בכל מערכת בחירות ישראלית מגיע רגע אחד שחוזר על עצמו בדיוק מייגע: הבוקר שאחרי. רוב המדגמים הספיקו להתיישן כבר באמצע הלילה, ספירת הקולות האמיתית מזיזה מנדטים, כולם מכריזים על ניצחון, וכיאה לשנים האחרונות, אף "גוש" לא מגיע ל־61.
הליכוד היא המפלגה הגדולה, הגוש של נתניהו קצת יותר גדול מהגוש של איזנקוט, והמפלגות הערביות, עם הישג היסטורי של קרוב ל־18 מנדטים, יושבות במחנה משלהן. התמונה עוד תשתנה עד להשלמת ספירת המעטפות הכפולות, אבל כנראה לא מספיק כדי לשנות את העיקר: אין הכרעה ברורה.
גדי איזנקוט אחרי פרסום המדגמים | צילום: אבשלום ששוני / פלאש 90
אלא שלצד השגרה האלקטורלית המוכרת, ייתכן שבקרוב נפגוש חידוש אחד: גורם פוליטי שעשוי לשנות את כל התמונה ולשבור את התיקו – דונלד טראמפ.
הכי מעניין
עוד לפני שנספרו מחצית מהקולות, נשיא ארצות הברית העלה לרשת החברתית שלו הודעה שבה זקף לזכותו את הצלחתו (המסויגת) של נתניהו בבחירות האלה. טראמפ, יש לומר, מעוניין מאוד בתוצאות הבחירות, לא רק משום שהוא אוהב להרגיש חשוב, אלא משום ששניים מהמהלכים הגדולים של נשיאותו תלויים במה שקורה בישראל: הסכמי אברהם והמלחמה באיראן.
ראש הממשלה בנימין נתניהו במטה הליכוד, כמה שעות אחרי סגירת הקלפיות | צילום: חיים גולדברג / פלאש 90
אף שבהחלט היו חילוקי דעות בין הצדדים בשנים האחרונות, טראמפ עבד היטב עם נתניהו, ואמר במפורש שישמח להמשיך לעבוד איתו בנושאים האלה ואחרים בשנתיים הקרובות. האם מופרך לחשוב שהוא ינסה למנוע תרחיש של בחירות חוזרות, או ממשלת מיעוט שחלקים ממנה מתנגדים לו בחריפות, בכל אמצעי שיוכל למצוא?
לא מדובר בהשערה ריקה בלבד. לפני כשבועיים דווח ב"ישראל היום" שהממשל כבר החל לדחוף להקמת ממשלת אחדות בין הליכוד לאיזנקוט. מסרים אחרים שיצאו מהממשל לאחרונה מלמדים שהאמריקנים היו שמחים מאוד אם תקום ממשלה ללא מי שהם רואים כגורמים הקיצוניים ביותר בכנסת, ובפרט ללא איתמר בן גביר.
יו"ר מפלגת עוצמה יהודית, השר איתמר בן גביר | צילום: פלאש 90
הדיווחים כללו גם תוכנית קונקרטית: נתניהו יעמוד בראש הממשלה במשך שנתיים, ואז יפרוש מהפוליטיקה. השגריר האקבי הכחיש בתוקף את הדיווח, וליברמן השתמש בו כדי להאשים את איזנקוט בתכנון חשאי של ממשלה עם נתניהו. אבל ממתי הכחשות הפריעו למציאות?
המחשבה הראשונה שעשויה לעלות במוחו של הקורא אחרי הפסקה שלעיל היא זיכרון עמום של ממשלת האחדות ב־2020, כשבני גנץ החליט להיכנס לממשלה למרות אי־אלו אזהרות שזה לא ייגמר טוב, ואז הממשלה קרסה רגע לפני שהוא היה אמור להחליף את נתניהו בראשה.
הסיפור ההוא שימש כאזהרה יעילה לכל מי שחושב לעשות הסכם רוטציה עם הליכוד והעומד בראשו. מוסר ההשכל במשפט אחד: מי ערב לך שבאמת תקבל את המושכות בעוד שנתיים?
בני גנץ | צילום: חיים גולדברג, פלאש 90
ובכן, אולי טראמפ יהיה ערב.
אומנם משכן הכנסת רחוק מאוד מרפיח, אך כולנו זוכרים איך, עוד לפני ששב לבית הלבן, הצליח טראמפ ללחוץ על ישראל ועל חמאס להסכים להפסקת אש ולהשבת החטופים. הוא לא שכנע את הצדדים לסמוך זה על זה – משימה בלתי אפשרית בעליל – אבל הציע להם ערבויות קונקרטיות כמנהיג המעצמה הגדולה בעולם, ערבויות חזקות מספיק כדי שהפרת ההסכם תעלה ביוקר למפרים. הצדדים לא נתנו אמון זה בזה. הם נתנו אמון בו, או לפחות חששו ממנו מספיק כדי להסכים לתנאים שהציב.
כך, רוטציה עם ערבות אמריקנית היא דבר שונה מהותית מרוטציה בלעדיה.
הסכם נתניהו־גנץ קרס משום שאפשר היה לפרק אותו במחיר פוליטי נסבל. אם על ההסכם הבא יחתום, בדרך זו או אחרת, גם נשיא ארצות הברית, המחיר ישתנה. לנתניהו היו סיבות רבות וטובות להפר את הבטחתו לגנץ, אך יהיו לו הרבה פחות סיבות להפר הבטחה לטראמפ.
ובכל זאת, מי שרואה עצמו איש ימין צריך לעצור כאן לרגע. ממשלה ישראלית שהקמתה, ואולי גם הישרדותה, נשענת על ערבות של נשיא אמריקני היא פגיעה ממשית בריבונות, ולא משנה מי הנשיא.
דונלד טראמפ, נשיא ארה"ב | צילום: Kent NISHIMURA / AFP
מנגד, ריבונות לא נמדדת רק בשאלה מי חותם. היא נמדדת גם ביכולתה של המדינה לתפקד. והמדינה שלנו הלכה לשש מערכות בחירות בפחות משמונה שנים. אולי קצת לחץ חיצוני הוא בדיוק מה שנדרש כדי להשיב את האיזון.
לבסוף, נותרו שתי שאלות. הראשונה היא האם באמת מדובר בתוכנית של טראמפ. בינתיים הוא נותר עמום, ואין לדעת אם יחליט להטיל את כל כובד משקלו על ההתנהלות הפוליטית הפנימית של מדינת ישראל.
השאלה השנייה קשורה לבחירות אחרות, שיתקיימו בשבוע הבא: כמה הון פוליטי יישאר לטראמפ לבזבז עלינו? תוצאות בחירות האמצע בארצות הברית יקבעו אם ייצא מהן נשיא חזק, עם פנאי לתיווך בחוץ לארץ, או נשיא פצוע שמתכנס לעסוק במה שעוד נותר בשליטתו.
הקולות עדיין נספרים, אבל מי יודע מתי יגיע טלפון מהבית הלבן.
עוד כתבות בנושא
