צעירים רעולי פנים השליכו שלושה בקבוקי תבערה לעבר רכב של משמר הגבול, בכניסה ליישוב יצהר ביום חמישי שעבר, עשר בלילה. כוחות מג"ב מוצבים בקביעות ב"קומי אורי", גבעה הסמוכה ליישוב ומוגדרת שטח צבאי סגור מחודש אוקטובר. זריקת בקבוקי התבערה התרחשה בעת חילופי משמרות, כשהצעירים שמודעים לכך ארבו לכוחות.
בזמן שראש הממשלה בנימין נתניהו הגיב במשפט "פשע כפול ומכופל בעת הזו", הרמטכ"ל אביב כוכבי גינה בתוקף במילים "אירוע טרור חמור ביותר", ושר הביטחון נפתלי בנט הצהיר כי "זה מעשה חמור מאין כמותו" – בגזרת יצהר נשמרה דממה. רק בצהרי יום שישי הצליחה מזכירות היישוב לחלץ הודעת גינוי: "מדובר באירוע חמור ומזעזע ביותר, ואין להקל בו ראש. אנו מקווים מאוד שלא מדובר בתושבים מהיישוב. אנו כקהילה פועלים ונפעל בנחישות כדי למגר אירועים כאלו".
יום קודם לכן מנעו כוחות מג"ב שיפוץ בית כנסת בגבעה, ועצרו חמישה אנשים. בו במקום פרסם היישוב הודעת גינוי, שבה נכתב כי "בימים בהם עם ישראל כולו הולך לקראת סגר, משימה בדחיפות כזו היא פרובוקציה". ואולי זו התורה כולה על רגל אחת: מבחן הודעות הגינוי. קל לפרסם הודעת גינוי לפינוי מבנים, אבל פרסום הודעת גינוי לפגיעה בכוחות צה"ל – זה כבר עניין מורכב. מהיכרותי עם הנפשות הפועלות: אין אדם ביצהר שתומך בפגיעה בכוחות צה"ל, אך קריאות־הנגד עדיין לא תקיפות מספיק. עם זאת, התחלה של שינוי ניכרת מתחת לפני השטח ואפילו מעליו.
מצווה בטלפיים טמאות
"יש פה קונצנזוס מקיר לקיר שמה שקרה הוא דבר חמור ביותר", אומר צ'יקו בן־זמרה, 50, תושב יצהר זה עשור. "גם בפשע של יגאל עמיר לא האשימו את כל הרצליה. אני מקווה שהשב"כ והצבא ישימו את ידם על חבורת הפושעים הזאת. אגב, הם לא מכאן, רוב נערי הגבעות לא מכאן, לא מיצהר ורובם גם לא מהשומרון, והם מכפישים אותנו".
ובכל זאת למה הם באים דווקא לפה?
"זאת שאלה נכונה. יש פה להט אידיאולוגי- שזה לא דבר רע בפני עצמו. הם באים לפה בגלל הלהט הארץ ישראלי שיש פה, ומה שאנחנו צריכים לעשות זה למתוח קווים אדומים. ודבר נוסף: יש קומץ קטן מתושבי יצהר שלא מתרגש מספיק מגילוי אלימות כלפי כוחות הביטחון. זאת אומרת, הם נגד זריקת אבנים, אבל לא כועסים על זה כמו שאני כועס. הם לא מתרגשים מזה שקיללו חייל. ברגע שנערים רואים שמקללים חייל, הם לוקחים את זה צעד קדימה. ברגע שיש אווירה מסוימת, הנערים שרואים בצבעי שחור לבן רצים עם זה קדימה. כשזרקו בקבוק תבערה על החיילים הרגשתי כאילו זרקו בקבוק תבערה עליי. אסור לפגוע בכוחות הביטחון בלי שום קשר להשלכות. הם השגרירים הכי טובים שיש לנו, ואסור לפגוע מהם מבחינה הלכתית, ערכית, וגם הסברתית. אסור!"
לכל חברה יש סולם ערכים שממנו נגזרים מעשים שאפשר "להחליק" בגלל ערכים שעומדים גבוה יותר. פה, מפני שערך ההתיישבות חזק, מוכנים לבלוע התנהגויות פושעות כלפי חיילי צה"ל ו"לא להתרגש מספיק".
