שעות ספורות בלבד חלפו מאותם רגעים שבהם גילה ויורם פריג'ה קיבלו עוד ועוד הודעות ווטסאפ נרגשות ממכרים ובני משפחה שכתבו להם כי בנם אביעד הוא גיבור, ועד שהמציאות התהפכה עליהם.
בבוקר יום חמישי לפני שלושה שבועות, 30 בנובמבר, עצרו שני מחבלים, תושבי שכונת צור־באהר בירושלים, את מכוניתם ליד תחנת האוטובוס בכניסה לעיר. הם ירדו במהירות מהרכב והחלו יורים במי שהמתינו שם. בסרטון ממצלמת אבטחה נראים אזרחים מנסים לנוס בבהלה, לתפוס מחסה. שלושה נרצחו מירי המחבלים: הרב אלימלך וסרמן, חנה איפרגן וליביה דיקמן שהייתה בהריון.
שני חיילים ואזרח השיבו אש בניסיון לחדול את ההרג. האזרח, יובל קסטלמן, בכיר בנציבות שירות המדינה, נורה גם הוא למוות במהלך האירוע, ככל הנראה בידי אביעד פריג'ה. בסרטון שצולם מנקודה כלשהי מעבר לכביש נראה קסטלמן, שהבין בזמן אמת את החשש לזיהוי שגוי שלו כמחבל, כשהוא יורד על ברכיו, מרים ידיים וככל הנראה אף צועק בעברית, בניסיון למנוע את הירי בו. למרות זאת, הירי של פריג'ה לעברו נמשך. הוא נפצע באורח אנוש, פונה לבית החולים, ולאחר מספר שעות נקבע מותו.
בתחילת השבוע שלאחר מכן נעצר פריג'ה. לאחר יומיים שוחרר ממעצר מלא למעצר בית, שבו הוא נתון מאז. חשוד בהמתה בקלות דעת.
בסלון הקטן שבדירתם בפתח־תקווה מבקשים השבוע בני הזוג פריג'ה להסביר שמה שהתרחש בכניסה לירושלים לפני שלושה שבועות היה טעות איומה. "מה שקרה ליובל זכרונו לברכה זו טרגדיה שהיא יותר מנוראה. נוראה זו מילה קטנה מדי", אומרת גילה. "יובל הוא גיבור ישראל, אדם עם מסירות נפש עצומה. הוא הרי לא עמד בתחנה וירו עליו, אלא הגיע בכלל מהכיוון השני, ומרצונו החופשי נכנס לסיטואציה מסוכנת כדי להציל חפים מפשע ובסוף הוא נהרג".
"אנחנו ברגשות כל כך כבדים", מוסיף יורם. "יובל זכרונו לברכה הוא לא סתם גיבור, הוא גיבור־על בעיניי".
אביעד סיפר לכם מה קרה? הסרטון נראה רע מאוד.
יורם: "הוא נסע משם חזרה לצבא. באותו בוקר היה בדרך למילואים אחרי אפטר בבית". בתום ההתרחשות בירושלים, מתאר האב, אביעד ניגש לשוטרים במקום ונתן עדות. "מעצמו פנה לשוטרים, סיפר להם כל מה שקרה והם אמרו לו שפעל כמצופה. השוטרים, שהבינו שהוא מתכוון לנסוע בטרמפים ללטרון ומשם דרומה, הציעו להסיע אותו ללטרון".
אחר הצהריים הם ראו באתרי החדשות כי ישנו גם פצוע ישראלי, אזרח שבא לנטרל את המחבלים ונפגע מכוחותינו. יורם: "הבנתי שיש פה משהו שהוא טרגדיה ועלול להיות קשור לאביעד באיזה אופן, ועקבנו אחרי הפרסומים. בערב הודיעו שהוא פצוע אנוש, ובלילה שהוא נפטר. לא דיברנו עם אביעד, הנחתי שהוא יודע". למחרת נסעו ההורים לבקר אותו, בבסיס שבו היה בדרום הארץ. "היינו בסערת נפש והרגשנו שגם אביעד בסערה. ביום חמישי, אחרי שחזר לצבא, כולם שם שאלו אותו על הפיגוע. שיגעו אותו. אז כשהגענו לא תחקרנו אותו, ניהלנו שיחת חולין".
כשהוא ניגש לשוטרים במקום האירוע הוא כבר הבין שאולי יש פה בעיה?
יורם: "אני לא יודע. אני רק יודע שהוא סיפר להם את כל מה שקרה. אמר שירה רק כשהוא עשה תנועות מחשידות". על פי הסרטון, קסטלמן שהתיישב על ברכיו הרים ידיים ואז הוריד אותן, ככל הנראה כדי להוציא איזשהו אמצעי זיהוי.
