 |
אלוהים אוהב את שרון. עובדה. פוסק הדור, הרב אלישיב, יצר עמו ברית קדושה. באקט מרשים של אהבה שתלויה בדבר, הציל הרב הישיש את תוכנית ההתנתקות, את שלטונו של שרון וגם את השרים העתידיים מטעם מפלגת העבודה, שניצבו על סף התמוטטות עצבים ממש לנוכח האפשרות שייוותרו מחוץ לממשלה.
מקורביו של ראש הממשלה אומרים ש"המזל הולך עם הטובים". אכן , מזל. באותה מידה, בסמוך לשעה חמש, יכלה להתפרסם ידיעה הפוכה בדיוק המודיעה כי מדינת ישראל הולכת לבחירות. חברי הכנסת והשרים המלומדים היו מפרשנים שזה היה צפוי - החרדים לא יכולים לעמוד בפני לחץ הימין. נאומו המשמים
של ראש הממשלה אמש בוועידת הליכוד, היה הופך לנאום הראשון במערכת הבחירות 2005.
בין שזה מזל ובין שזו ההשגחה העליונה, אין דבר העוצר את שרון. יועציו המתוחכמים ביותר הסבירו לו בעדינות, כמו לילד המתקשה בלימודים, כי פינוי עזה חייב להוביל לבחירות. אחר כך ציינו שהעבודה לא תצטרף במקום שינוי משום שזה יהיה סופה, והדגישו כי יאבד את כל הפופולריות שלו אם יזרוק את שותפו לפיד. הם קינחו בנבואה כי ועידת הליכוד לעולם לא תשנה את החלטתה נגד מפלגת העבודה. הנבואות התבדו, ההערכות נכשלו, וההסברים נמוגו ברחש הניצחון והאחוזים הגואים בסקרי דעת הקהל.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
ואם נתניהו היה ראש הממשלה?
|
|
|
 |
|
|
|
שרון חייב את ההישג הזה לשלושה אנשים: לבנו עמרי, שהיה בין היחידים שניבאו כי הממשלה יכולה לקום. למזכיר הממשלה ישראל מימון, שהולך ומתגלה כמוקד כוח פוליטי מרכזי בסביבתו. ולשמעון פרס - שמחל על כבוד מפלגתו כאשר ויתר על תיק בכיר, ומחל על כבודו שלו כאשר ויתר על תפקיד ממלא מקום ראש הממשלה, רק כדי ששותפיו החדשים בליכוד יגמלו לו בקונצנזוס של לעג.
ועדיין, 96 שעות מפרידות בין אריאל שרון ובין הישרדות. נותר רק לדמיין מה היה קורה אילו בנימין נתניהו, נניח, היה ראש הממשלה שמנסה להביא קואליציית התנתקות בקולות החרדים. אין ספק כמעט שהאופוזיציונר אריק שרון, במזימה משותפת עם המתנחלים, היה מנצל את ארבע היממות כדי להסתיר את חברי הכנסת החרדים המסכנים בפרדסים, לשכנם במערות קומראן, לייעץ להם לחתום על ההסכם בעט ללא דיו, ובלבד שלא תקום ממשלת הזדון.
אכן, שיחק לו מזלו של ראש הממשלה, שאריאל שרון נמצא בצד שלו. או כמו שאומר המקורב: "עם ממשלה כזו, אנו חוששים רק מהקדוש ברוך הוא ".
| | | | | |
|