"אני מאוד מתרגש, וגם תדהר הירשפלד מתרגש, ולפי דעתי רוב התושבים פה תומכים בתדהר. המזכירות צריכה להעיף אותם מכל המדרגות. הנערים האלה עושים נזק עצום לציבור נורמטיבי לחלוטין, עובד ומשלם מיסים. לא יכול להיות שיבואו כמה נערים ויכתימו אותנו. צריך להקיא אותם מתוכנו וצריך שהממסד וכוחות הביטחון יעשו זאת".
תדהר הירשפלד עוסק בריפוי אלטרנטיבי. עוד לפני התגובה הרשמית של מזכירות היישוב, הופצו השבוע ברשתות החברתיות שני סרטונים ספונטניים. אחד של הירשפלד, והשני של עזרי טובי, בעל חברת התקשורת וההסברה "בומרנג". בסרטונים נאמרו אמירות נוקבות וחד־משמעיות על הטיפול בנוער הגבעות.
"אני נמצא עכשיו במקום שאני מאוד מתבייש לעמוד בו", אמר טובי למצלמה, כשכוחות צה"ל ומג"ב מאחוריו עדיין מתארגנים בשטח לאחר האירוע. "מי שזרק את בקבוק התבערה אלו לא ערבים, לא השונאים שלנו, אלא יהודים. אנשים שיצאו מתוך היישוב שבו אני גר. באופן אישי, בשם רוב תושבי היישוב ואפילו כל תושבי היישוב, אני מתנצל ומבקש ממשטרת ישראל שתבוא לעזור לנו לבער את הנגע הזה. אנחנו לא מסוגלים לבד. מאחורי הבקשה שלי עומדים המון מתושבי יצהר. אנחנו רוצים לחיות על פי חוק, יש לנו אמנם תפיסת העולם שלנו, אבל שום דבר לא מצדיק את מה שקרה פה הערב".
דבריו של טובי יועדו החוצה, אל הממסד וכוחות הביטחון, ואילו דבריו של הירשפלד כוונו פנימה, אל הנוער עצמו: "עכשיו באים נערים", אומר הירשפלד, לוקח נשימה ארוכה וממשיך – "בלי דרך ארץ, בלי תורה, בלי קדושה, ואוחזים במצווה הזאת כמו עטלפים. אוחזים בטלפיים טמאות. אתם זורקים אבנים? אתם זורקים בקבוקי תבערה? פחדנים. מתגנבים. מאחורי כוחות הביטחון שלנו? מאחורי האחים והאחיות שלנו? מנסים לרצוח אותם באבן, מנסים לרצוח אותם בבקת"ב. אין לכם אומץ, אין לכם חוט שדרה, אין בכם רוח, אין בכם אמת, אין בכם קדושה, אין בכם תורה, אין בכם אהבה, אין בכם אהבת הארץ, אין בכם קדושת ארץ ישראל, אין בכם תחושת ארץ ישראל, אין בכם ולו שמץ תחושת חיבור לאדמה. אין לכם ולו שמץ חיבור לשכינה ולו שמץ חיבור למצווה הגדולה שאנחנו עושים כאן. תעופו מכאן. תיקחו את עצמכם ותורידו את הידיים שלכם מהמצווה שלנו. זה לא ברמה שלכם. זה לא בליגה שלכם".
"לכל יישוב יש הסכנות שלו ולכל קהילה או קבוצה אנושית יש מיינסטרים ויש שוליים ויש זליגות בעייתיות", אומר לי הירשפלד. "כשמסתכלים על זליגות של מקום אפשר ללמוד על הקהילה עצמה, גם על החלק הבריא שלה. אם את מסתכלת למשל על ההיפים של ארה"ב, שזו תופעה שהיו בה הרבה דברים בעייתיים, את מבינה שהם יצאו מחברה שיש בה ערכים של חופש ושוויון וחירות, ערכים יפים. כשאת מסתכלת על חברה שהאירועים האחרונים הם דוגמה לזליגות שלה, את מבינה שהמקור מאוד ממוסד, יצוק וחד משמעי. אבל הזליגות שלנו מתחילות להיות לא פשוטות. כולנו מוטרדים מזה וחושבים מה לעשות.
