המונחים "אפרטהייד", "טיהור אתני" ו"רצח עם", המציפים כיום את האקדמיה במערב ואת החלטות מועצת זכויות האדם של האו"ם, לא צמחו מתוך עשן הקרבות בעזה. הם נוסחו בקור רוח ובתכנון מוקדם בדרבן שבדרום־אפריקה בספטמבר 2001, לפני המלחמה הנוכחית.

ב־28 בספטמבר יתכנס האו"ם כדי לציין 25 שנה לאירוע המכונן הזה, שהקונגרס היהודי העולמי הגדיר "אבן דרך של אנטישמיות ואנטי־ציונות". גדלתי בתוך עולם המשפט, ואני מזהה כתב אישום שנבנה זמן רב לפני שהוא מוגש. בדרבן לא הייתה ועידה נגד גזענות שיצאה משליטה, אלא בנייה שיטתית של תיק נגד ישראל.

איראן עמדה בראש הוועידה המקדימה של אזור אסיה שהתקיימה בטהרן, ומנעה מנציגי ארגונים ישראליים ויהודיים להשתתף בה. בהיעדרם ניסחו המשלחות מאסיה מסמך שהאשים את ישראל ב"טיהור אתני" וב"אפרטהייד", וייחס לה דוקטרינה "המבוססת על עליונות גזעית". לאחר מכן בדרבן הוועידה העולמית נגד גזענות הסתיימה בגינוי של מדינה אחת בלבד: ישראל.

בפורום המקביל לוועידת דרבן, בהשתתפות אלפי נציגים של ארגונים לא ממשלתיים, הוסרו המסכות לחלוטין. בדוכנים נמכרו עותקים של "הפרוטוקולים של זקני ציון", וחולקו עלונים שעליהם תמונתו של אדולף היטלר עם הכיתוב: "מה היה קורה אילו ניצחתי?". משלחת בני הרומה פרשה במחאה.

ניצול השואה וחבר הקונגרס האמריקני טום לנטוס הגדיר את הוועידה "התצוגה המחרידה ביותר של שנאת יהודים שחוויתי מאז התקופה הנאצית". שר המשפטים הקנדי לשעבר ארווין קוטלר, שנכח בדרבן, כינה אותה "נקודת המפנה בהלבנת האנטישמיות באו"ם".

אני עוסקת כל חיי במאבק בתשתיות הטרור. בדרבן ראינו כיצד מקימים את התשתית האידיאולוגית המאפשרת לטרור לשגשג - לא באמצעות רובים ומטענים, אלא באמצעות מילים, מוסדות ותקציבים.

נציגיהם של 1,500 ארגונים אימצו את הצהרת הפורום המקביל כתוכנית פעולה לחרמות, לבידוד ולסנקציות (BDS) נגד ישראל. הליגה נגד השמצה תיעדה כיצד הניחה דרבן את היסודות לתנועת החרם, שהתגבשה רשמית בשנים 2004־2005.

מאז התרחבה הרשת הזאת והפכה לתעשייה בינלאומית משומנת. NGO Monitor זיהה 157 ארגונים בארצות הברית המחוברים ביניהם באמצעות כ־3,000 קשרי מימון ושיתופי פעולה. בבריטניה 80 אחוזים מההפגנות נגד ישראל מאז 7 באוקטובר אורגנו בידי ארגונים בעלי קשרים מתועדים לאיראן, לחמאס או לחיזבאללה.

זו אינה מחאה ספונטנית. זו תעשייה מאורגנת, בעלת מנהלים, תקציבים, רשתות פעולה ויעדים אסטרטגיים.

הצהרת דרבן קראה להקמת "בית דין לפשעי מלחמה" נגד ישראל. 22 שנה לאחר מכן התביעה התממשה. ב־29 בדצמבר 2023, פחות משלושה חודשים לאחר טבח 7 באוקטובר, הגישה דרום־אפריקה תביעה בגין רצח עם נגד ישראל לבית הדין הבינלאומי לצדק. העלילה נכתבה בדרבן. כתב התביעה הוגש בהאג, וההליך עדיין מתנהל שם.

המסר אינו שישראל ביצעה רצח עם ולכן הועמדה לדין. ההפך: המערכה להכתמת ישראל באשמת רצח עם תוכננה שנים רבות לפני המלחמה, וכעת משתמשים במלחמה כדי להוציא אותה אל הפועל.

כבר ב־2015 החל יושב ראש הרשות הפלסטינית, אבו־מאזן, בקמפיין המשפטי־מדיני נגד ישראל בהאג. באותה תקופה האיום ריחף מעל כל צעד ושעל שביקשה הממשלה לקדם ביהודה ושומרון, אך התובע הכללי לא העז לירות את הכדור הנכסף שביקש עבאס. בגלל שישראל אינה חברה בבית הדין או משתפת עמו פעולה, עמיתיי ואני השבנו מלחמה שערה כמייצגי קורבנות הטרור, והגשנו סדרת תביעות נגד הרשות הפלסטינית וחמאס בגין פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות.

לאחר הטבח, כשכרים קאן - אז התובע הראשי בבית הדין הפלילי בהאג - נכנע לתכתיבים האנטישמים הבינלאומיים, פעלנו בשם משפחות החטופים כדי לחשוף את מערומיו. תבענו אותו על התעלמותו מדרישתנו שבית הדין ירדוף גם את ההנהגה המדינית של חמאס בקטאר.

ספר ההנחיות שנכתב בדרבן מיושם היום בבתי הדין הבינלאומיים, בקמפוסים, ברחובות ובמוסדות האו"ם. 38 מדינות החרימו את אירועי עשרים השנה לוועידה בשנת 2021.

ב־28 בספטמבר חייבת כל דמוקרטיה המכבדת את עצמה לעשות זאת שוב — ולא להסתפק בהיעדרות שקטה, אלא להסביר בקול ברור מדוע תנהג כך.