"אביעד סיפר לנו שאחרי הירי הוא ניגש אל הפצועים. ראשית אל הרב שנהרג, ואז אל הנשים. ניסה לעזור. לאחת מהן עוד היו סימני חיים. מהתיאורים שלו הבנתי שהיה לו מאוד קשה לראות את ההרוגים".
במהלך האירוע איגף פריג'ה את תחנת האוטובוס. "שאלתי אותו אם הוא דרך ושחרר נצרה כשהיה מאחורי התחנה, לפני שירה. הוא התעצבן עליי, אמר שדרך אבל לא שחרר נצרה. בעיניי רואים מהפרטים הקטנים האלה שזה אדם נורמטיבי ששומר על הנהלים שלימדו אותו. הוא נכנס לסיטואציה בתום לב ופעל כפי שלימדו אותו. הוא חשב שיש כאן מחבל שמשחק איתו, ולכן החליט לבצע נטרול מסוים. בכלל, פיגוע ירי זה זירה מטורפת".
גילה: "זה שינוי מציאות מיידי. רגע אחד אתה יושב בתחנה ומשחק בטלפון, ופתאום מוצא את עצמך בסיטואציה הזויה, מול מחבלים שהורגים אנשים. ואביעד פעל בתוך הסיטואציה, ניסה להציל אנשים".
יורם: "בזמן שאין לו מושג כמה מחבלים יש בזירה, מי מחבל ומי לא. והייתה שם המולה, צעקות, 'מחבל, תוריד אותו'. הוא עמד על זה שלא ירה בו כשהרים ידיים".
פחות מדקה
לפני ימים ספורים הם פרסמו מכתב פומבי המופנה אל משפחת קסטלמן. "מבקשים להשתתף בצערכם מעומק לבנו", כתבו, והדגישו שוב את גבורתו של יובל. "מאז אותו פיגוע נורא כל בני המשפחה, ובמיוחד אביעד ורעייתו מרים, מוכי הלם, צער ויגון", הוסיפו, והתייחסו אל הצורך המכאיב בפתיחת קברו של קסטלמן כדי לבצע נתיחה לאחר המוות. זאת בעקבות מה שנראה ככשלים בהתנהלות המשטרתית בחקירת האירוע.
השבוע הם מסבירים כי החליטו לפנות בדרך זו לאחר שביקשו להעביר מכתב דרך רב המכיר את משפחת קסטלמן, אולם האב העדיף שלא לקבלו בשלב זה. "אנחנו מרכינים ראש מולם. אף אחד לא יכול לחוש את הכאב של המשפחה", אומר יורם. "בשבוע שעבר קראתי כתבה עם המשפחה ב'ישראל היום' ויצאתי עם זיק של תקווה. אבא של יובל נשאל שם לגבי קבלת מכתב מאיתנו, ואמר שהוא מוכן לחשוב על זה אחרי יום כיפור הבא. אני באמת מקווה שאולי תהיה להם נחמה. קראתי שהוא אמר שאביעד התנהל בצורה לא מקצועית. זו דעתו וזה בסדר גמור. אני מעריך את זה שהוא לא נכנס לקלחת התקשורתית שראינו, כאילו אביעד הוא נער גבעות צמא דם שרצה רק להרוג עוד בן־אדם ושיהיה לו עוד איקס על החגורה.
"אנחנו לא אנשים שמחפשים פרסום, בטח שלא אביעד. אבל הגענו לאיזושהי נקודה שאי אפשר להתעלם ממנה, מבחינת מה שקרה בתקשורת. כל משפט השדה שעשו לו. אני לא רוצה להתבטא בביטויים קשים, אבל קרה פה משהו איום ונורא. אני בטוח שאביעד לא חשב על שום דבר אחר חוץ מהעניין המבצעי. ברגע שיובל הוריד את הידיים לכיוון החגורה, אביעד היה בטוח שמדובר במחבל. לשנייה אחת לא נראה לי שהעלה בדעתו שיכולה להיות אפשרות אחרת בכלל. בסרטון רואים קטע קצר, אבל זה הכול היה חלק מהפיגוע והכול קרה בשניות. כל הפיגוע כולו מתחילתו ועד סופו היה פחות מדקה".
אביעד הוא הצעיר משלושת ילדיהם. בן 25, נשוי כשנה. "הוא גדל בדירה הזו בפתח־תקווה. למד בבית ספר נועם. אחרי חטיבת הביניים בנועם אמר שחשקה נפשו בתורה. אז הוא עבר ל'ישיבה קטנה' שמאפשרת בשנה האחרונה לעשות בגרות, ישיבת שלום בנייך".
