כולם יודעים שארצות הברית היא בעלת בריתה הגדולה של ישראל. אבל בשנים האחרונות צומחת לישראל שותפה אסטרטגית נוספת בעלת חשיבות כלכלית, צבאית ומודיעינית: אזרבייג'ן. מדינה השוכנת לחופי הים הכספי, החולקת גבולות משותפים עם רוסיה, איראן וטורקיה מה שהופך אותה לשחקנית מפתח בזירה האזורית. בראש המדינה עומד הנשיא אילהם אלייב, שמתגלה בשנים האחרונות כמנהיג בעל שיעור קומה. באורח מעורר השתאות הוא מצליח לשמר את גבולותיה, עצמאותה ומעמדה המדיני של ארצו, למרות השכנוֹת הבעייתיות שלה. ההחלטות שקיבל אלייב, בעיקר בחיזוק הפנייה מערבה, יצרו בשנים האחרונות משולש אסטרטגי חדש: ישראל־ארה"ב־אזרבייג'ן. בימים אלה של מלחמה באיראן, המשולש הזה מספק גיבוי כלכלי, צבאי ומודיעיני מכונן, כאשר האינטרסים הביטחוניים והפוליטיים המשותפים חוברים ליצירת מאזן אזורי חדש.
עוד כתבות בנושא
מערכת היחסים שנוצרה בין מדינת ישראל לרפובליקה של אזרבייג'ן כבר בשנות התשעים היא אחת התופעות הייחודיות בעולם היחסים הבינלאומיים. זוהי ברית אסטרטגית עמוקה בין המדינה היהודית למדינה מוסלמית־שיעית חילונית. ראשיתו של הקשר בימים שלאחר התפרקות ברית המועצות והכרזת אזרבייג'ן על עצמאותה. ישראל הייתה אז אחת המדינות הראשונות שהכירו בה, מתוך הבנה שמדובר בנכס אסטרטגי הממוקם בקו תפר גיאו־פוליטי. אחד האישים הבולטים שהניחו את היסודות לקשר הזה היה אריה לוין, שגריר ישראל במוסקבה, שהיה מעורב בהכנת ההסכמים וביצירת הערוצים הדיפלומטיים הראשונים בין משרד החוץ הישראלי ובין ממשלת אזרבייג׳ן. גם איש העסקים יעקב נמרודי, שקידם פתיחת טיסות ישירות לבאקו, מילא תפקיד חשוב, וכך גם אנשי הסוכנות היהודית ובהם לובה ברדני, וחברי הקהילה היהודית המקומית שפעלו כמתווכים פוליטיים ותרבותיים. באזרבייג'ן יש מסורת ארוכה של סובלנות דתית והיעדר אנטישמיות, והקהילה היהודית נהנית לאורך שנים מהגנה ומתמיכה רשמית מצד המדינה.
מן הצד האזרי ישנה דמות מרכזית אחת שהניחה את היסודות לברית: הנשיא המנוח הֵיידָר אָלִיֵּיב, מנהיג כריזמטי בעל שיעור קומה בינלאומי, שעיצב את פניה של אזרבייג'ן העכשווית. בתקופת ברית המועצות כיהן אלייב כראש הקג"ב של אזרבייג'ן במשך 18 שנים. הוא המוסלמי היחיד בתולדות ברית־המועצות שטיפס לצמרת הסובייטית והגיע לתפקיד חבר בפוליטבירו. אלייב ניחן בפרגמטיזם פוליטי יוצא דופן ובהבנה עמוקה של יחסי הכוחות העולמיים, וכבר בראשית כהונתו רקם תוכנית מכוננת לקידום ולחיזוק ארצו. היסטורית, אזרבייג'ן ידועה בכינויה "ארץ האש". יש בה נפט סמוך מאוד לפני הקרקע, ואזור הבירה באקו הוא אחד הראשונים שצמחה בהם תעשיית הנפט העולמית.
הכי מעניין
בצעד היסטורי נועז הוביל אלייב ב־1994 מהלך לחתימת "חוזה המאה", שבמסגרתו העניק זיכיונות נפט רחבי היקף לקונסורציום של חברות מערביות, ובראשן בריטיש פטרוליום. במהלך דרמטי זה ביסס את עצמאותה של אזרבייג'ן ושינה את גורלה מן היסוד: מחצר אחורית מוזנחת של ברית המועצות לשעבר, היא הפכה למדינת הזנק בתחום האנרגיה, וקשרה את גורלה הכלכלי והביטחוני עם המערב. אלייב הבין כבר אז שרק עוגן כלכלי בינלאומי יבטיח את עצמאות ארצו, הנתונה בצבת גאוגרפית בין מוסקבה לטהרן. החלטה זו סללה את הדרך גם לבריתות דיסקרטיות עם ישראל.
