הבהלה לזהב: על תופעת הלאמת המשאבים הגלובלית

"הזהב של גינאה נחצב מדי יום ממעמקי האדמה במצבו הגולמי, מועבר למזקקות זרות שם הוא מעובד, מאושרר ונמכר. גינאה מקבלת תמורת כל זאת חלק קטן בלבד מהעושר שנחצב מאדמתה. אחרים קוטפים את הערך המוסף, מייצרים משרות ומפתחים את כלכלותיהם על חשבון המשאבים שלנו. מצב זה אינו יכול להימשך".

את הדברים הללו אמר נשיא גינאה, ממאדי דומבויה, ביום שישי בפגישה עם בעלי מכרות ורוכשי זהב בקונאקרי, עיר הבירה. אחרי הנאום הוא הכריז על סיום מיידי של ייצוא הזהב הגולמי מגינאה.

לפי מועצת הזהב העולמית, גינאה מדורגת שישית באפריקה ו-17 בעולם בייצור זהב. הפעולה של דומבויה משקפת מגמה רחבה יותר של ממשלות עשירות במשאבים ביבשת השחורה וגם מחוצה לה, המבקשות לקטוף ערך גדול יותר מייצוא חומרי הגלם שלהן, במקום לוותר על שולי העיבוד לגורמים זרים.

כמו מדינות אפריקניות רבות, גינאה ייצאה את הזהב שלה כחומר גלם, כך שהרווחים על הזיקוק, האישור, והשיווק נשארו בחוץ. לפי הנשיא דומבויה, כל הזהב יעובד מעתה אך ורק במזקק הזהב נימבה הנמצא בשלבי הקמה בקונאקרי. "כל מפעיל שימשיך לייצא זהב גולמי — רישיונו יושעה וחוזה הכרייה שלו יבוטל", הוא אמר.

לפי הנשיא, גינאה מחזיקה ברזרבות הזהב השניות בגודלן במערב אפריקה ובשלושת החודשים הראשונים של 2026 ייצאו כלל המפעילים בה מעל 22 טון זהב.

המודל האינדונזי

ההחלטה של גינאה אינה עומדת בפני עצמה. היא חלק מגל הולך וגדל של "לאומיות משאבים" — מדיניות שבה מדינות עשירות בחומרי גלם מחליטות לעבד אותם מקומית לפני הייצוא, ולא לאפשר לאחרים לקטוף את ערך המוסף.

גאנה — יצרנית הזהב השישית בעולם והראשונה באפריקה — הצהירה אף היא על יעד דומה.

בנאום שנשא בפברואר 2026, הצהיר הנשיא, ג'ון דרמאני מהאמה, שבכוונתו להטיל איסור על הוצאת חומרים גולמיים שונים מגאנה עד 2030. ההצהרה זכתה למחיאות כפיים מקהל של מנהיגים אפריקנים, כלכלנים ונציגי גופים רב-לאומיים. תחת איסור הייצוא צפויים להיכלל זהב גולמי, עופרת ומינרלים גולמיים, כחלק מתוכנית רחבה לחיזוק זיקוק מקומי וייצור תכשיטים.

זימבבואה, יצרנית הליתיום המובילה באפריקה, נקטה צעדים דרמטיים עוד קודם לכן. ב-25 בפברואר הכריזה המדינה על איסור מיידי של ייצוא כלל המינרלים הגולמיים, כולל ריכוז ליתיום. הרקע להחלטה היא העובדה שליתיום הוא חומר הגלם המרכזי בייצור סוללות לרכבים חשמליים.

אינדונזיה אסרה ב-2020 על ייצוא ניקל גולמי — שגם הוא רכיב מרכזי בסוללות ליתיום — זאת למרות ביקורות חריפות בעולם ומצד ארגון הסחר העולמי (WTO). תוך שלוש שנים ממהלך האיסור של אינדונזיה נמשכו אליה השקעות עיבוד ומיזוג בסך עשרות מיליארדי דולרים. המדינה המוסלמית הגדולה בעולם נתפסת כמודל שאותו אותן מדינות אפריקניות מבקשות לחקות.

המגמה ברורה. ממערב אפריקה ועד דרום-מזרח אסיה, עידן ייצוא חומרי הגלם ללא עיבודם נמצא בנסיגה. מדינות דואגות יותר לתוצרת המקומית ולכך שיניבו את מירב הרווחים ממשאבי הטבע שנמצאים בשטחן.