למד בה עד סוף התיכון? לא הייתה לו תקופה בגבעות?
"לא, לא. זה חלק מהתדמית שניסו להדביק לו. הוא איש תורה, איש רוח. גם אוהב ארץ ישראל, זה ברור. אנחנו משפחה כזו, אידיאולוגית. אחרי הישיבה התיכונית הוא למד בישיבת ההסדר ברמת־השרון, ואז עבר לישיבת ההסדר בבית־שאן, שמשלבת לימוד עם עבודה חקלאית. אחרי תקופה שם היו לו כמה חודשים לפני הגיוס, אז הוא עבד בחוות יתדות בשומרון. לא היה לו שום עימות עם פלסטינים, בכלל לא בכיוון. הוא עבד שם במשך כמה חודשים בבנייה, היה כבר בוגר, מעל 20. ואז התגייס בגיל 21. מכיוון שהוא אוהב טבע הוא התגייס ליחידת 'ספר המדבר', שעכשיו מושמצת גם היא. זה התאים לו בול מבחינת הכישורים שלו. במהלך השירות הם תפסו לא מעט מבריחי נשק. באוגוסט לפני שנה הוא השתחרר".
האב, יורם: "אנחנו לא אנשים שמחפשים פרסום, אבל הגענו לנקודה שאי אפשר להתעלם ממנה. אני בטוח שאביעד לא חשב על שום דבר חוץ מהעניין המבצעי"
לאחר נישואיו עבר פריג'ה להתגורר עם רעייתו ביישוב אחיה. "עבד בשנה האחרונה בבניין ואז בהנחת תשתיות, ובמשך יום בשבוע למד בישיבת לב תל־אביב. ראש הישיבה הוא הרב ניר מס, אחיינו של דני מס שפיקד על הל"ה. הם עוסקים הרבה בקירוב לבבות. לשם אביעד התחבר".
מתחילת המלחמה הנוכחית שירת במילואים. "לספר המדבר אין מסגרת מוסדרת של מילואים. אשתו סיפרה לנו שבמוצאי אותה שבת ארורה הוא התחיל להתקשר לכל מיני גורמים כדי שיגייסו אותו. רצה לתרום. בגלל שעבר הכשרה של נהיגה מבצעית, גייסו אותו כנהג שנכנס בלילות לעזה". עד לחופשה הקצרה שבמהלכה אירעו הירי ואחריו המעצר.
טרף קל
האירוע מייסר אותם. הם תוהים איך נקלעו "לניסיון כזה", כדבריהם. במסגרת מעצר הבית אצל הורי אשתו מותר להם לבקר את בנם, אך לא לדבר על החקירה.
"אני מבקש להסתכל על האירוע מתוך מה שהוא ראה וחשב, מהקסדה הדמיונית שהייתה על ראשו, ולא דרך הפאות שלו", אומר יורם. "מסתכלים על האירוע דרך הפאות שלו. אביעד היה מבחינה תקשורתית טרף קל, כזה שניתן לנצל לאג'נדות פוליטיות. אם נתניהו וגנץ מתגוששים על הגב של אביעד, מה יגידו אחרים. 'אלה החיים' נשמע ביטוי נורא, אבל בתוך ההקשר של מה שראש הממשלה אמר זו הייתה אמת. וכולם קופצים על זה, ואפשר לקבור את אביעד", מתייחס יורם אל האמירה של ראש הממשלה נתניהו במסיבת עיתונאים באותו מוצאי שבת, שעוררה קיתונות ביקורת.
ביום הפיגוע שודרה בערוץ 14 שיחה טלפונית שקיים ינון מגל עם פריג'ה. בין היתר נשמע פריג'ה אומר כי "כל חיילי צה"ל מתים לעשות איקס", ומספר כי "הייתי בגבעות ובחוות ובעד יישוב הארץ, לא בהתפארות". בנוגע להתנהלות האירוע אמר כי "המחבלים היו מאחורינו ולא ראינו אותם והיו הרבה אזרחים בינינו לבינם. בהתחלה שמענו ירי וצעקות 'מחבל' ואנשים משתטחים על הרצפה ולא ראינו אותם, ואז קלטנו שהם מאחורינו ומאחורי התחנה". "עשיתם וידוא הריגה?", שאל מגל. "ירינו עד שהם נפלו", השיב פריג'ה.
פניו של יורם מתכרכמות כשהוא נשאל על הדברים. "אנשים שלחו לי את הקטע הזה, וכשראיתי את זה בטלוויזיה חשכו עיניי. זה לא אביעד. לא יכול להיות שעיתונאי יכניס מילים לפה של חייל צה"ל וכביכול ינסה להוציא ממנו שעבר עבירה. מה זה נותן לך? הלב היה כבד על הסיפור הזה. אבל כנראה שכל מה שעשו לאביעד בתקשורת, כל העליהום הזה, היה קורה גם בלי השיחה עם ינון מגל.