אלייב האב הלך לעולמו בשלהי שנת 2003. בבחירות שנערכו שבועות ספורים לפני מותו, בנו אִילְהָם נכנס לנעליו. אילהם אלייב הוא דמות מרתקת המשלבת גינונים של אריסטוקרטיה אירופית עם נחישות של מנהיג פלדה קווקזי. סגנונו מתאפיין בריכוזיות חזקה, שליטה משפחתית־פוליטית ופיקוח הדוק על כל מנגנוני המדינה, תוך שמירה על יציבות פנימית וחתירה להרחבת השפעתו האזורית. בצעירותו לא תמיד נתפס אילהם כמי שעתיד לשאת את משקל המדינה על כתפיו. אביו הביע לא פעם חשש עמוק שמא בנו, שנודע אז כ"פרחח" וכחובב החיים הטובים, בתי קזינו ובילויים בריביירה הטורקית, לא יגלה את האחריות הנדרשת להנהגה. אולם תחת עינו הבוחנת של האב, עבר אילהם תהליך התבגרות מואץ.
ב־1998, בעקבות שערוריות שאלייב הצעיר היה מעורב בהן, הוציא אביו צו דרמטי ובו הורה על סגירה מיידית של כל בתי הקזינו באזרבייג'ן. באופן רשמי הוצג המהלך כניסיון להגן על מוסריותו של הדור הצעיר ולמנוע שחיתות כלכלית, אך בפועל המטרה הייתה לרסן את התמכרותו של הבן הסורר. עד מהרה התחלפו הבילויים בקזינו בתהליך חניכה קפדני, שנועד להכשיר את הבן הפוחז לרשת את אביו ביום מן הימים. אילהם נשלח ללימודים במוסקבה, ובהמשך מונה לסגן נשיא חברת הנפט הממשלתית סוֹקאר, שם צבר הבנה כלכלית וניסיון ניהולי. לאחר מות אביו נבחר לראש ממשלה ובהמשך לנשיא, תוך שהוא פועל במרץ להתנער מתדמיתו הישנה ולהציג חזות של מנהיג מודרני בעל חשיבה אסטרטגית, הדובר אנגלית רהוטה ומנהל את ענייני המדינה ביד רמה. בדיעבד הוא הוכיח את עצמו כמי שמסוגל להתמודד עם ולדימיר פוטין בגובה העיניים. במבט לאחור נראה כי דווקא הניסיון שצבר כמהמר בצעירותו הוא שהוביל אותו להחלטות אסטרטגיות מושכלות, כמו כריתת הברית עם ישראל והיציאה למלחמה בארמניה כדי להשיב את הריבונות על חבל נָגוֹרְנוֹ־קָרָבָּאךְ.
המהפך האישי שעבר אילהם, מצעיר נהנתן למנהיג בעל שיעור קומה בינלאומי, המנווט בין מעצמות בתושייה קרה, הפך לאחד מסיפורי ההצלחה הפוליטיים המרשימים באזור. לצידו ניצבת רעייתו, מֶהְרִיבָּן אלייב, המכהנת כסגנית הנשיא הראשונה – דמות כריזמטית ומשפיעה בפני עצמה, המגיעה ממשפחת פשייב רבת העוצמה. יחד הם מנהלים את אזרבייג'ן כמעין פאוור־קאפל פוליטי. אלייב הבן אף שכלל את מדיניות אביו לכדי אומנות של איזון גיאו־פוליטי, ופיתח יחסי עבודה קרובים ואישיים עם בנימין נתניהו, המבוססים על ריאליזם פוליטי מדויק. אלייב תיאר פעם את היחסים עם ישראל כ"קרחון שרובו נמצא מתחת למים", ביטוי המתאר את שיתוף הפעולה החשאי שמתרחש הרחק מעיני הציבור. בשנים האחרונות, חלקים נרחבים מהקרחון הזה הפכו לגלויים ופומביים, עם פתיחת השגרירות האזרית בתל אביב ב־2023.
