דווקא עכשיו, כאשר אלפי מהגרים פרצו את הגבול ממרוקו אל המובלעת הספרדית סאוטה וממשלת מדריד ניצבת בפני אחד ממשברי ההגירה החמורים שידעה בשנים האחרונות, קל להתפתות ולומר: "מגיע להם". אחרי הכול, זו אותה ממשלה שהפכה בשנים האחרונות לאחת המבקרות החריפות ביותר של ישראל באירופה.
אלא שהפיתוי הזה מוביל למסקנה שגויה ואסור לישראלים לשמוח לאידה של ספרד.
עוד כתבות בנושא
הטעות הגדולה ביותר היא לזהות את ספרד אך ורק עם ראש ממשלתה, פדרו סנצ’ס. כפי שנתניהו אינו ישראל, כך גם סנצ’ס אינו ספרד.
הכי מעניין
סנצ’ס הגיע למשבר סאוטה כשהוא מצוי באחת התקופות הקשות בקריירה הפוליטית שלו. החקירות הפליליות סביב רעייתו ומקורבים למפלגתו, הביקורת מבית ומחוץ על התנהלות ממשלתו והמתיחות עם ארצות הברית ועם חלק מבעלות בריתה בנאט”ו החלישו את מעמדו. גם הקו התקיף שנקט כלפי ישראל מאז טבח ה-7 באוקטובר אינו מנותק מהמציאות הפוליטית הזו. ישראל הפכה עבורו גם לכלי בזירה הפנימית, המסייע לגבש את קואליציית תומכיו. ייתכן שהוא סבור שהאסטרטגיה הזו תסייע לו גם בבחירות הבאות. ייתכן שהוא טועה.
אבל גם אם סנצ’ס טועה, לישראל אסור לטעות יחד איתו.
ספרד אינה רק מדינת האינקוויזיציה. היא גם מולדתו של תור הזהב של יהדות ספרד, אחת התקופות הפוריות והמשפיעות ביותר בתולדות העם היהודי. בעשורים האחרונים השקיעה ספרד מאמצים ניכרים בשיקום המורשת היהודית, בשימור אתרים היסטוריים, בהידוק הקשרים עם העם היהודי ועם מדינת ישראל ואף בהענקת אזרחות לצאצאי מגורשי ספרד.
דווקא בימים אלה קיבלנו תזכורת לכך שהמאבק באנטישמיות עדיין רחוק מלהסתיים. אלמונים ריססו צלב קרס על פסלו של הרמב”ם בקורדובה, העיר שבה נולד גדול הפילוסופים והפוסקים היהודים של ימי הביניים. זהו מעשה אנטישמי חמור. אך חשוב לא פחות לראות כיצד הגיבה ספרד: עיריית קורדובה גינתה את המעשה מיד, הגדירה אותו כמתקפה על המורשת וכמסר שנאה חמור, הורתה על ניקוי מיידי של הפסל והמשטרה פתחה בחקירה. כך צריכה חברה דמוקרטית להגיב לאנטישמיות.
במשך כ-25 שנים אני חוקר את אירופה ואת יחסיה עם ישראל. דווקא בספרד פגשתי שוב ושוב חוקרים, דיפלומטים, אנשי ציבור, סטודנטים ואזרחים שהפכו לידידיה הכנים של ישראל. רבים מהם אינם מסתירים את הסתייגותם ממדיניות ממשלתם כלפי ירושלים. הקולות הללו אינם זוכים בדרך כלל לכותרות, אך הם קיימים. הם מהווים בסיס חשוב לדיאלוג בין שתי המדינות, והם יישארו גם אחרי שהממשלה הנוכחית תתחלף. מי שמזהה את ספרד כולה עם סנצ’ס מתעלם דווקא מאותם אנשים שישראל והעם היהודי זקוקים להם יותר מכל.
מהגרים אפריקנים צעירים אחרי שחצו את הגבול אל תוך המובלעת סאוטה הספרדית | צילום: AFP
גם התנהגותם של הישראלים עצמם מספרת סיפור אחר. מאז מתקפת הטרור של ה- 7 באוקטובר בחרו ישראלים רבים לפתוח פרק חדש דווקא בספרד. חלקם ביקשו שקט, אחרים איכות חיים, ויש שחיפשו מרחק זמני מהמלחמות. תהיה הסיבה אשר תהיה, בחירתם מלמדת שספרד אינה נתפסת בעיניהם כמדינה עוינת, אלא כחברה שבה אפשר לבנות חיים.
כדאי גם להביט במראה. ישראלים מתקוממים, ובצדק, כאשר בעולם מזהים את מדינת ישראל כולה עם הממשלה המכהנת. אנו דורשים שיבחינו בין ממשלה לבין חברה, בין קואליציה לבין אומה. אם זהו הסטנדרט שאנו דורשים מאחרים, עלינו לנהוג על פיו גם כלפי ספרד.
הדמיון בין שתי המדינות גדול מכפי שנהוג לחשוב. שתיהן דמוקרטיות ים תיכוניות. שתיהן ניצבות מול אתגרי ביטחון והגירה. שתיהן חברות מקוטבות, תוססות ורוויות מחלוקות פוליטיות. דווקא משום כך, ישראלים צריכים להבין טוב יותר מכל אחד אחר שממשלה אינה עם, ושמחלוקת פוליטית אינה מוחקת ידידות בין עמים.
ישראל צריכה לעמוד בתקיפות מול כל ממשלה אירופית הפועלת נגדה, ובכלל זה ממשלת סנצ’ס. אך מדיניות חוץ נבונה נבחנת ביכולת להבחין בין ממשלה זמנית לבין אומה שלמה. ממשלות מתחלפות. מנהיגים באים והולכים. היחסים בין עמים נבנים במשך דורות.
עוד כתבות בנושא
גם פדרו סנצ’ס יעזוב יום אחד את משרד ראש הממשלה. ספרד תישאר. וכך גם הידידים הרבים שיש לישראל בתוכה. אם נשרוף היום את הגשרים בשם הכעס על ממשלה אחת, נגלה מחר שהפסדנו הרבה יותר מוויכוח פוליטי. הפסדנו אומה שיכולה להיות אחת מידידותיה החשובות ביותר של ישראל באירופה.