כאשר איראן סגרה את מצרי הורמוז בתחילת המלחמה, וכך חסמה את המעבר הימי של כ־15 מיליון חביות נפט ביום, רבים חששו שהמחירים יזנקו ויביאו לקריסת הכלכלה העולמית. כעת, כמעט שבעה חודשים לאחר מכן, הנפט יקר אך מחירו לא הגיע לרמות שחששו מהן. לפי פרשנים, כעת זורם די נפט כדי לעמוד בביקוש העולמי - אף שהמחירים הגבוהים מעוררים קשיים פוליטיים לנשיא ארה"ב דונלד טראמפ ולמנהיגים נוספים.
הסיבה לכך היא שסעודיה ויצרניות נפט אחרות במפרץ מצאו במהירות נתיבי ייצוא חלופיים והשתמשו בקיבולת הבלתי מנוצלת בצינורות הנפט שלהן. כשאיראן ושלוחיה החלו לפגוע גם בנתיבים הללו, יצואניות הנפט וצבא ארה"ב מצאו דרכים נוספות – מעקפים למעקפים – במעין משחק, לעיתים חשאי, של "הכה בחפרפרת".
כעת עומד מחיר הנפט על כ־100 דולר לחבית – גבוה ממחירו לפני המלחמה, אך נמוך מהחשש בתחילתה. כתוצאה מכך נחלש מנוף הלחץ האיראני, ומנגד המצור הימי האמריקני והעיצומים המחמירים והולכים חונקים את כלכלתה של טהרן.
הכי מעניין
| צילום: סטודיו מקור ראשון
אלא שמחירם של הפתרונות החלופיים גבוה, ולא בטוח שאפשר להתמיד בהם לאורך זמן. הניצול של מאגרי נפט מסחריים בעולם, במיוחד בסין, סייע לרסן את עליית המחירים, אך לשימוש בהם יש גבול. איראן גם יכולה עדיין להגיע לעמדת יתרון אם תמשיך לתקוף מתקני נפט חשובים במפרץ.
הרפובליקה האסלאמית החלה לתקוף ספינות במצרי הורמוז בתגובה למבצעי ההפצצה המקיפים שפתחו את המלחמה. בתגובה פנו הסעודים להזרמת נפט בצינור מזרח־מערב שבשטחם, המוביל לנמל ינבוע בחופי הים האדום. משם הפליגו המכליות דרך מצרי באב אל־מנדב בדרכן לאסיה. באופן דומה, איחוד האמירויות השתמשה בצינור הנפט שלה, החוצה את עומאן השכנה ומגיע לנמל פוג'יירה – נתיב שעוקף את מצרי הורמוז.
הקיבולת של שני הצינורות לא הייתה מלאה ערב המלחמה; חברת הנפט הממשלתית של איחוד האמירויות וחברת הנפט הסעודית ארמקו הצליחו לפיכך, באמצעות הסטת הנפט אליהם, למנוע קריסה מוחלטת של ייצוא הנפט בשבועות הראשונים למלחמה. במקביל, כמות מסוימת של נפט זלגה דרך מצרי הורמוז.
במאי החלו חברות ספנות, שהיו מוכנות להסתכן בתקיפה איראנית, לעבור בנתיב הדרומי במצרי הורמוז - הנתיב הסמוך לעומאן - בפיקוח אמריקני, וכך התריסו אל מול דרישתה של איראן להשתמש בנתיב הצפוני הסמוך לחופיה. המכליות נעו בשעות הלילה, כשמערכות המיקום והתקשורת שלהן כבויות, העבירו את הנפט למכליות שהמתינו מחוץ למצרים, ושבו אל תוך המפרץ הפרסי. משלוחי נפט מכוויית, מעיראק ומאיחוד האמירויות החלו לזרום שוב.
בינתיים, הנתיב החלופי דרך ינבוע שובש כשהמורדים החות'ים בתימן, הנתמכים בידי איראן, הכריזו שיטילו מצור על משלוחי הנפט הסעודיים ואיימו על השיט בבאב אל־מנדב - באופן דומה למה שהתרחש במצרי הורמוז. בתגובה שינתה סעודיה שוב את מסלולי הייצוא לאסיה, והפנתה את המשלוחים לצפון־מערב, לעבר הים התיכון – או דרך תעלת סואץ, או דרך פריקת הנפט בצינור SUMED החוצה את מצרים, ומשמש להעברת נפט ממכליות גדולות מדי, שאינן יכולות לעבור בתעלה. משם נשלח הנפט במסלול עוקף ארוך דרך מצרי גיברלטר, סביב אפריקה ומשם למזרח אסיה. בתחילת החודש הותקף גם צינור הנפט מזרח־מערב והפסיק לפעול, אך בתוך כמה ימים שב לפעילות. הפעלתו המלאה עלולה לקחת שבועות אחדים.
