לעיתים התהפוכות התכופות במזרח התיכון הן אירוע מפתיע ונדיר שקשה לחזות את התרחשותו. מנגד, ישנם מקרים שבהם הסוף דווקא ידוע מראש, או לכל הפחות מהווה אפשרות ממשית ומוחשית.
עוד כתבות בנושא
למרבה הצער, התלאות שעובר המיעוט הכורדי בחודשים האחרונים – לאחר עשור ויותר של ברית אסטרטגית צמודה במיוחד עם ממשלי ארה"ב – היו תסריט צפוי לחלוטין. הכורדים, שבמאה השנים האחרונות קופחו ולא זכו למדינה משלהם במזרח התיכון למרות הבטחות חוזרות ונשנות עוד מימי הסכם סייקס-פיקו ואף קודם לכן, נותרו תמיד מעין "בן אובד" אזורי. סיפורו הכואב של המיעוט הזה – אולי הגדול בעולם ללא מדינה עצמאית – הוא רק המשכה של אותה טרגדיה מתמשכת.
הכורדים שוכנים בצומת מרכזי במזרח התיכון, באזור נרחב החולש על חלקים משטחן של ארבע מדינות: סוריה, טורקיה (שם הם מהווים כ-15 עד 25 אחוזים מאוכלוסיית המדינה), עיראק ואיראן. הקמת מדינה עצמאית באחת מהן לא רק עלולה לעורר את הכורדים במדינות השכנות לממש את חלום העצמאות, אלא היא עשויה לשנות לחלוטין את המפה האזורית. במילים אחרות: מדינה כורדית עצמאית נתפסת כאיום ישיר בעיני רבות ממשלות המזרח התיכון.
הכי מעניין
ב-2017, כאשר נדמה היה שהכורדים שילמו מחיר כבד ושיחקו תפקיד מכריע בהבסת דאעש בסוריה ובאינטרסים של המערב, הם סברו כי הם ראויים לגמול. באותה עת נערך משאל עם בחבל האוטונומי הכורדי בעיראק על עצמאות אפשרית. לא בכדי שיתפו אז פעולה המנהיגים בבגדד, בטהרן ובאנקרה כדי לדכא את השאיפה הזו, וזאת למרות הרוב המוחלט שבו עברה ההצעה בקרב הכורדים עצמם. סביר להניח שאילו בשאר אל-אסד היה יכול להיכלל באותה חבורת מנהיגים, הוא היה נרתם לסייע לה בחדווה.
כמו אז, גם כיום עושות הממשלות המקומיות כל שביכולתן כדי לדרוס את חלום העצמאות הכורדי. לאחרונה – בחסות אמריקנית, או לכל הפחות תוך העלמת עין מצד וושינגטון – הן אף נוחלות הצלחות משמעותיות.
לוחמת כורדית ליד קמישלי | צילום: AFP
החרדה בעיראק: סיום החוזה הביטחוני והשמטת המשענת
רק בשבוע האחרון טלטלו שני אירועים דרמטיים את הקהילה הכורדית בשתיים מארצות האזור. הראשון התרחש דווקא במדינה שבה הכורדים עוד נהנים מאוטונומיה ממוסדת – עיראק. דיווח שפורסם ברשתות תקשורת עולמיות רבות גרס כי ארה"ב הודיעה לנציגי הכורדים בארביל, בירת האוטונומיה, כי אינה מתכוונת לחדש את החוזה הביטחוני והאסטרטגי שלה עם כוחות הפשמרגה הכורדיים. החוזה עתיד להסתיים בתום עשור בסוף ספטמבר – בדיוק ביום שבו צפויה להגיע לקיצה נסיגת החיילים האמריקניים מבגדד.
יתרה מכך, לפי מקורות בארה"ב שדיברו בין היתר עם רשת ה-BBC, הממשל מעוניין לקצץ את כלל הסיוע הביטחוני שהוענק לכורדים, בתואנה שדאעש אינו מהווה עוד איום קיומי וכי ניתן להסיט את התקציבים שהוקצו לפשמרגה למטרות אחרות. בכירים בארביל הבהירו לתקשורת כי סיום ההסכם לא יביא לסופו של שיתוף הפעולה, וכי במזרח התיכון הכורדים מהווים עוגן ביטחוני חיוני. לדבריהם, ייערך משא ומתן על מסגרת הסכמית חלופית לסיוע, ושיתוף הפעולה יימשך בכל מקרה במתכונת של אימונים, ייעוץ צבאי ומענה משלים.