נתיב הבריחה
עמוד השדרה של הברית הישראלית־אזרית מבוסס על מודל של נפט תמורת טכנולוגיה. אזרבייג'ן מספקת לישראל בין 40 ל־60 אחוזים מתצרוכת הנפט שלה, המוזרם דרך צינור BTC לנמל ג'ייהאן בטורקיה, ומשם במכליות לנמלי ישראל. ביוני האחרון אף חלה עליית מדרגה כלכלית, כאשר חברת האנרגיה הלאומית האזרית, סוֹקאר, רכשה 10 אחוזים מהזכויות במאגר הגז הישראלי "תמר" תמורת כ־1.25 מיליארד דולר. הצעד הזה הפך את אזרבייג'ן לבעלת אינטרס ישיר בביטחון האנרגיה של ישראל. סוקאר אף החלה בחיפושי גז פעילים במים הכלכליים של ישראל, בשותפות עם חברות ענק כמו בריטיש פטרוליום וניו־מד אנרג'י. הדבר יוצר תלות הדדית חסרת תקדים בשוק האנרגיה העולמי, והופך את ישראל לאזור פעילות אסטרטגי עבור באקו.
בתמורה לאנרגיה, ישראל הפכה לספקית הנשק והטכנולוגיה המרכזית של באקו, ואחראית לכ־70 אחוז מהנשק המיובא למדינה. הניצחון הצבאי במלחמה רבת השנים בין אזרבייג'ן לארמניה על חבל נגורנו־קרבאך הוכיח את עליונותן של המערכות הישראליות כמו המל"טים המתאבדים הארופ וסקיי־סטרייקר, וטילי הלורה המדויקים של התעשייה האווירית. ההצלחות הללו חיממו מאוד את היחסים בין המדינות והפכו את ישראל לפופולרית בקרב אזרחי אזרבייג'ן. שיתוף הפעולה התרחב בינתיים לתחומים נוספים, ובהם פרויקטים של לוויינות תצפית מתקדמת (OptSat500), הקמת מרכזי סייבר לאומיים בשיתוף הטכניון, ופריסה רחבה של מערכות ההגנה האווירית הישראליות מסוג Barak MX.
מערכת ה־Barak MX היא מערכת הגנה רב־שכבתית המעניקה הגנה הרמטית מפני מטוסים, כטב"מים וטילים בליסטיים בטווחים של עד 150 ק"מ. חשיבותה האסטרטגית טמונה ביכולתה להתמודד בו־זמנית עם תקיפות "נחיל" מורכבות של כטב"מים. לכן היא רכיב קריטי בהגנה על שדות הנפט, מתקני האנרגיה האסטרטגיים ומרכזי האוכלוסייה של אזרבייג'ן מול יכולות התקיפה האיראניות. בזירה הזו הפכה ישראל לבת ברית המספקת לבאקו כלים המאזנים את יחסי הכוחות האזוריים.
מאז שאזרבייג'ן הפכה למדינה עצמאית, היא מנהלת יחסים מורכבים מאוד עם רוסיה מצד אחד ואיראן מצד שני. היחסים בין איראן לאזרבייג'ן נשענים על רקע היסטורי, דתי ואתני מורכב. שתי המדינות חולקות רוב שיעי ומורשת תרבותית פרסית עמוקה, לצד מתח מובנה ביניהן. המתח הזה נובע מחששה המתמיד של טהרן מהתעוררות לאומנית בקרב המיעוט האזרי העצום החי בשטחה, ונאמד בכ־15־20 מיליון איש. אומנם נהוג לומר כי המיעוט האזרי העצום נטמע היטב באיראן, ואף להזכיר כי המנהיג העליון עלי חמינאי היה בעצמו אזרי למחצה מצד אביו. ואולם הצמיחה הכלכלית והחופש האישי באזרבייג'ן הם מקורות משיכה בלתי נדלים למיעוט האזרי, המביט אל באקו כמרכז תרבותי ופוליטי.
בשנים האחרונות הידרדרו היחסים בין איראן לאזרבייג'ן. איראן רואה בברית האסטרטגית בין אזרבייג'ן לישראל איום קיומי על גבולה הצפוני. המתח הגיע לשיא דיפלומטי בינואר 2023, בעקבות מתקפה חמושה על שגרירות אזרבייג'ן בטהרן, שהובילה לפינוי הסגל הדיפלומטי האזרי. האיראנים ניסו לטעון כי הרקע לאירוע היה אישי, כאשר בעל קנאי פרץ לשגרירות בעקבות אשתו. בבאקו לא קנו את הסיפור, והנשיא אלייב כינה את האירוע מעשה טרור. לצד האירוע בשגרירות נחשפה שורה של מקרים ביטחוניים חמורים, ובהם פעילות עוינת של רשתות ריגול איראניות בבאקו, וניסיונות חוזרים ונשנים של שלוחיה לבצע פיגועי טרור נגד שגרירות ישראל באזרבייג'ן ומוסדות יהודיים מקומיים. ההסלמה הגיעה לשיאה בחודש שעבר, כאשר באקו האשימה את טהרן בשיגור כטב"מים לעבר נמל התעופה בנַחְצִ'יבָאן, מהלך שסימן את הפיכת הגבול הארוך בין המדינות לחזית צבאית פעילה ומתוחה.