לאחר שהעמסת הנפט בנמל ינבוע הופסקה ב־11 בספטמבר, הסעודים שינו שוב את נתיב הייצוא והצטרפו ליצרניות נפט אחרות במפרץ, שהעבירו את הזהב השחור דרך המסדרון האמריקני במצרי הורמוז. ביום שני השבוע, שש מכליות ענק העמיסו 12 מיליון חביות נפט במסופי הנפט הסעודיים במפרץ הפרסי, לפי נתונים של חברת מעקב הספנות קפלר.
מפקד פיקוד המרכז של צבא ארה"ב, אדמירל בראד קופר, שיבח בשבת שעברה את הכוחות האמריקניים שסייעו למעברן של אלפיים ספינות מסחריות במצרים בחודשים האחרונים, שלדבריו חילצו מהמפרץ יותר ממיליארד חביות נפט שמקורן במדינות האזור. פרשנים מעריכים שבממוצע זרמו דרך המצרים כ־6 מיליון חביות נפט ביום דרך הנתיב הדרומי המואפל, יותר מ־40 אחוזים מהתפוקה שם לפני המלחמה.
ראול צ'ודהארי, סגן נשיא למחקר בתחום הפקת הנפט בחברת נתוני האנרגיה "רייסטד אנרגיה", חישב ומצא כי כיום עוברות דרך הנתיב הדרומי במצרי הורמוז 6־7 מיליון חביות נפט ביום, ועוד 2 מיליון חביות זורמות דרך צינור הנפט לפוג'יירה. משמעות הדבר היא שלשוק זורמות כ־8 מיליון מתוך 15 מיליון חביות הנפט ביום שהעברתן נחסמה עם פרוץ המלחמה. עדיין חסרות בשוק כ־7 מיליון חביות ביום בהשוואה לתפוקת הייצוא לפני המלחמה.
על המחסור מכסות גם כיום כ־3.5 מיליון חביות נפט ביום שנלקחות ממאגרי נפט, וכ־5 מיליון חביות ביום נגרעו מצד הביקוש, בשל המחירים הגבוהים והצטמקות הצמיחה בשווקים מרכזיים. לכך יש להוסיף בין 500 ל־700 אלף חביות ביום שמגיעות מספקיות אחרות שהגבירו את התפוקה, ובהן ארה"ב.
"השוק מצוי באיזון עדין מאוד", אומר צ'ודהארי, "ולכן אנחנו לא רואים מחירים גבוהים לנפט גולמי. הם עדיין נעים סביב 100 דולר לחבית, ולא הגיעו ל־140 עד 150 דולר לחבית – כפי שהיה עלול לקרות במקרה של מחסור בכ־5 עד 6 מיליון חביות". ברייסטד צופים שמחיר הנפט יעמוד על 85־90 דולר לחבית בשלושת החודשים האחרונים של 2026, וירד ל־80־82 דולר ב־2027, אם מצרי הורמוז ייפתחו מחדש.
הפתרונות החלופיים גוזלים זמן רב וכרוכים בעלויות גבוהות. הסטת משלוחי הנפט לאסיה דרך תעלת סואץ, במקום במסלול הישיר בים האדום, עשויה להאריך את ההפלגה בחודש שלם. במקביל, הובלת הנפט דרך מצרי הורמוז באמצעות העברה בין אוניות דורשת ממכליות יקרות להמתין לפחות יום וחצי במפרץ עומאן עד להשלמת העברת הנפט.
הביקוש למכליות ענק הקפיץ את עלות החכירה שלהן, שבימים רגילים עולים בין 30 ל־50 אלף דולר ביום. מחירי החכירה של מכליות עוברות במצרי הורמוז הגיע ב־11 בספטמבר, לטענת חברת המידע הימי וינדוורד, לכמיליון דולר ביום – סכום שווה לערך לכ־26 דולר לכל חבית נפט. משמעות הדבר היא שעלות ההובלה הימית מגיעה כעת לרבע מעלות הנפט, לעומת שיעור של 1 עד 3 אחוזים בשגרה.
עוד כתבות בנושא
