מכלית הנפט הראשונה שנבנתה אי־פעם הפליגה מחופי באקו בשנת 1878. שנתיים קודם לכן הגיעו לבירת אזרבייג'ן שני האחים הפחות מוכרים לבית משפחת נובל השוודית – לודוויג ורוברט, והחלו לפתח את "העיר שבה נפט יורד כמו גשם" לחופי הים הכספי. בסוף המאה ה־19 העיר פרחה וסיפקה חצי מכלל הנפט העולמי. כושר ההמצאה המשפחתי לא נעצר בגנים של אלפרד, האח והפרסים, וגם לודוויג הבריק עם רעיון – שתשמש כגיגית נפט צפה להובלת הזהב השחור. כך נולדה מכלית הנפט, וסירובו העיקש של נובל לרשום עליה פטנט הוביל להעתקות מרובות ולתפוצתה ברחבי העולם. גם כיום, 150 שנה אחר כך, המכליות שמביאות דלק לישראל מבוססות על עיצוביו של נובל. וגם הן נושאות, ברוב המקרים, נפט שמגיע מאזרבייג'ן.
נתונים מדויקים על מקורות הנפט של ישראל נשמרים תחת עמימות מסיבות ברורות, אבל כבר יותר משני עשורים אזרבייג'ן מספקת כמחצית מהנפט שלנו. על פי מעקבי משלוחים בינלאומיים, בשנות המלחמה האחרונות זה קצת יותר. עוד כעשרים אחוזים מסופקים מקזחסטן (דרך אזרבייג'ן), וכמויות פחותות מברזיל, גבון, ניגריה וקונגו. בקיצור, בכל פעם שאתם מתדלקים את הרכב, תגידו תודה לנובל. רוב גדול מהדלק בתחנה החל את דרכו כנפט גולמי שזורם בצינור מבאקו, דרך טביליסי בירת גאורגיה ועד נמל ג'יהאן שבטורקיה. משם הוא מפליג במכליות בבעלות יוונית היישר אל בתי הזיקוק בחיפה ובאשדוד. אפילו ארדואן וחרם הסחורות שלו לא נגעו בנתיב הנפט האזרי לישראל, שעובר ממש מתחת לשפמו.
כשנחנך בשנת 2006 צינור הנפט BTC (באקו־טביליסי־ג'יהאן) אורח הכבוד היה שר התשתיות הלאומיות דאז בנימין בן־אליעזר. גם בסוף המאה ה־19 יהודים היו מעורבים בדרכים יצירתיות להוצאת הנפט מאזרבייג'ן. משפחת רוטשילד, היא ולא אחרת, מימנה הנחת מסילת רכבת מבאקו עד לבתומי הגאורגית שלחופי הים השחור, בניסיון לשווק משם את הנפט האזרי לכל העולם. כאז כן היום, הכלכלה העולמית עדיין מושפעת באופן דרמטי מהיכולת להזרים נפט בין מדינות, וכדי להבין את הבעיות שלה צריך קודם כול לפתוח מפה. הצרה עם בארות הנפט הנדיבות במרכז אסיה היא שהן כלואות בים הכספי, בלי חיבור לאוקיינוסים. בהמשך התברר שהיציאה מהים השחור לא הותאמה למכליות נפט ענקיות, ולכן הצינור המודרני מסתיים בטורקיה לחופי הים התיכון.
טקס פתיחת צינור הנפט BTC בטורקיה, 2006 | צילום: AFP
על פני השטח, העסקה שלנו עם הדיקטטורה של משפחת אלייב היא קרה, אינטרסנטית וצינית. הם קונים מהתעשיות הצבאיות שלנו מערכות נשק במיליארדים, ואנחנו הלקוחות הכי גדולים, או לפחות השניים בדירוג, של תעשיית הנפט שלהם. במדינה שבה גם בשנת 2024 מגזר האנרגיה הוא עדיין כ־47% מהתמ"ג, והנפט והגז תופסים יותר מ־90% מהייצוא – זו עסקה משתלמת. על הדרך, ישראל נהנית על פי דיווחים זרים משותפות צבאית עם מדינה שכנה לאיראן, ומיחסים פומביים עם מדינה מוסלמית שיעית שמחפשת את קרבת המערב וארצות הברית. בתפקיד הכבש בחאפלה הזאת – כמאה אלף ארמנים שנעקרו מחבל נגורנו־קרבאך בספטמבר 2023 אחרי ניצחון אזרי.
