בסיסה של דמוקרטיה מודרנית ומשם לבחון האם סרבנות, תחת כל עילה, היא בעייתית. הדמוקרטיה הנהוגה בעולם המערבי המודרני די רחוקה למעשה מהרעיון הדמוקרטי היווני המקורי. כבר מזמן לא מדובר רק בשילטונו של העם באמצעות הכרעת רוב. נכון הוא שהכרעת הרוב הינה עדיין יסוד מוצק בדמוקרטיה, כל דמוקרטיה,
אך לכך נלווה במערב היסוד הליברלי.
מקורו של הרעיון הפוליטי הליברלי מצוי בכתבי פילוסופים ומדינאים מהמאות 17-18 באנגליה, צרפת ולאחר מכן אף בארה"ב. עיקרו של הרעיון ניתן לתמצות במושג המעורפל משהו הקרוי: "הסובייקט האוטונומי הרציונלי". מושג זה כרוך בהשקפה הפוליטית שלפיה כל משטר דמוקרטי מורכב מאנשים, הנתפסים כל אחד כישות רציונלית, הפועלת וקובעת את מעשיה על בסיס תבונתה האישית. מכאן שכל אזרח בדמוקרטיה מוגדר כמי שהוא השופט ובעל האחריות הישירה והסופית למעשיו. אזרח שכזה מחויב לפיכך להיות בעל מצפון חברתי מפותח ותודעה פוליטית ערה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
החלטה אישית לחלוטין
|
|
|
 |
|
|
|
חיבור זה בין הכרעת הרוב מצד אחד ובין ההנחה שהדמוקרטיה מיוסדת על אזרחים חושבים ומצפוניים מצד שני הוא שהופך את סוגיית הסרבנות בדמוקרטיה לכה מורכבת ובעייתית. בקצרה ניתן לומר כי מחובתו של האזרח בדמוקרטיה לקבל עליו כל חוק והחלטת ממשלה שמכהנת באורח דמוקרטי. אלא שכאזרח מצפוני לעולם תעמוד זכותו לא רק למחות אלא גם לסרב פקודה, החלטה או חוק בתנאים המגבילים הבאים (הנובעים כמובן מהיסוד הליברלי בו דובר קודם לכן):
א. החוק/פקודה סותרים באורח ישיר וברור את שמורה מצפונו של האזרח.
ב. ההחלטה לסרב הינה אישית לחלוטין ומבוססת על אוטונומיית האזרח הדמוקרטי. משמע, זה הוא עצמו שהחליט על כך באורח חופשי ואין הוא קורא לאחרים לנהוג כמותו. כל אזרח ומצפונו הוא.
ג. הסירוב נעשה על בסיס שיקול דעת תבוני-רציונלי ואינו נובע מכל מקור אחר.
בחינה מהירה של הסרבנות הישראלית עד כה מגלה כי הן הימין והן השמאל שצידדו בסרבנות אינם עומדים בתנאים אלו: השמאל כשל בסעיף השני, רבים מחבריו דרשו בתוקף כי הסירוב יהא המוני וקראו לאחרים לנהוג כמותם. הימין הוסיף על נוהג קלוקל זה סרבנות הנגועה במשיחיות דתית, לפיה זוהי הדת, התורה או הרב המחליטים עבור הסרבן כי אכן הגיע שעתו לסרב פקודה.
המסקנה המשתמעת היא זו: שעל אף שסרבנות אינה סותרת מראש משטר דמוקרטי (כל עוד היא עומדת בתנאים שפורטו למעלה), הרי הסרבנות הישראלית הנוכחית, מכל גווני הקשת הפוליטית, היתה ונותרה לא לגיטימית במשטר שכזה.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | גולן להט - דוקוטורנט בחוג למדעי המדינה באוניברסיטת תל אביב. מחבר הספר "הפיתוי המשיחי" על המשיחיות החילונית של השמאל הציוני בישראל. נשוי פלוס שניים (חתולים). | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
