כלפי חוץ אי אפשר היה להבחין בשום דבר מיוחד. אורות חדר הבקרה המאולתר בדירת המסתור בקומה השלישית ברחוב איסכנדרון בקירניה, צפון קפריסין, היו עמומים. אבל על מסכי המחשב הבהבו נתונים, שהיו אמורים להקפיץ את מומחי רשות הסייבר בישראל. בתוך החלל הממוזג, המשקיף על נמלה העתיק של העיר, ישבו פעילי סייבר של "מכון מבנא" – זרוע התקיפה החשאית של משמרות המהפכה. כתב אישום פדרלי מורחב שהותר לפרסום בוושינגטון חשף כי הדירה הזו, שנשכרה תחת מעטה אזרחי תמים, לא שימשה למגורי סטודנטים אלא הייתה חלק מחממת סייבר ולוחמה אלקטרונית שבנו האיראנים בעשור האחרון בצפון קפריסין ממש מתחת לאפה של מדינת ישראל.
וכך, בעוד ישראל מודאגת מהאיראנים שעל הגדרות בגבול הצפון, משמרות המהפכה הקימו בסיס קדמי במזרח הים התיכון. מאחז שנבנה בסבלנות ותחכום, תוך ניצול החור השחור המשפטי והפיננסי המכונה הרפובליקה של צפון קפריסין. שום מדינה בעולם, למעט טורקיה, אינה מכירה בה, מה שמעניק לבאים בשעריה חסינות מוחלטת מפני הסכמי הסגרה ומנגנוני פיקוח מערביים.
בראש ובראשונה ניצלו האיראנים את העובדה שחלק ניכר מהכלכלה המקומית של צפון קפריסין מסתמך על תעשיית הסטודנטים הזרים, כמנוע צמיחה ותשתית. ההערכה היא כי באי לומדים כמאה אלף סטודנטים. כמחציתם טורקים, והשאר ממדינות המזרח התיכון ואפריקה. דו"ח של מכון המחקר האמריקני AEI משנת 2024 חושף את התשתית שמאחורי המספרים, ולפיה צפון קפריסין הפך ל"מפעל תארים" גלובלי. קלות קבלת אשרת הסטודנט והיעדר בדיקות רקע ביטחוניות מצד הרשויות המקומיות, הפכו בעשור האחרון את האוניברסיטאות למנגנון מושלם בעבור משמרות המהפכה להחדרת פעילים. לפי הדו"ח, עד לא מכבר חלק ניכר מ"הסטודנטים" הללו היו נושרים מהלימודים מיד עם הגעתם ונעלמים לתוך מערכים לוגיסטיים חשאיים, נטמעים בתוך קהילת הסטודנטים המקומית, פותחים חשבונות בנק, שוכרים דירות ומתחילים להפעיל מתקפות פישינג ממוקדות מתוך שרתי הקמפוסים תחת מעטה אזרחי חסין. המיילים הנגועים נשלחו לחברי סגל ומדענים בפקולטות להנדסה אווירונאוטית, מדעי המחשב ופיזיקה גרעינית באוניברסיטאות מובילות בישראל. המטרה הייתה שקטה וקטלנית: שאיבה שיטתית של עשרות טרה־בייט של מחקרים מסווגים, מודלים מתמטיים של מערכות ניווט לכטב"מים וקניין רוחני ישראלי, כשהתוקפים מוגנים לחלוטין מחוקי הסגרה בינלאומיים בטריטוריה המבודדת.
הכי מעניין
אבל מפעל התארים הגלובלי הוא רק חלק מהתמונה. במקביל, טהרן ביססה בצפון קפריסין רשתות חלפנות מבוזרות ויצרה "מכונת כביסה" משומנת של עסקאות נדל"ן ובתי קזינו, בעודה מקימה מערך בנקאות צללים מבוסס קריפטו, הממיר כספי נפט שחור למזומנים המממנים את פעיליה ואת תאי חמאס וחיזבאללה המקומיים. והתוצאה - מוצב קדמי איראני בלב הים התיכון, שנועד לקצר טווחים מבצעיים, לעקוף את המצור הכלכלי, ולייצר נקודת זינוק חשאית לפעולות טרור ואיסוף מודיעין.