"אביעד היה במצב נפשי וגופני קשה ברגעים שבהם ינון התקשר אליו. אחרי האירוע הזה הוא נסע לבסיס והיה יום שלם באימון. מהבוקר הוא לא הרגיש טוב, הקיא כמה פעמים. ועם כל זה הוא מתחיל לקבל טלפונים. הוא היה בטוח במאה אחוז שזו שיחת חיזוק. כשביקרנו אותו ביום שישי הוא סיפר לנו שקיבל שיחות חיזוק מהרב שמואל אליהו, שדיבר איתו על אהבת ישראל ועל גבורה, וגם מינון מגל. אמרנו לו 'אנחנו יודעים, ראינו בטלוויזיה, כולם שלחו לנו את זה'. והוא אמר 'מה, זה היה בטלוויזיה? זה שודר?'. הוא היה בהלם, חשב שהוא מדבר איתו שיחת גברים כזו. שומעים שם שינון לא ממש הבין אותו. כשהוא שאל האם וידאת הריגה ושמעתי שאביעד אומר כן, הלב שלי נפל. אבל אז הוסיף 'ירינו עד שנפלו'. כלומר, הוא ענה בהיבט של האם נטרלת את המחבל, לא האם ירית בנקמנות. התקשרו אליו כל מיני עיתונאים, הוא לא רצה להתראיין לאף אחד. עם ינון מגל הוא הרגיש שזו שיחת גברים. הוא לא התכוון שזה יופיע בשום מקום".
ינון מגל מסר כי: "התקשרתי לאביעד כדי לחזק אותו. ברור שהשיחה והשידור נעשו תחת הרושם שהוא ירה במחבל ולכן גם הצגנו אותו כגיבור. גם היום אני מבין מהשיחה שהוא היה בטוח שירה במחבל. מכיוון שהייתי לוחם, אני יודע שהוא לא עשה וידוא הריגה, והוא לא אמר לי שעשה וידוא הריגה. רציתי לעשות טוב, לשבח אותו. ולצערי זה פגע בו. אני מבקש את סליחתו. כפי שצה"ל והרמטכ"ל הגנו על החיילים שירו בטעות בשלושת החטופים והסבירו שמדובר בסיטואציה מורכבת, הם היו צריכים לעשות זאת גם במקרה של אביעד. חבל שזה לא נעשה. כל אחד יכול לחשוב למה".
לדבר בעובדות
"קשה לי לשבח את אביעד, כי אני מרגיש שאולי חלילה אני פוגע כך במשפחה של יובל", אומר יורם פריג'ה. "כל כמה שעות שומעים על עוד חייל שנהרג ומשפחה שנהרסת, ואני שואל מה ומי אנחנו. אבל אני רוצה לדבר בעובדות. לאביעד יש יכולת מקצועית, והוא גם עדין נפש ורגיש. הוא נכנס לסיטואציה מורכבת ובחלקיקי שניות היה צריך לקבל החלטות".
אילו תגובות אתם מקבלים מהסביבה?
גילה: "הרבה תמיכה, גם המשפחה המורחבת שמגיעה מכל גווני הקשת הפוליטית. לאורך כל השנים היו הרבה חילוקי דעות פוליטיים, ועכשיו יש תמיכה מקיר לקיר. אחות של יורם, שהייתה מאוד פעילה נגד הרפורמה, מכירה את אביעד מגיל אפס. היא כתבה פוסט תמיכה ארוך. כתבה שאנחנו חולקים את אותה מוסריות ואותו ערך לחיי אדם".
אתם חוששים שזה עלול להיגמר בעונש ממושך?
יורם: "ודאי. מקווים ומתפללים שזה לא יהיה. מאז שזה קרה אנחנו כל הזמן בעניין הזה, מנסים לעשות מה שניתן. אבל האמת היא שאני אישית יותר חושב על זה שאביעד יצטרך לשאת את זה כל חייו. זה נראה לי הרבה יותר קשה".
ביום שלישי האריך בית הדין הצבאי את מעצר הבית שלו, והקל בתנאיו כך שיתאפשר לו לצאת לתפילות פעמיים ביום. סנגוריו של פריג'ה, עורכי הדין שלומי ציפורי ורן כהן־רוכברגר, מסרו השבוע כי "זאת טרגדיה נוראית, אבל אין לראות בה אירוע פלילי אלא אירוע מבצעי המתחולל תוך שניות. בזירת קרב מסוכנת ומרובת ירי, אף אחד לא חסין מטעויות".
