המהפך הפוליטי בסרביה עשוי להשפיע גם על ישראל: תנועת הסטודנטים שנולדה בעקבות אסון רכבת קטלני ניצחה אתמול (ראשון) בבחירות לפרלמנט, וסיימה 14 שנות שלטון של המפלגה הפרוגרסיבית בראשות אלכסנדר ווצ'יץ'. המנהיג הסרבי, שהעמיק בשנים האחרונות את שיתוף הפעולה הביטחוני עם ישראל ואף חנך בחודש שעבר מפעל משותף לייצור כטב"מים, הודה בהפסדו. כעת מתעוררת השאלה אם ההנהגה החדשה תמשיך את הקשרים ההדוקים עם ירושלים.
כרזה מושחתת של אלכסנדר ווצ'יץ', מנהיג המפלגה הפרוגרסיבית הסרבית (SNS), מוטלת על המדרכה סמוך לבניין האספה הלאומית בבלגרד, לאחר שהודה בהפסדו בבחירות לפרלמנט, יום ראשון, 25 באוקטובר 2026 | צילום: ארמין דורגוט / AP
"ברור שהפסדנו בבחירות האלה. רשימת הסטודנטים ניצחה", אמר ווצ'יץ' בנאום טלוויזיוני לאחר סגירת הקלפיות. על פי ההערכות הראשוניות שהציג, רשימת הסטודנטים צפויה לזכות ב-135 עד 140 מושבים מתוך 250 בפרלמנט הסרבי, לעומת כ-105 מושבים למפלגתו. ההישג צפוי לאפשר לתנועה להקים ממשלה חדשה.
ההודעה הציתה חגיגות ברחבי המדינה. עשרות אלפי בני אדם יצאו לרחובות הבירה בלגרד ולערים נוספות, הניפו דגלים, רקדו וקראו קריאות ניצחון. שיעור ההצבעה התקרב ל-70 אחוזים, מהגבוהים שנרשמו במדינה מאז התפרקות יוגוסלביה.
הכי מעניין
המהפך החל באסון שאירע ב-1 בנובמבר 2024, כאשר גגון בטון קרס בתחנת הרכבת בעיר נובי סאד וגרם למותם של 16 בני אדם. האסון עורר גל מחאה נגד השחיתות השלטונית, בעקבות טענות לליקויים ולהתנהלות פסולה במסגרת שיפוץ התחנה.
אזרחים מדליקים נרות לזכר קורבנות קריסת הגגון בתחנת הרכבת בנובי סאד שבסרביה, שבת, 2 בנובמבר 2024 | צילום: צילום: דארקו וויינוביץ' / AP
סטודנטים החלו להפגין בדרישה לחקור את נסיבות האסון ולהעמיד לדין את האחראים. בהדרגה התרחבה המחאה למאבק בשחיתות, בריכוז הכוח בידי הממשלה ובפגיעה בעצמאות מוסדות המדינה. במשך כמעט שנתיים התקיימו הפגנות המוניות, עד שווצ'יץ' הכריז על הקדמת הבחירות. הוא אף התפטר מתפקיד הנשיא כדי להתמודד על תפקיד ראש הממשלה.
רשימת הסטודנטים הציגה מועמדים שרובם אינם פוליטיקאים מקצועיים, בהם מרצים באוניברסיטאות, רופאים, אנשי תרבות ופעילים חברתיים. התנועה הבטיחה לשקם את מוסדות המדינה, להיאבק בשחיתות ולחזק את שלטון החוק.
אלא שמעבר להשלכות הפנימיות, חילופי השלטון בבלגרד מעוררים שאלות גם בירושלים. בשנים האחרונות הפכה סרביה לשותפה ביטחונית וכלכלית חשובה של ישראל, ובתקופת שלטונו של ווצ'יץ' הורחבו הקשרים בין המדינות.
