רפתן, מושבניק, חקלאי, קיבוצניק ובעל משק נפגשו בכנסת ישראל. זו לא התחלה של בדיחה, אלה חלק מחברי הכנסת המכהנים שהוצבו ברשימת מפלגתם לכנסת כדי לייצג בין היתר את תנועות המושבים והקיבוצים, החקלאים והמרחב הכפרי שמהם הגיעו.
מספרם של הח"כים בני המושבים והקיבוצים גבוה יחסית ועומד על שנים עשר, כך שהציבור שמאחוריהם מיוצג הרבה מעבר לכוח שלהם בקלפי. לשם השוואה, בכנסת הראשונה ב־1949, רבע מחברי הכנסת היו בני מושבים וקיבוצים, ואילו היום רק 4־5 ח"כים עונים להגדרה הזאת, וגם זה יותר משיעורם באוכלוסייה. למרות זאת, בשנים האחרונות נוצר מצב שלפיו רוב המפלגות לא יכלו להרשות לעצמן להישאר בלי ייצוג "חקלאי" בין כותלי הכנסת.
"אין אלקטורט חקלאי גדול בכלל", מודה ח"כ רם שפע, יו"ר סיעת העבודה המתגורר בקיבוץ גבעת־חיים איחוד. "יש אלקטורט משמעותי של המרחב הכפרי, אבל זה לא ביחד. מושבים, קיבוצים ויישובים קהילתיים מונים כ־700 אלף מצביעים, כמה עשרות מנדטים, והתנועה הקיבוצית היא 92 אלף מצביעים, כמעט שלושה מנדטים". סגן שר הביטחון אלון שוסטר שנולד בקיבוץ מפלסים בנגב ומתגורר שם גם כיום, מבקש לעשות הבחנה "בין נציגי הכפר לבין המועצות האזוריות שמונות בערך 11%, שבהן יש סדר גודל של 13 מנדטים בפוטנציאל".
הוותיקה ביותר בחיזוריה אחר הקול הקיבוצי היא מפלגת העבודה: עשרות שנים ששמור ברשימתה שריון בקטגוריית "קיבוצים" במקום ה־11, שלא תמיד ריאלי. "מחוז הקיבוצים הוא הגדול ביותר", אומר לנו שפע על יחסי הכוחות אצל מתפקדי המפלגה. "נכון לבחירות לכנסת ה־24, מתוך 48 אלף מתפקדים – 12־13 אחוזים שהם 6,000־7,000 איש הם קיבוצניקים".
אנשי הקיבוץ הדתי, בני ובנות הציונות הדתית, לא נפקדים מהמגמה ומצאו להם את ח"כ ניר אורבך לייצג אותם. "תמיד היה מקום של כבוד לנציגות הקיבוץ הדתי במזכירות המפד"ל, הגוף הכי מצומצם שהשפיע פוליטית, וחלק מהנציגים אף הגיעו לכנסת". אורבך מזכיר אישים שנשאו בתפקיד, כמו נחמיה רפל, אברהם שטרן, אליעזר אבטבי ולימים אמיתי פורת.
ערך מוסף
מלבד מפלגת העבודה, כלל האנשים שעימם שוחחנו מודים כי לא מדובר בציבור בוחרים גדול, וכי ההשקעה בהם נובעת מערכי ציונות גרידא. שוסטר: "כחול לבן קיבלה מנדט ורבע מהכפר, הוא לא נובע מאלקטורט בהכרח אלא מהסיבה שהעמדה שלנו היא ממקום ערכי. יש לזה היבטים פוליטיים, אנחנו לא קדושים מעונים, אבל העמדות שלנו בתחומי חקלאות ידועות". שפע מסכים ואומר כי "הערכים הם הרבה מעבר לשאלה הכלכלית הישירה שתנבע מהמצביעים, יש גם ציונות, התיישבות על קרקע, משילות בנגב. במקום שיש חקלאים אתה לא מאבד קרקע, איפה שאין חקלאות – אתה לא שומר על גבול ויש לך בעיה בכל השטחים הכי קריטיים".
ח"כ רם בן־ברק יושב גם הוא על הטיקט החקלאי ביש עתיד. מצד אחד הוא יו"ר ועדת חוץ וביטחון לאור תפקיד העבר שלו – סגן ראש המוסד, ובמקביל הוא משמש יו"ר השדולה החקלאית בכנסת בהיותו בעל משק פעיל. "אם תשקיעי יותר בפתח־תקווה כנראה תרוויחי יותר, אבל זה לא רק החשיבות האלקטורלית אלא הלאומית, לעשות את הדברים הנכונים".
