החלפת מפקד הצבא האוקראיני הייתה אמורה להיות מהלך מסודר בצמרת הביטחונית. במקום זאת, היא הפכה בתוך ימים למשבר שכלל מאבק בין בכירים, מחאות ברחובות וחיפוש בהול אחר אדם שיסכים לקבל אחריות על צבא שחוק הנלחם ברוסיה לאורך חזית עצומה.
במרכז הפרשה עמד העימות בין שר ההגנה מיכאילו פדורוב לבין המפקד העליון אולכסנדר סירסקי. פדורוב, שנחשב למי שקידם את השימוש ברחפנים, במערכות דיגיטליות ובשיטות רכש חדשות, טען כי הצבא מתקשה להשתנות וכי סירסקי מעכב רפורמות חיוניות.
אולכסנדר סירסקי, מיכאילו פדורוב | צילום: AP
בצד השני טענו אנשי הצבא כי משרד ההגנה אינו מספק לכוחות את כל המשאבים הדרושים וכי לא כל רעיון טכנולוגי מתאים למציאות הקשה בחזית.
הכי מעניין
המתיחות הגיעה לשיא כאשר פדורוב ביקש מזלנסקי להחליף את סירסקי. הנשיא סירב, ובחר להדיח דווקא את שר ההגנה. אלא שהמהלך לא פתר את הבעיה - הוא רק הפך אותה למשבר ציבורי.
פדורוב נהנה מתמיכה בקרב צעירים, מתנדבים, אנשי טכנולוגיה ומפקדים שראו בו סמל לצבא מודרני ויעיל יותר. לאחר הדחתו יצאו אלפים להפגין בקייב ובערים נוספות, למרות המשטר הצבאי במדינה. המפגינים דרשו להחזיר אותו ולפטר את סירסקי.
הפגנות נגד פיטורי פדורוב | צילום: AP
בתוך זמן קצר מצא עצמו זלנסקי במלכוד. אם ישאיר את סירסקי, הוא עלול להחריף את המחאה ואת הביקורת בצבא. אם יפטר אותו מיד לאחר הדחת פדורוב, הדבר ייראה כהודאה בכך שהנשיא קיבל החלטה שגויה.
בשלב הזה החל מה שתואר בתקשורת האוקראינית כ"אודישנים לגנרלים". זלנסקי נפגש עם מפקדי קורפוסים, מפקדי זרועות ובכירים במטה הכללי. רשמית הם התבקשו לעדכן על מצב החזית, המחסור בלוחמים, הרחפנים והציוד. בפועל, רבים מהם נבחנו כמועמדים להחליף את סירסקי.
נשיא אוקראינה, וולודימיר זלנסקי | צילום: AFP
לפי הדיווחים, ברשימה היו עד 11 מועמדים. חלקם נחשבו למפקדי שטח מצטיינים אך חסרי ניסיון בניהול הצבא כולו. אחרים הכירו היטב את המטה הכללי ואת העבודה מול מדינות המערב, אך היו פחות מוכרים ללוחמים.
גם לא היה ברור שכל המועמדים רוצים בתפקיד. המפקד העליון נדרש לקבל אחריות על משבר גיוס, מחסור בכוח אדם, יחידות שחוקות, פערים בציוד ואלפי קילומטרים של חזית. מבחינת מפקד שמצליח ביחידה שבנה בעצמו, המעבר לצמרת אינו בהכרח פרס.
לבסוף בחר זלנסקי במיכאילו דרפטי, מפקד הכוחות המשולבים ולשעבר מפקד כוחות היבשה. דרפטי נחשב למפקד שטח מוערך, שמכיר את הלחימה מקרוב ונהנה מאמון בקרב קצינים ולוחמים. הוא מזוהה עם תפיסה צעירה וגמישה יותר, שמעניקה עצמאות למפקדים בשטח ומבקשת להרחיב את השימוש בטכנולוגיה.
המפקד העליון החדש, מיכאלו דרפטי | צילום: AP
הבחירה בו גם אפשרה לזלנסקי להחליף את סירסקי בלי להחזיר מיד את פדורוב. במידה רבה, דרפטי מייצג את אותו מחנה שדרש רפורמות עמוקות יותר בצבא.
אבל למפקד החדש לא צפויה תקופת חסד. על שולחנו כבר מונחת הצעה נפיצה: לפרק או למזג עד 30% מהחטיבות החלשות ביותר ולהעביר את חייליהן, מפקדיהן ואמצעי הלחימה שלהן ליחידות מתפקדות יותר.
טרס צ'מוט, מבכירי קהילת הסיוע והמחקר הביטחוני באוקראינה, סיפר כי החל תהליך לבדיקת כשירות החטיבות באמצעות כ-160 מדדים. המטרה היא לברר כמה לוחמים, כלי נשק, צוותי רחפנים ובעלי תפקידים מקצועיים יש בכל יחידה - ועד כמה היא מסוגלת באמת להילחם.
ההיגיון מאחורי ההצעה פשוט: במקום להחזיק שלוש חטיבות שמאוישות באופן חלקי, ניתן לחזק שתיים ולהפוך אותן לכוחות יעילים יותר. המתנגדים חוששים שפירוק יחידות יפגע במסורת, במורל וביכולת להחזיק חזית רחבה.
בשלב זה מדובר בהצעה בלבד, ולא בהחלטה רשמית. אך היא ממחישה את גודל הבעיה שדרפטי קיבל לידיו: עוד לפני שיחפש דרך לנצח את הרוסים, עליו להחליט כיצד לבנות מחדש צבא שנשחק במשך יותר מארבע שנות מלחמה.
עוד כתבות בנושא
