למי שלא טרח להתעדכן בתוצאות הבחירות בהונגריה שהתקיימו בתחילת השבוע (יש כאלה? איזה מין ישראלים אתם?) הנה תקציר האירועים הדרמטיים: ויקטור אורבן, שהפך את הונגריה למותג אירופי של "דמוקרטיה לא ליברלית" וששמרני ארץ הקודש נהגו לעלות אליו לרגל משל היה "הרנטגן" מהדנובה, הולך הביתה אחרי 16 שנה בשלטון. מי שיחליף אותו בקרוב הוא פיטר מדיאר, פעם מקורב לשלטון והיום הילד הרע של האופוזיציה. מדיאר לקח את מפלגתו "טיסה", והטיס באמצעותה את אורבן מהממשלה עם רוב מדהים של כשני שלישים מהפרלמנט. גבירותיי ורבותיי, מהפך.

רבים מההונגרים לא יודעים - וחבל שכך - אבל הדרמה האמיתית בבחירות בארצם התרחשה לא בחוצות בודפשט הבירה, אלא כאן אצלנו. לא מדובר בעמוד השער של "אוי־קלט", העיתון הישראלי בהונגרית שהיה במשך זמן רב העיתון היחיד שנכנס אלינו הביתה (היה לא פשוט בזמנו להתעדכן בחדשות כשההונגרית שאתה יודע מסתכמת בכמה קללות ושמות של מאכלים שנשמעים כמו קללות), אלא בפיד הפוליטי ברשתות החברתיות בישראל.

כי אצלנו, כידוע, אף אירוע בעולם – ויהא זה ליקוי חמה בניו־זילנד או התפוצצות צינור גז בקמצ'טקה - לא באמת קרה אם לא הצלחנו להוכיח שהוא מוכיח בדיוק את מה שחשבנו על בנימין נתניהו, נפתלי בנט, הרפורמה המשפטית או יפה בן־דוד, דרך תובנת־על שמכסה את כל הנושאים הללו.

מיד אחרי שהתבררה תבוסתו של אורבן, כל מי שעד אתמול לא ידע להגות את המילים "רקוט קרומפלי", או לכל הפחות לא טעם את המאכל הא־לוהי הזה בחייו, הפך למומחה למדעי המדינה ההונגרית.

כרגיל, בצד שמאל של המפה החגיגות היו מוקדמות וחסרות היגיון. אפשר להבין אותם, שכן אין בשנים האחרונות יותר מדי אירועים שיכולים לעורר שמחה וגיל בחבורת הנכאים הזו. עוד לפני שנספרו קולות הימאים ההונגרים (חובבי גיאוגרפיה יחבבו את הרפרנס), כבר נפתחו בקבוקי השנאפס.

"ראיתם מה זה", צהלו החברים משמאל, "הנה, הרודן נפל. העם אמר את דברו. ככה בדיוק צריך להפיל את הרודן הישראלי נתניהו. אסור להתייאש, ואנו חייבים להציב חלופה ברורה. רק ככה מנצחים". אלא מאי, אם כבר, מדיאר הוא הגרסה המשודרגת של נפתלי בנט: איש ימין־מרכז, נקי כפיים, לשעבר מתוך המערכת, שמצליח לנצח את ראש הממשלה הנצחי המואשם בשחיתות. זה החלום של השמאל? שוין.

גם בימין נרשמו מבוכות: לאחר בהלה קלה ראשונית, מיד ירד מטר של פרשנויות בסגנון "זה ממש לא אותו דבר". "מה ההשוואה בכלל", זעמו פרשני השלטון, "אורבן נפל בעיקר בגלל בעיות בכלכלה, לא כי הוא שמרן". פתאום התברר שהונגריה היא כמובן "מקרה ייחודי" וש"הנסיבות שונות".

הימין הישראלי שתומך בראש הממשלה נתניהו, שבשנים האחרונות שלח אינספור משלחות כדי ללמוד מאורבן ומשלטונו איך עושים את הדברים נכון, גילה לפתע שהונגריה היא בעצם מקום רחוק ושונה, שמה שקורה בו בכלל לא רלוונטי לחיינו.

את המבוכה מימין ניסו החבר'ה להסתיר בלעג כלפי הצד השמאלי, בטענה ש"אם אורבן רודן, איך הוא הסכים שיהיו בחירות ועוד הודה בהפסדו?". האמת, טיעון טוב. אבל אם מגרדים את הפופוליזם, העולם אינו בינרי: בין דמוקרטיה ליברלית לאוטוקרטיה או רודנות יש כמה שלבי ביניים, שאורבן היה ככל הנראה איפשהו ביניהם. אפשר, ואולי אפילו רצוי, לחשוש מגלישה לרודנות גם כשאתה חי בדמוקרטיה.

חברים משני הצדדים, היכולת שלנו להשליך את עצמנו על כל העולם היא כישרון שחבל שלא הפך זה מכבר למקצוע אולימפי, כי אז היו לנו הרבה מדליות זהב - וזה היה יכול להיות מאוד נחמד.

אבל כל עוד זה לא מקצוע אולימפי, אולי כדאי שנרפה קצת מהיכולת הזו. השבוע הזה, על כל מה שקרה בו ביחס שלנו להונגריה, צריך להביא אותנו למסקנה המתבקשת למדי שהשוואה בין ישראל להונגריה היא כמו השוואה בין אופניים חשמליים למטוס דרימליינר. לשניהם יש מנוע וגלגלים, אבל שם זה נגמר. במרחק שעה נסיעה מבודפשט אין חמאס על הגדרות, בלשכת הגיוס בדברצן אין חרדים שצועקים "נמות ולא נתגייס", ולא תמצאו בהונגריה בלינצ'ס טעים כמו זה המיתולוגי של שושנה ברמת־גן.

המהפך בהונגריה לא קרה כי אנשים שם חשו את קץ הדמוקרטיה, וגם לא בגלל "התעוררות ליברלית". הוא קרה כי לאנשים נמאס מריח הזיעה של חולצת שלטון שלא מוחלפת כל כך הרבה זמן, ונמאס להם מהעובדה שהממשלה נמצאת בכל מקום (ממשלת ישראל, שימי לב שאת לא מגיעה לשם, כי זה דווקא כן מתחיל להתחרז). ברגע שצצה חלופה שנראית כמו המקור רק בלי גיבנת בת 16, ההונגרים קפצו עליה. האם בישראל יש חלופה? אולי יש מי שחושבים שכן, אבל לפחות מבחינת האנרגיה הציבורית נראה שאנחנו עוד רחוקים משם.

בואו נירגע מההשוואות. אורבן הולך, מדיאר בא - החיים בפתח־תקווה ממשיכים כרגיל. השמש תזרח, אולי גם תשקע, הפקקים בכביש 4 יישארו, ועדיף שכולנו נמשיך לחפש את הישועה שלנו – ולא משנה מאיזה צד פוליטי תרצו אותה - לא בקלפיות שנמצאות במרחק מאות ואלפי קילומטרים מכאן, אלא במה מתרחש בתוך גבולותינו. יש פה לא מעט דברים לדבר עליהם לפני מצב הפפריקה בשטחים, אתם יודעים.