עם זאת, קשה לדעת עד כמה מדובר בתאור המציאות ועד כמה אלו משאלות לב כורדיות בלבד. ניסיון העבר מלמד כי אין שום ודאות שהאמריקנים ימשיכו לשתף פעולה מרגע שימשכו את משענת הסיוע שלהם.
חיוני להתבונן גם על עיתוי הצעד המתוכנן: הקיצוץ מגיע בערך בעיצומה של מערכה שבה הכורדים בעיראק נפגעו ישירות משיגורי טילים וכטב"מים של איראן ושלוחותיה, בעודם נאלצים להילחם על חייהם ולהגן על נכסים כלכליים שדות נפט קריטיים לאזור כולו. חודשים ספורים לאחר מכן, נאלצים הכורדים לצפות בבעלי הברית העיקריים שלהם נוטשים אותם ואולי אף זונחים אותם לגורלם מול כוחות אזוריים דורסניים.
עוד כתבות בנושא
החשש הכורדי המרכזי הוא שהמהלך יפקיר אותם לחסדי הממשל המרכזי בעיראק – זה שכבר הצהיר על רצונו לרכז את כל כלי הנשק במדינה בידי הצבא ולא להותיר חימוש בידי גורמים עצמאיים. מכיוון שמול המיליציות הפרו-איראניות תתקשה הממשלה לפעול, הכורדים חוששים להפוך ל"תרגיל הראווה" הראשוני והקל יותר, שבאמצעותו תפגין בגדד את מרותה – ועל הדרך תציב עובדות בשטח ותשתלט על נכסים אסטרטגיים. במקביל, יאלצו כוחות הפשמרגה להמשיך להילחם באיראן ובפרוקסי שלה כדי למנוע ממנה להשתלט על שדות הנפט או להשביתם.
קריסת הכורדים בסוריה: "אמריקה בחרה בטרור"
הזנחה אמריקנית, טבח באוכלוסייה אזרחית וכניעה בהסכמים אינם תסריט בדיוני. מדובר בחשש מבוסס היטב, המגובה בדוגמה כואבת שאירעה בסוריה רק לפני חודשים אחדים, כמעט באותה מתכונת בדיוק.
בשבוע שעבר הודיע גנרל מזלום עבדי, המפקד העליון של "הכוחות הסוריים הדמוקרטיים" (SDF) – ארגון צבאי כורדי שהתבסס בצפון סוריה ומילא תפקיד מכריע בדחיקת דאעש בעשור האחרון – על פירוק סופי של יחידותיו והכפפתן לצבא הסורי המרכזי.
עבדי, שנאומו שודר בטלוויזיה, ציין כי משימת הכוח הסתיימה וכי כעת בא הקץ על קיומו כגוף עצמאי. שלושה ימים לאחר מכן פרסם נשיא סוריה, אחמד א-שרע, צו המורה על מינויו של עבדי ליועצו המיוחד. לא ברור במה בדיוק ייעץ הגנרל לשעבר לנשיא ואם מדובר בתפקיד סמלי בלבד, אך למצער מהווה הצעד ניסיון להפגין פיוס למראית עין לצד קידום היציבות בצפון המדינה.
היחסים בין הכורדים לשבטים הערביים בסוריה, המשמשים מוקד התמיכה העיקרי של הנשיא הנוכחי, היו מתוחים תמיד. במהלך עשור של מלחמת אזרחים ניהלו הכורדים מובלעת חצי-אוטונומית בצפון המדינה. בשיא כוחם הם שלטו על שטחים שהגיעו כמעט לרבע משטחה של סוריה, כולל שדות נפט חיוניים, מעברי גבול ומחנות כליאה של לוחמי דאעש, תוך החזקת צבא של מעל 100 אלף לוחמים. עם נפילת הרודן העלאווי (אסד), ביקשה המדינה המתחדשת לשלב את הכוחות הכורדיים בתוך צבאה ולהשליט מרות מלאה על הצפון.