במקביל למתיחות הגלויה מתקיים ממד חסוי נוסף. מיקומה של אזרבייג'ן, כך על פי פרסומים זרים, הפך אותה לזירה קריטית עבור המודיעין הישראלי; פרסומים בכתבי עת בינלאומיים לאורך השנים ייחסו לאזרבייג'ן מתן גישה לבסיסי חיל אוויר נטושים בגבולה הדרומי, ולהקמת תחנות האזנה מתקדמות הצופות עמוק לתוך שטח איראן. נטען אף כי המוסד השתמש באזור זה כנתיב להברחת ארכיון הגרעין האיראני ב־2018.
מהריבן אלייב | צילום: גטי אימג'ס
חדר השיחות של האזור
המהפך הגיאו־פוליטי של אזרבייג'ן הושלם לפני כחצי שנה, עם השקת פרויקט נתיב טראמפ לשלום ושגשוג, המכונה בראשי תיבות TRIPP. זהו מהלך דרמטי במיוחד המזכיר בעוצמתו את חוזה המאה של הנשיא הקודם. בעוד האב, היידר אלייב, קשר את אזרבייג'ן למערב דרך צנרת הנפט, הבן אילהם מקבע את מעמדה כצומת לוגיסטי עולמי שמחבר פיזית ואסטרטגית בין מזרח למערב. החלטתו של אלייב להעניק לארה"ב ולישראל דריסת רגל תשתיתית וביטחונית במסדרון זַנְגֵזוּר, המחבר את אזרבייג'ן לטורקיה דרך דרום ארמניה תוך עקיפת ההגמוניה הרוסית והאיראנית, היא הימור אסטרטגי נועז שהופך את הקווקז לחוליה המקשרת המרכזית בין הכלכלה האמריקנית והישראלית ובין שוקי המזרח. הפרוזדור מנתק את איראן מהרצף היבשתי שלה לקווקז, ומבסס את ארה"ב כערֵבה לביטחון האזורי. עבור המשק הישראלי, זהו עורק סחר חיוני העוקף את איומי הים האדום ומקצר את הגעת הסחורות לפחות מ־15 יום.
התרומה האזרית מגיעה בחודשים האחרונים מכיוון נוסף, ביצירת ערוץ דיאלוג יעיל סביב הזירה הסורית. באקו אירחה בחודשים האחרונים כמה סבבי שיחות שנועדו למנוע חיכוך צבאי ולהגדיר מנגנוני תיאום והימנעות מהסלמה בין הכוחות הפועלים בשטח הסורי. במילים פשוטות, באקו הפכה לחדר השיחות השקט של האזור.
זאת ועוד: הצטרפותו של הנשיא אלייב למועצת השלום, שהקים הנשיא טראמפ בינואר 2026 בפורום דאבוס, מסמנת את הפיכתה של באקו לשותפה דה־פקטו להסכמי אברהם. בימים אלה, שיתוף הפעולה הכלכלי הישראלי־אזרי מתרחב גם למיזמים חקלאיים בחבל נגורנו־קרבאך. במסגרת הסכמי ביטחון המזון של 2025, חברות חקלאות ישראליות מקימות בקרבאך "חוות חכמות" לגידול חיטה ותוצרת חקלאית, בעזרת טכנולוגיות השקיה וזרעים מישראל. הסכמים אלה מבטיחים לישראל אספקה רציפה של חיטה ודגנים מאותם שטחים במקרה של משבר עולמי, בעוד ישראל מספקת את הידע לשיקום האדמות ששבו לשליטה אזרית. השילוב בין טכנולוגיות צבאיות ישראליות, משאבי אנרגיה וחקלאות אזריים, וגיבוי מדיני אמריקני, מייצר מציאות חדשה שבה אזרבייג'ן היא שותפה אסטרטגית של מדינת ישראל בבלימת הציר השיעי ובקידום שגשוג כלכלי טרנס־יבשתי.
עוד כתבות בנושא