התמונה הזו עברה באחרונה שינויים מפליגים, בעיקר הודות לעבודה מודיעינית ומשפטית של OFAC, הזרוע הארוכה של משרד המשפטים האמריקני. גם הבריטים החלו לגלות עניין. אבל צפון קפריסין נותר חור שחור. ובזמן שהעיניים בישראל נעות על הציר שבין מצרי הורמוז לנוכחות הטורקית הגוברת בצפון סוריה, פועל מוצב קדמי איראני ממש מתחת לאף. המזרחן הדגול ברנרד לואיס ניבא כי בעתיד טורקיה תחליף את איראן. אבל לפי שעה מסתמנת תמונה מורכבת אפילו יותר: צפון קפריסין הפך לנקודה שבה אינטרסים טורקיים ואיראניים נפגשים תוך יצירת אקוסיסטם המשלב אקדמיה, בנקאות צללים ומכבסת קריפטו.
אקדמיה לטרור
בלב האסטרטגיה המודיעינית והמבצעית האיראנית בקפריסין בעשור האחרון עומד הניצול השיטתי של האוניברסיטאות המקומיות כ"סיפור כיסוי" להחדרת כוח אדם, פעילי שטח ומקורות מודיעיניים. מוסדות להשכלה גבוהה בצפון האי, ובראשם אוניברסיטת המזרח הקרוב (NEU), אוניברסיטת מזרח הים התיכון (EMU) ואוניברסיטת קפריסין הבינלאומית (CIU), הנהנים מהכרה בינלאומית ומדירוגים אקדמיים עולמיים גבוהים, הודות לחסותה ולפיקוחה הישיר של המועצה להשכלה גבוהה של טורקיה.
מעמדן של האוניברסיטאות מעניק לרשתות המודיעין האיראניות פרצה משפטית ורישומית המאפשרת לכל אזרח איראני, סורי, לבנוני או עיראקי לקבל אשרת סטודנט בקלות, לפתוח חשבונות בנק מקומיים, לשכור נכסים ולנוע בחופשיות בלי לעורר חשד. לכך יש להוסיף את השליטה המלאה שיש למשמרות המהפכה על הסטודנטים האיראנים היוצאים ללמוד מחוץ למדינה. משרד המדע האיראני, בשיתוף פעולה הדוק עם אגודות הסטודנטים האסלאמיות המופעלות ישירות בידי המשטר, מנהל מעקב קפדני אחר הלומדים בחו"ל, כאשר מימון, אישורי יציאה והארכת דרכונים מותנים לעיתים קרובות בנאמנות פוליטית או במתן "שירותים לוגיסטיים" מזדמנים. גופי המודיעין בטהרן יכולים להעניק לפעילים ויזות שהייה ממושכות, הרחק מהישג ידם של שירותי המודיעין המערביים.
וכך, כאשר האגף למבצעים מיוחדים של ארגון המודיעין של משמרות המהפכה, המכונה יחידה 4000, נדרש להקים תשתית לקראת פעילות עוינת, אותם פעילים מבצעים את העבודה האפורה, שוכרים דירות מסתור וכלי רכב, ורוכשים כרטיסי סים מקומיים. מודל פעולה חבלני זה נחשף במלואו כבר ביוני 2023, אז המוסד סיכל פיגוע רחב היקף שנועד לפגוע באנשי עסקים ישראלים, בבתי חב"ד ובתיירים השוהים בצד הדרומי של האי.
השימוש במערך האקדמי בקפריסין אינו מוגבל לפגיעה במטרות ישראליות, אלא משתלב במערך הריגול הרחב של איראן נגד נכסים אסטרטגיים של נאט"ו ומדינות המערב. חקירה משולבת של יחידת הלוחמה בטרור הבריטית הובילה למעצרו של רשאד סולטנוב, אזרח בריטי־אזרי שגויס בידי המודיעין האיראני. סולטנוב התבסס בצפון קפריסין תחת מעטה אזרחי, ויצא למשימות תצפית ומעקב ממושכות אחר בסיס חיל האוויר המלכותי הבריטי אקרוטירי בדרום האי. במהלך המלחמה ספג הבסיסי פגיעת כטב"ם מתאבד ששיגר חיזבאללה מלבנון כחלק מהאיום האיראני להרחיב את זירת הלחימה לאירופה ומעבר לה.
מסדרון ההברחות
מפעל הטרור בחסות האקדמיה הוא רק חלק מהתמונה. "הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין" אינה מוכרת על ידי הקהילה הבינלאומית, אין לה מערכת בנקאות עצמאית המחוברת לרשת הסליקה הגלובלית, והיא אינה חתומה על הסכמי הסגרה או פיקוח פיננסי. הלא־כלום המשפטי הזה הופך כאמור את צפון קפריסין ליעד מושלם לבנקאות צללים של המשטר האיראני.