כורדים עיראקים בודקים את הנזק שנגרם לבתיהם, לאחר מתקפת רחפן פגעה בשכונתם | צילום: AP Photo/Salar Salim
על אף הסכמות עקרוניות, התהליך התעכב במשך שנה עד שבינואר נפל דבר: א-שרע יצא למתקפת פתע. הכוחות החמושים המרכיבים את צבאו כבשו חלקים נרחבים מהשטח הכורדי, ביצעו מעשי טבח וזוועות, והסיגו את הכורדים לאחור עד שנותרו במובלעת זעירה ביחס לשטחי עברם. במהלך המהומה השתלטו כוחות הצבא הסורי על מחנות הכליאה של מחבלי דאעש, ועשרות אלפים מאנשי ארגון הטרור ובני משפחותיהם ניצלו את הכאוס ונמלטו. ייתכן שבשלהי הדרך הם יהוו סכנה ביטחונית, אך כרגע נראה שא-שרע אינו מוטרד מכך יתר על המידה.
תוצאת המתקפה הייתה עגומה: הסכם כניעה בעל 14 נקודות שניסחו המתווכים האמריקנים (ניסוח שמהדהד מוכרות רבה), שעליו נאלצו הכורדים לחתום. את תוצאותיו הסופיות ראינו בשבוע שעבר עם פירוק הכוחות הכורדיים.
אמנם הובטחה תמורה מסוימת: הממשל הסכים להשיב את זכויות האזרח שנשללו מאלפי כורדים בתקופת אסד, השפה הכורדית זכתה להכרה רשמית, וחג הנורוז צוין מחדש. מפקדים כורדים קיבלו הבטחה לשילוב במערכים הממשלתיים, ולקהילה הובטחו שירותי חינוך. אם התחייבויות אלו יקוימו, יש בכך נחמה פורתא.
אלא שאת הבשורה הזו מכתימה תחושת בגידה מרה. במקביל לכניעת הכורדים, שינה הממשל האמריקני את עמדתו בסוריה מן הקצה אל הקצה: כוחות ארה"ב נסוגו מהבסיסים המרכזיים (כגון א-תנף וא-שדאדי) וזנחו את הכורדים לגורלם. עוד קודם לכן נמנעה וושינגטון מלהושיט להם סיוע מול המשטר בדמשק ולא הגנה על האזרחים שטובחו.
הכורדים איבדו מעל 10,000 לוחמים בקרבות נגד דאעש תוך לחימה כתף אל כתף עם חיילים אמריקנים. התמיכה הגלויה שהעניקה וושינגטון מאז נפילת אסד דווקא לא-שרע – לוחם ג'יהאד לשעבר שנכלל ברשימות המבוקשים האמריקניות ועבד בעברו בשירות אל-קאעידה – הייתה עבור הכורדים סטירת לחי מצלצלת.
"ההיסטוריה תאלץ את האמריקנים לתת דין וחשבון", אמר מפקד כורדי לרשת ה-BBC. "ברור שהמדיניות האמריקנית השתנתה", התלונן לוחם אחר ב"ערב ניוז". כורדי סורי נוסף הטיח: "ארה"ב השמידה את האומה הכורדית בדרך המלוכלכת ביותר... אמריקה בחרה בטרור במזרח התיכון". בארביל נערכו הפגנות אלפים מול הקונסוליה האמריקנית, וגם בטורקיה, בארה"ב ובאירופה יצאו המונים למחאות סוערות.
הנשיא דונלד טראמפ אמנם טען באותה עת כי ארה"ב מנסה להגן על הכורדים, אך סייג והדגיש כי אין לו חובה מוסרית לתמוך בהם. "אני מחבב את הכורדים", ציין הנשיא, "אך הם קיבלו סכומי כסף עצומים, נפט ועוד. הם עשו זאת למען עצמם יותר מאשר למעננו", הסביר בנוגע למאבק בדאעש.
אסטרטגיית הריאל-פוליטיק של השגריר תום ברק
בתוך המרירות המוצדקת, שמה של דמות אחת עלה שוב ושוב כמקור לזעם הכורדי – דמות שאזכורה לא יפתיע רבים בישראל: שגריר ארה"ב בטורקיה והשליח הנשיאותי המיוחד לעיראק ולסוריה, תום ברק.
עוד כתבות בנושא
"הוא זרק אותנו מתחת לגלגלים", האשימו בכירים כורדים את השגריר, שטען מנגד כי תפקידם של הכוחות הכורדיים "הסתיים, ודמשק מוכנה ומותאמת לקחת אחריות ביטחונית על האזור, כולל מחנות העצורים של דאעש". פעילים מקומיים טענו כי ברק פועל ליישור קו מלא עם השלטון בדמשק ועם המדיניות הטורקית, ובכך הפך ל"פנים המעודכנות של הבגידה האמריקנית".