"אם נלך אחורה בזמן, פרויקט הגבעות של יצהר התחיל בתקופה שבה דם יהודי היה הפקר, בשנים שאחרי אוסלו ורבין שעשה הכנה פסיכולוגית מעמיקה להתיר את דם המתנחלים, עם אמירות כמו זו שהוא ראש ממשלה של 98 אחוזים מהעם ו'פרופלורים'. ובתקופה שדם יהודי הפקר והאדמה היהודית סבלה מקטיעות איברים, הקמנו משהו חדש. אסטרטגיית הגבעות נועדה להשפיע על המפות של הסדרי הביניים והקבע ולמתוח קווי גבול כדי להשאיר כמה שיותר שטח לקראת הסכמים שיבואו. ביצהר גם תמיד הייתה עמידה תקיפה מול הערבים. בואי נגיד שכשהיה חשש שיפגעו ביהודים באזור, בעוד כוח צה"ל היה מתגבר את כל היישובים היהודיים בסביבה, מיצהר הם היו יוצאים כדי להגן על הערבים. האם הייתי מוותר על כל האסטרטגיה בגלל תופעות הלוואי? לא. כמו כל אסטרטגיה, יש תקופת הרצה ואחרי כמה זמן רואים את הפגמים. האסטרטגיה שלנו השיגה תוצאות יוצאות דופן".
אבל מה המחיר שאתם מוכנים לשלם על האסטרטגיה הזאת? מוכנים לשלם מחיר של בקת"ב על צה"ל?
"אני לא מוכן לשלם על תופעות הלוואי שום מחיר ולכן הוצאתי את הסרטון הזה מדם ליבי. לא מוכן שדבר כזה יקרה בכלל. צריכים לקחת את האחריות על שני ההיבטים – שימור אסטרטגיה נכונה שהולכים בה, לצד נטרול מוחלט ומלא של המחירים האלו. בשום אופן לא הייתי אומר שהדרך להימנע ממחיר זה לסגת מאסטרטגיה. לפי ההיגיון הזה צריך לסגור את המדינה, לסגור את כל מי ומה שאנחנו".
אתה חש שהתגובה של היישוב ומזכירות היישוב הייתה מספיק תקיפה?
"אני יכול לדבר רק בשם עצמי. לא מייצג אף אחד חוץ ממני. אבל כן, זה נכון, עוד לא יודעים להגיב את הנגד. אני הגבתי. עשיתי מה שעשיתי. אני אדם פשוט. אני מכיר את החבר'ה האלה כי אני מכיר את עצמי. אנחנו אנשים של דם ואדמה. אנשים של מעשה. אני מדבר איתם בשפת המעשים. הדרישה שלי מעצמי מוחלטת, וגם מהם. אנחנו צריכים לעשות טוב ואסור לעשות רע".
קבינט על המגלשה
רגע קר ורגע חם על גבעות יצהר. לרגעים רוח חזקה מנשבת, לרגעים השמש יוצאת ומחממת, ולכמה רגעים טיפות גדולות נושרות מהשמיים. בתחתית "הכיפה הסרוגה" – גבעת קומי אורי – מתארגנים הלוחמים שהגיעו זה עתה לעלות מעלה. לא נעים להיות מלשנית כזו על חיילי צה"לל, אבל נראה שפקודות הקורונה לא הגיעו לכאן, וצ'אפחות על השכם ו'בוסות' על הלחיים הן מעשה שבשגרה בין הלוחמים העולים ממשמרת לחבריהם היורדים ממנה.
קצת קשה לראות כמה כוחות מוצבים בגבעה הקטנה. באחד הרגעים ששריה הצלם תופס נראים 21 לוחמים, ויש לוחמים נוספים שאינם בתמונה. אי אפשר שלא לשאול מה הנוכחות הגדולה הזאת במקום מייצרת. עד כמה היא מונעת את התחממות הגזרה ועד כמה היא מתדלקת אותה, גם אם לא ברצונה. בשיחות קודמות עם תושבים הם טענו לשיטור־יתר "כמו אצל האתיופים".