גם בציונות הדתית לא משקיעים בפלח החקלאי מטעמים אלקטורליים בלבד. אורבך: "אם הייתי סופר את הקולות שלהם, הייתי הולך להשקיע במקומות אחרים. מדובר בכמה אלפי קולות בימים הגדולים של הפועל המזרחי, שחלקם גם ככה על סף המסורתיים. בעבר הם היו שווים בלחץ חצי מנדט, הקיבוץ הדתי היה שווה עוד פחות". עם זאת, הוא מתחבר לדברי חבריו בקואליציה וסבור כי "הערך של החקלאים ומה שהם מייצגים – הלאומיות, ההתיישבות, ההגשמה עם גרעיני הנח"ל – תמיד היה לזה מקום של כבוד בפוליטיקה הציונית־דתית. אני רואה בזה קשר עמוק מעבר לספירת קולות בקלפי".
מסע המושבים
אחת מהדמויות המזוהות ביותר עם המושבים בעוטף עזה הוא חיים ילין, חבר הכנסת ה־20 וראש המועצה האזורית אשכול לשעבר. שנתיים לאחר ש"הופרש" מהרשימה, יש לו בטן מלאה על היחס כלפיו. "הטיקט שלי היה עוטף עזה, חקלאות והתיישבות. זה היה חסר כי רוב הח"כים באו מהרצליה ומתל־אביב, אני עזבתי את המפלגה כי זזתי הצידה וגם ראשי המועצות (מהמרחב הכפרי; ע"ג) שהיו שם זזו הצידה. אנחנו לא אלקטורט, לא מביאים מצביעים. כמה זה כל עוטף עזה? מנדט. אנחנו לא יודעים להביא מנדטים, אנחנו יודעים להביא ערכים. ברגע שכל הזמן מדברים במושגים אחרים, 'כן ביבי', 'לא ביבי' – אין פה שום ערך, הכול סינתטי, פלסטיק. ציונות, התיישבות וחקלאות שהולכות יחד, אי־אפשר לזרוק ולהחליף".
שפע חושף כי לאחרונה קיבל טופסי התפקדות מהמושבים, שפנו אליהם גם אנשי ליכוד וימינה. "יש תחרות על האנשים האלה, אנחנו מנסים להביא אותם אלינו", הוא מודה. לגבי הכוח המוניציפלי של ראשי המועצות הוא מספר כי הם מסרבים להביע תמיכה, על אף השינוי בהרכב הממשלה. "רוב ראשי המועצות לא מוכנים להזדהות כי הרבה שנים לא היה כדאי להזדהות עם המרכז־שמאל כי הם לא היו בשלטון, מעט מאוד מוכנים לחזור בהם עכשיו". לדבריו, "יש 20 ראשי מועצות אזוריות שמיוצגים על ידי הליכוד, אבל השאר נותרו שמאל־מרכז מובהק".
במסגרת מערכות הבחירות החוזרות ונשנות בשנתיים האחרונות, נדרשו הח"כים במהלך הקמפיינים לגייס את הבייס שלהם. בן־ברק היה אמון על המרחב הכפרי במפלגה וכתב את הפרק על החקלאות במצע. "זה דרש ממני לשכנע את החקלאים שיש עתיד תהיה כתובת ותדאג לחקלאות הישראלית, ולשכנע גם את המפלגה במשנה שלי. עברנו תהליך מול יאיר לפיד. הפגשתי אותו עם ראשי התנועות במושבים ובקיבוצים ועם חקלאים, בסופו של דבר הוא הבין את החשיבות".
שפע מספר כי במסגרת מסע בחירות, תהו בעבודה באילו ערכים להתמקד בקמפיין. "אני לא חשבתי שצריך להבליט את החקלאות, זה לא מוציא אנשים להצביע, יש סיבות שמוציאות את האנשים להצביע לפני החקלאות; אבל למה הנושא הזה דרמטי בכל זאת? כי אתוס החקלאות נוגע חזק מאוד באנשים האלה. אימא שלי לא חקלאית, מעולם לא הייתה, אבל כשמתחילים לדבר איתה על פגיעה בחקלאות היא נדרכת". שוסטר מחריף ואומר כי הנושא הזה הוא לא מה שמשפיע על מצביעים. "בבחירות האחרונות ברור ששאלת נתניהו הייתה המרכזית".
אורבך מצידו מבהיר כי הציפייה היא שביום פקודה יתייצב הקיבוץ הדתי עם ימינה. "הוא עשה את זה בבחירות האחרונות, זו ציונות דתית ליברלית יותר, שמרנית פחות, והבית הטבעי שלהם הוא ימינה. אבל אני לא סופר קולות, שיתוף הפעולה הרבה יותר שורשי ועמוק מאשר הקולות בקלפי".
האם חלק מההשקעה האלקטורלית מתבטאת גם בתקציבים? כאן אורבך מסתייג: "הצגה של זה רק בפן התקציבי מביאה תמונה חלקית. אין סעיף בהסכם הקואליציוני לקיבוץ הדתי, אבל התנועה הדתית־לאומית תמיד ראתה את הקיבוץ הדתי מיוצג בתוכה. שוב, לא בהתייחס לכוח האלקטורלי; כמו שאני עוזר לישיבות הסדר ולא ברור לי כמה קולות אני אקבל מהן".