איליה סרדנוביץ', מנהיג רשימת הסטודנטים בסרביה, חוגג לאחר שאלכסנדר ווצ'יץ', מנהיג המפלגה הפרוגרסיבית הסרבית (SNS), הודה בהפסדו בבחירות לפרלמנט, בלגרד, יום ראשון, 25 באוקטובר 2026 | צילום: פטר דויד יוסק / AP
בספטמבר האחרון חנך ווצ'יץ' מפעל לייצור ולהרכבת כטב"מים מתוצרת ישראלית, שהוקם בשיתוף חברת אלביט מערכות והחברה הביטחונית הממשלתית הסרבית SDPR. לפי הדיווחים, אלביט מחזיקה ב-51 אחוזים מהשותפות, והחברה הסרבית ב-49 אחוזים.
המפעל, המעסיק כ-100 עובדים, נועד לספק כטב"מים לצבא סרביה וללקוחות נוספים. ווצ'יץ' אף הצהיר כי בכוונתו להקים לפחות שלושה מפעלים נוספים בשיתוף שותפים ישראלים.
היחסים הביטחוניים אינם מסתכמים ברכישת נשק ישראלי. סרביה הייתה גם ספקית תחמושת לישראל במהלך המלחמה בעזה. על פי נתונים שפורסמו בתחקירים של רשת BIRN ועיתון הארץ, היקף היצוא הביטחוני מסרביה לישראל גדל מכ-1.4 מיליון אירו בשנת 2023 לכ-42.3 מיליון אירו בשנת 2024. ביוני 2025 הודיע ווצ'יץ' על הקפאת יצוא הנשק והתחמושת מסרביה, וקבע כי משלוחים עתידיים יחייבו אישורים מיוחדים.
גם במישור המדיני נרשמה התקרבות משמעותית. באפריל השנה נפגש שר החוץ הסרבי מרקו ג'וריץ' בירושלים עם שר החוץ גדעון סער, והשניים השיקו דיאלוג אסטרטגי בין המדינות. במהלך הביקור נפגש השר הסרבי גם עם ראש הממשלה בנימין נתניהו ועם הנשיא יצחק הרצוג, ונדונו אפשרויות להרחבת שיתוף הפעולה הכלכלי ולקידום הסכם סחר חופשי.
חשיבות היחסים הללו הודגשה כבר לפני הבחירות במאמר שפרסם מכון המחקר הביטחוני הבריטי RUSI, תחת הכותרת "מדוע הבחירות בסרביה חשובות למאגר הנשק של ישראל". במאמר הזהיר החוקר ולדימיר קרול כי חילופי שלטון בסרביה עלולים להוביל לבחינה מחודשת של שיתופי פעולה ביטחוניים, וליצור אי-ודאות סביב פרויקטים תעשייתיים משותפים. לדבריו, סרביה אינה רק לקוחה של התעשיות הביטחוניות הישראליות, אלא עשויה להפוך גם למרכז ייצור משמעותי עבורן.
אנשים חוגגים מחוץ לבניין הפרלמנט בבלגרד, לאחר שאלכסנדר ווצ'יץ', מנהיג המפלגה הפרוגרסיבית הסרבית (SNS), הודה בהפסדו בבחירות לפרלמנט, יום ראשון, 25 באוקטובר 2026 | צילום: ארמין דורגוט / AP
עם זאת, אין בשלב זה סימנים ברורים לכך שההנהגה החדשה מתכוונת לפגוע ביחסים עם ישראל. תנועת הסטודנטים התמקדה במהלך הקמפיין בסוגיות פנים ולא הציגה מדיניות חוץ מפורטת, גם בנושאים מרכזיים כמו היחסים עם רוסיה והאיחוד האירופי.
למעשה, אחת השאלות המרכזיות בסרביה כעת היא מי יעמוד בראש הממשלה החדשה, וכיצד יצליחו המועמדים שהגיעו מרקעים אידיאולוגיים שונים לגבש מדיניות משותפת.
עבור ישראל, המבחן יהיה אם המהפך הפוליטי יביא גם לשינוי ביחסים שנבנו במשך שנים עם ממשלת ווצ'יץ'. בשלב זה התשובה אינה ברורה, אך דווקא בתקופה שבה ישראל מבקשת להרחיב את יכולות הייצור הביטחוני שלה ואת שיתופי הפעולה עם מדינות נוספות, לחילופי השלטון בבלגרד עשויה להיות משמעות רחבה יותר מגבולות הבלקן.
עוד כתבות בנושא