לא נראה לך מוגזם כל הכוח הזה כאן? אני שואלת את אחד הלוחמים שהגיעו כעת, והוא עונה: "לא נראה לי מוגזם אחרי שזרקו עליי שלושה בקבוקי תבערה. הנה, תראי, זה הרכב שעליו הם נזרקו", הוא מצביע על כלי הרכב שעומד לצאת. אני מחפשת שאריות לתקרית האלימה ורואה רצועת נייר דבק עבה על החלון שהוחלף.
על הגבעה אפשר לראות את בית הכנסת הקטן ששיפוצו עמד בעין הסערה בשבוע שעבר. מבנה קטן עשוי פח ומצופה באבן. תמיד הכול כל כך פסטורלי למראית עין. אבל מה קורה מתחת לפני השטח זו תמיד השאלה שבאה אחר כך.
תזוזות תת־קרקעיות או רעידת אדמה מתרחשות ביצהר? ביום ראשון פורסמה ברשת ב' אמירה חסרת תקדים של רב היישוב, הרב דוד דודקביץ', שנאמרה לתושבים בשבת: "מצווה מדאורייתא למסור למשטרה את זורקי בקבוקי התבערה על כוח משמר הגבול". "זו אמירה מאוד משמעותית", אומרים לי ביישוב, "וגם חריגה. זו אמירה שאומרת אנחנו באמת באמת נגד. זה לא נגד עם 'אבל' ועם פסיקים".
עניין חסר תקדים נוסף שקרה השבוע, היה פרסום עצומה שבה נכתב: "אנו החותמים מטה מתנגדים בתוקף למעשה של זריקת הבקת"ב על כוח מג"ב. זהו מעשה שאסור לעשות בשום אופן!" על החתום, הקולות הקיצוניים ביותר ביצהר – עקיבא הכהן, מאיר אטינגר, בעז אלברט, אברהם שפירא, אלחנן גרונר, צבי סוכות ועוד.
"מדובר על אנשים שמעולם לא חתמו נגד גילוי אלימות כלשהו", אומרים לי ביישוב. הדעות חלוקות אם העצומה הזאת בעצם מכשירה את כל הטרפות הקודמות כמו "רק" פינצ'ור גלגלים, קללות, זריקות אבנים וכיוצא באלה, או שהיא מצביעה באמת על המהלך הכללי שעובר על האזור הזה ושמדובר בצעד בכיוון הנכון. "לפני שנה לא הייתה נחתמת עצומה כזו".
ביציאה מהגבעה אני נתקלת בישיבת קבינט של תושבי הגבעות, שמתקיימת בגן השעשועים הקטן. אברהם שפירא (חתם על העצומה) יושב על המגלשה, ומשוחח עם שני תושבי קומי אורי – אריאל דנינו ונריה זארוג שהורחק מהיישוב בצו מנהלי ותמונותיו נתלו כ"גיבור יצהר". על הספסל בגינה יושב בעז אלברט – המבוגר האחראי שבתמונה. הם לא מתראיינים, אבל ממה שאני בכל זאת מבינה הם דנים במצב. מבקשים לשים לו סוף.
מתוך השיחות שערכתי עם תושבי יצהר עולה כי הם אכן מתנגדים לגילויי אלימות, אבל בין להיות נגד ובין מוכנות לפעול בעבור הנגד הזה – יש מרווח. שם זירת ההתרחשות. ברווח הזה מתחוללת היום דרמה גדולה ביצהר. האם יהיו עוד אירועים אלימים בגזרה? אנשי היישוב אומרים שכן. זה לא משהו שייעלם מחר, הם מעריכים. זו דרך ארוכה ואפילו מי שנמצאים במחנה היותר קיצוני מבינים שיצהר צריכה לזוז מהמקום הזה שבו מתנגדים לכך בשקט בלבד. ליצהר יש כוח לשנות את התופעה של "מלחמה במדינת ישראל". נערי הגבעות צריכים להבין – בעזרת אנשי היישוב – שהמלחמה הזאת צריכה להיפסק.