השגריר ברק, מצידו, ניסה לצייר את מהלכיו כצעדים המשרתים את האינטרס האזורי. בשבוע שעבר הריע פומבית לשילוב הכוחות הכורדיים בצבא סוריה: "כך נראית אינטגרציה אמיתית – ללא מפסידים ומנצחים, אלא עמיתים לשעבר שמגיעים לפתרון דיפלומטי שיחזק את האומה הסורית הריבונית. צבא אחד, ממשלה אחת, מדינה אחת".
כדי להבין את גישת ברק, יש לצלול לעומק תפיסת עולמו: הוא אמנם הוקיר את תפקיד הכורדים בלחימה בדאעש, אך מבחינתו פרק זה הסתיים. משקם שליט חדש בסוריה, הדרך הנכונה לראייתו היא עבודה מול "איש חזק" ומדינה ריבונית כוחנית, תוך שלילת לגיטימציה מגורמים לא-מדינתיים. תפיסה זו תקפה מבחינתו לגבי הכורדים, הדרוזים, חיזבאללה או המיליציות בעיראק כאחד.
מדובר בגישה קשיחה ונוקשה של ריאל-פוליטיק, שאינה מתחשבת בניואנסים פנים-מדינתיים ובוודאי שלא באידיאלים ומוסר. היא מעניקה גיבוי לרודן תורן – אכזרי ככל שיהיה – כל עוד הוא מייצר סדר ויציבות. זו הסיבה לכך שאף שמאז עלייתו לשלטון ביצעו כוחות א-שרע מעשי טבח בקהילות מיעוטים, מיהר הממשל האמריקני להסיר אותו מרשימת ארגוני הטרור (בעידודו הפעיל של ברק). העובדה שמהלך זה מתלכד עם האינטרס של נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, רק הקלה על השגריר באנקרה.
שגריר ארה"ב בטורקיה תומאס ברק במפגש עם נשיא סוריה א־שרע, בחודש מאי | צילום: EPA
לפי טענות שפורסמו (ושקשה לאמתן), גישה זו הובילה את ברק להבהיר ישירות לגנרל מזלום עבדי כי וושינגטון לא תתיר לישראל להתערב בסוריה לטובת הכורדים או להיקלע לעימות מול דמשק ואנקרה. זמן קצר לאחר מכן נאלץ הגנרל להרים דגל לבן. המתקפה הפומבית של ברק על צה"ל בעקבות תקיפותיו בסוריה היא נדבך נוסף באותה תפיסה אסטרטגית.
ברק נחל הצלחה: צה"ל נמנע מיציאה להגנת הכורדים, למרות ששר החוץ גדעון סער ובכירים נוספים דיברו בזכותם. זה היה מקרה מובהק שבו המהלכים הישראליים התיישרו עם מדיניות הממשל האמריקני והאינטרסים של ארדואן.
הסגירה הטורקית: הניצחון המשולש של ארדואן
הנשיא הטורקי לא שכח את האיום הכורדי מבית. לאורך השנים הקפיד ליצור זיקה רעיונית וביטחונית בין הכוחות הכורדיים בסוריה (SDF) לבין מחתרת ה-PKK בטורקיה, ויצא למבצעים צבאיים תכופים מעבר לגבול.
שבועות ספורים לאחר פירוק הנשק הכורדי בסוריה, נרשמה כניעה דרמטית נוספת: בפברואר השנה נכנע סופית מנהיג ה-PKK, עבדוללה אוצ'לן, הכלוא בטורקיה מזה כ-26 שנים. אוצ'לן קרא לכוחותיו להניח את נשקם ולסיים את המרידה החמושה שנמשכה מאז שנות ה-80 וגבתה את חייהם של עשרות אלפים. עבור ארדואן, מדובר בהישג פוליטי וביטחוני כביר.
בחודש שעבר אף אישר הפרלמנט באנקרה חנינה לאלפי לוחמי הארגון בכפוף להתפרקות מנשק, במסגרת מהלך שהשלטון מכנה "טורקיה נקייה מטרור". סגן הנשיא ג'בדת יילמאז מפקח על התהליך, שאמור להביא לשילובם מחדש של הכורדים בחברה ולסיום איום ה-PKK.
בכך השלים ארדואן "ניצחון משולש": הוא פירק את האוטונומיה בסוריה, חיסל את המרידה מבית, וסיכל לפי דיווחים תוכנית אמריקנית מקבילה שהציבה את הכורדים במרכז המאמץ להפלת המשטר באיראן.