כדי לרתום את המצב הכמעט מושלם הזה לצרכיה, פיתחה יחידה 4000 מסדרון הברחות פיזי ודיגיטלי משומן החוצה את שטח טורקיה בשלושה נתיבים מרכזיים.
הציר הראשון הוא הציר האווירי של "טיסות הפנים". המסלול עובר בין נמל התעופה באיסטנבול לנמל ארג'אן שבצפון קפריסין. ככזה, ממשלת טורקיה אינה חולקת את רשימות הנוסעים עם מערכי הביטחון האירופיים או סוכנויות ביון זרות כמקובל. פעילים של משמרות המהפכה המוצבים בצפון קפריסין מנצלים את הפרצה הזו ועולים על טיסות תוך שימוש בדרכוני מדינות צד שלישי, ומופיעים ברישומי חברות התעופה כ"סטודנט זר מפקיסטן" או "איש עסקים מעיראק", בלי לעבור את משטרת הגבולות או המכס. הפרצה מאפשרת להעביר סוכנים וגם רכיבים טכנולוגיים לכטב"מים וכספים לבנקאות הצללים האיראנית.
הטורקים מודעים היטב למצב ומפעילים מערכות סינון משלהם, אך משתמשים בהן באופן סלקטיבי מול האיראנים כדי לא לעורר את חמתם. בראייה הטורקית עדיף לא להתעמת עם האיראנים אלא לשמר את הצינור הזה פתוח ולהפיק ממנו רווחים פיננסיים ופוליטיים.
לא פחות מורכב הוא הציר הימי העובר דרך נמלי דרום טורקיה. במקור, הכול היה פשוט. ציוד כבד, רכיבים ומערכות לחימה, הועמסו על משאיות באיראן, חצו את הגבול היבשתי לטורקיה, והגיעו לנמלי מרסין וטאשוקו, משם יוצאו במעבורות ישירות לנמלי פמגוסטה וקירניה. אך נכון להיום, תחת לחץ בינלאומי כבד, המבריחים כבר אינם יכולים להעביר ציוד בלי פיקוח אגרסיבי. כדי לעקוף את הבדיקות המחמירות פתחה איראן שיטה ל"הלבנת מכולות". המשאיות פורקות את הציוד הטכנולוגי הדו־שימושי במחסני ערובה בתוך טורקיה, שם חברות קש הרשומות על שם אנשי קש טורקים אורזות אותו מחדש ומנפיקות שטרי מטען חדשים לחלוטין. כשהסחורה מגיעה לנמל היא כבר רשומה במחשבים כ"סחורה טורקית מקומית" ועוברת במסלול הירוק המהיר ישירות למעבורות לצפון קפריסין.
הציר השלישי הוא כמובן הציר הדיגיטלי. כסף מזומן המיועד למימון פעילי הסייבר והחוליות מועבר מחברות קש בטהרן לחלפנים באיסטנבול, שם הוא מומר למטבעות קריפטו. הקריפטו נשלח לארנקים דיגיטליים של חלפנים בקירניה, הממירים את הכסף למזומן בלי דרישות זיהוי. הכסף המולבן מופקד אז בסכומים קטנים בשלוחות של בנקים ממשלתיים ומסחריים טורקיים גדולים, בהם חאלק בנק, המוכר היטב מפרשת הלבנת המיליארדים בעבור איראן. מהשלוחות הטורקיות, הכספים מנותבים לבנקים המקומיים, ובסופו של דבר מולבנים באמצעות קניית נדל"ן או עסקאות בבתי הקזינו המקומיים, ומשמשים לתחזוקת פעילי משמרות המהפכה ומימון רשתות הפרוקסי של חמאס וחיזבאללה באי.
בנתונים אלו, ובמיוחד נוכח איומיה של טהרן להרחיב את המערכה לאירופה, צפון קפריסין אינה עוד זירה אזורית מנומנמת, אלא ראש גשר מבצעי, דיגיטלי ולוגיסטי המשמש את איראן לקיצור טווחים, איסוף מודיעין, והקמת נקודות זינוק לפעולות טרור וסייבר עמוק בתוך שטח האיחוד האירופי וממש מתחת לאפה של ישראל.