האנטישמיות זה כסף קטן
אחמדינג'אד מייצג את המדוכאים עלי אדמות וביריקה שלו על מנגנון הכח העולמי, סוחף תמיכה ולכן הוא מסוכן
אחמדינג'אד הוא כמובן אנטישמי ומכחיש שואה, וההופעה שלו הייתה גרוטסקה משום שבאצטלה של קריאה לשוויון, שלום וצדק עולמי, הוא נשא נאום מלא שנאה כלפי המערב כולו. ואולם להתייחס לאחמדינג'אד רק כקריקטורה של אנטישמי זו טעות. הנאום שלו זכה למחיאות כפיים סוערות מצד לפחות ממחצית מנציגי מדינות העולם. בין אם אנחנו רוצים בכך ובין אם לאו, הוא מייצג אמוציה פוליטית שהולכת ומתפשטת בדרום הגלובלי העני והמנושל.
אחמדינג'אד קיבל את מירב מחיאות הכפיים שלו כשדיבר על מועצת הביטחון. הוא שאל האם העובדה שמספר מצומצם של מעצמות, בעיקר מערביות, מקבלות זכות ווטו על ההחלטות החשובות בעולם, מהווה סמל למערכת בינלאומית צודקת, או כזו שמבוססת על חוסר שוויון ואפליה. הוא דיבר בהרחבה על כפיית הקונצנזוס הכלכלי האמריקאי על האומות כולן - באמצעות התניית ההלוואות של קרן המטבע הבינלאומית ביישום רפורמות נאו ליברליות ואולטרה קפיטליסטיות.
הנשיא האיראני הציג גם תפיסה ידועה היטב, שטוענת כי תפיסת זכויות האדם והאזרח של המערב מוטה ובעייתית - היא דורשת מתרבויות שלמות להסתלק ממנהגיהן לטובת מוסכמה ליברלית. זה נשמע כמו טיעון מרוחק מאד, אבל זה ממש לא. כאשר הקהילות היהודיות האורתודוקסיות באירופה מתבקשות להפסיק עם שחיטה כשרה משום שזו גורמת סבל מיותר לחיות, מתחוללת התנגשות בין מנהג תרבותי עתיק ובין תפיסה ליברלית עכשווית של תקינות פוליטית נוקשה.
אחמדינג'אד מייצג את קואליציית המדוכאים
כל הנושאים האלה הם שהפכו את אחמדינג'אד, עוד יותר מדבריו על "הציונים", לכוכב בעולם השלישי - וגם בקרב גורמים מסוימים בשמאל החדש האירופי. בעולם של מיתון כלכלי מעמיק ובזמן של גלובליזציה שסובלת מבעיות מבניות של חוסר שוויון, הנשיא האיראני מייצג את קואליציית המדוכאים עלי האדמות. ביריקה שלו על מנגנון הכח העולמי, הוא סוחף תמיכה. וזו הסיבה שהוא מסוכן.
שלבי סטיל הוא חוקר בכיר במכון הובר, וסופר מוערך. הוא אפרו אמריקאי, בן לאב שחור ואם לבנה - כמו ברק אובמה. הם רחוקים מאד בדעותיהם: סטיל הוא שמרן מובהק ורפובליקני. הוא הגיע לז'נבה השבוע במסגרת מלחמת ההסברה שמנהלים הארגונים היהודים נגד ועידת דרבן. יש לו תפיסה שמקשרת באופן מעניין בין אחמדינג'אד, הוועידה והמערב.
"עבור
האומות שאנחנו רואים כאן", אומר סטיל באופן פרובוקטיבי, "הגזענות היא בכלל לא הבעיה. מדובר במדינות ואומות שהשתחררו מקולוניאליזם, שסבלו מאפליה, שלחמו למען החירות שלהן. אבל היום, הגזענות היא אולי הבעיה ה-120 ברשימה עבורן. מה שקרה הוא שהאומות או היחידים האלה נאבקו שנים ארוכות והתייחסו לחירות כגאולה. אבל חירות איננה גאולה, היא בפשטות היכולת להיות חופשי מכבלים. כאשר החירות הגיעה, הם גילו שעדיין נותרו להן בעיות אדירות, עצומות. המיקוד בגזענות הוא חלק מתופעה רחבה יותר: הבעיה איננה קשורה בי. הבעיה חיצונית לי - גזענות, לדוגמה. או אנטישמיות. הבעיה היא לא אני, הבעיה היא היהודי. אני רוצה לצטט מז'אן פול סארטר: גם אם לא היה יהודי, האנטישמי היה ממציא אותו".
נא להמתין לטעינת התגובות