ארדואן וטראמפ באנקרה, ביולי האחרון | צילום: איי.אף.פי
לפי אותם דיווחים, סגן הנשיא האמריקני ג'יי. די. ואנס, שהתנגד למהלך וביקש לקדם תיווך מול טהרן, הדליף את דבר התוכנית לארדואן – והאחרון לחץ על טראמפ לבטלה. הנשיא טראמפ, שבתחילה עודד את הכורדים לפעול נגד טהרן, נסוג כליל מהמהלך, ואף האשים את הכורדים בתקשורת ב"גניבת נשק" שיועד למפגינים באיראן. מובן כי האמון בין הצדדים נשבר לחלוטין, לשביעות רצונם המלאה של השלטונות באנקרה ובטהרן.
תמרור אזהרה לזירה הדרוזית ולמדיניות הישראלית
סיפורה של הקהילה הכורדית חייב לשמש לקח תמידי עבור מיעוטים אחרים במזרח התיכון. בפרט, גורל הכוחות הכורדיים בסוריה חייב לעמוד כתמרור אזהרה בוהק עבור הדרוזים בסוריה.
מחוז סווידא בדרום סוריה, הנשלט בידי הדרוזים, נותר המעוז היחיד במדינה שטרם הוכפף למרותו של א-שרע. הדרוזים נהנים מחסות ישראלית – בין היתר בשל קשרי הדם העמוקים עם בני עדתם בישראל – והצליחו לשמור על עצמאותם למרות מעשי טבח קשים שבוצעו בהם בעבר.
אלא שהשגריר ברק שואף להחיל את מתווה "המדינה המרכזית" גם על סווידא. לפי דיווחים, הוא כבר גיבש מפת דרכים בשיתוף א-שרע וירדן להחזרת השליטה הסורית במחוז, ורק וטו ישראלי נחוש מנע עד כה את יישומה.
מנהיגי העדה בסוריה, ובראשם השייח' חכמת אל-הג'רי, מתנגדים בתוקף להכפפה לדמשק. אל-הג'רי שיבח לאחרונה את הקשרים עם ישראל והביע שאיפה לאוטונומיה או חסות ישראלית. ישראל מצידה הבהירה בעבר כי תגן על הקהילה הדרוזית ואף תקפה יעדים בדמשק כדי לעצור מעשי טבח.
עם זאת, הקהילה הדרוזית בסוריה אינה מקשה אחת: לצד תומכי אל-הג'רי המתחמשים ומכינים תוכניות מגננה עצמאיות, ישנם קולות הקוראים להגיע להסדר עם השלטון בדמשק. העימותים בשטח כבר החלו להסלים, ולאחר הכנעת הכורדים, סביר להניח שא-שרע יפנה את משאביו – בגיבוי טורקי ובאמצעות לחץ דיפלומטי אמריקני – להכנעת סווידא. רק עמידה ישראלית איתנה ובלתי מתפשרת תאפשר לדרוזים לשמור על מעמדם.
הלקח האסטרטגי לירושלים
מעבר לסוגיה הדרוזית, לטרגדיה הכורדית יש לקח מרכזי וחד עבור מדינת ישראל: פוליטיקה עולמית אינה מושתתת על אידיאלים או נאמנות היסטורית, אלא על אינטרסים ציניים ומאזני כוח.
אסור לישראל לשים את כל ביציה בסל אחד ולהסתמך באופן בלעדי על גורם יחיד – אוהד ככל שיהיה – לצרכיה הביטחוניים, המדיניים והאסטרטגיים. דונלד טראמפ הוא אולי הנשיא הידידותי ביותר לישראל אי פעם, אך חילופי ממשלים, שינויים בהלך הרוח הציבורי בארה"ב (במיוחד בקצוות הפוליטיים של שתי המפלגות) וניגודי אינטרסים נקודתיים עלולים להוביל גם את בעלת הברית הגדולה ביותר להפנות עורף בשעת מבחן.
עוד כתבות בנושא
גיוון המשענות הביטחוניות והדיפלומטיות שלנו הוא צורך חיוני. עלינו להפיק את המרב מהאהדה האמריקנית כיום, אך בה בעת לשמור על עצמאות פעולה מוחלטת. עלינו להוקיר תודה על כך שיש לנו מדינה ריבונית ויכולת להגן על עצמנו בכוחות עצמנו – בשונה מהמיעוטים המדממים סביבנו – ולזכור תמיד: מה שקרה לכורדים עלול לקרות למי שאינו נערך מבעוד מועד.