בפועל, היחסים בין ירושלים לבאקו עמוקים יותר משנראה. עמוקים, מילולית. באוקטובר 2023, בזמן שאנחנו הישראלים היינו עסוקים בדברים אחרים, זכתה חברת הנפט והגז הלאומית של אזרבייג'ן סוקאר במכרז לחיפוש גז במים הכלכליים של ישראל. ואם זה לא מספיק, יום אחרי סיום מבצע עם כלביא התבשרנו שאותה סוקאר רכשה במיליארד ורבע דולר כ־10% מהבעלות על מאגר "תמר" הישראלי במימי הים התיכון. למה הם משקיעים כל כך הרבה כסף בתעשיית הגז שלנו, כשיש להם תעשייה הרבה יותר מפותחת משל עצמם?
התשובה היא שהאזרים רואים פוטנציאל בחיבור לצנרת הגז הישראלית. במסגרת היפוך היסטורי מפעים, צינור הגז שחיבר את מצרים לאשקלון זורם כיום בכיוון ההפוך, והגז הישראלי הפך למקור אנרגיה חשוב לארצו של א־סיסי, החווה משבר חשמל בימים אלה ממש. משם הוא מתחבר לצינור הגז הערבי שמדלג על ישראל היישר לירדן, ויש לו המשך צפונה עד לחומס שבסוריה, ומשם מתפצל גם ללבנון. חומס נמצאת 150 קילומטר בלבד מגבול טורקיה. בבאקו, למודי ניסיון מהקושי לשנע אוצרות אנרגיה, מריחים הזדמנות לסגור מעגל מושלם בתוך הצינורות, ומבטיחים גם להשקיע כספים בהרחבת הצינור הפאן־ערבי. לא במקרה הם התנדבו לתווך בין ישראל למשטר החדש של א־שרע בסוריה, והבטיחו גם לספק לו גז לשיקום ארצו החרבה דרך טורקיה, במקום הגז הנוזלי היקר שהוא רוכש כיום מקטאר. החזון הוא להפוך את אזרבייג'ן למעצמת גז אזורית.
הדיווחים הזרים על בסיסים של חיל האוויר הישראלי באזרבייג'ן, שהוכחשו בידי שני הצדדים, מספרים סיפור על אזרבייג'ן כמאהבת הסודית של ישראל. אליהם הצטרפו טענות על מתקני איסוף מודיעין שישראל בנתה על גבול אזרבייג'ן־איראן, או הדלפות מוויקיליקס של ציטוט ממברק פנימי של הנשיא אִילְהָם אלייב שבו דימה את היחסים עם ישראל ל"קרחון. תשע עשיריות שלו מתחת לפני השטח". אבל זה רק סיפור חלקי. נתוני הכלכלה מגלים שאלייב מחפש אצלנו דברים גדולים יותר, ובמקרה דנן מדובר בכלכלת הולנד של שנות השישים.
המחלה ההולנדית
בשנת 1959 התגלה שדה הגז הטבעי הגדול ביותר באירופה, בחרונינגן שבצפון הולנד. מתנה שכל מדינה מבקשת לקבל. ובאמת הולנד הפכה במהירות ליצואנית גז מובילה, והגילדן שלה התחזק מאוד. כתוצאה מכך, תעשיות אחרות של הולנד התקשו לייצא מוצרים משום שהפכו פתאום יקרים מדי בשוק העולמי, עובדים איכותיים עזבו אותן לטובת תעשיית הגז הנוצצת, והממשלה התנהלה באופן בזבזני שכן "יש כסף". התוצאה הייתה הליכה אחורה של ענפי הכלכלה האחרים, תלות מוגזמת במחירי הגז בעולם ועלייה באבטלה. בשנות השבעים המגזין אקונומיסט אבחן את התופעה כ"מחלה הולנדית" ועורר דיון על "קללת משאבי הטבע". מדינות כמו ונצואלה או ניגריה הדגימו יפה איך הנגיף ההולנדי עלול להתפתח למחלה אנושה.
אזרבייג'ן גם היא סובלת מלא מעט סימפטומים של אותה מחלה. עם קריסת ברית המועצות והכרזתה על עצמאות בתחילת שנות התשעים היא חוותה צניחה משמעותית בתוצר הלאומי, פצחה במלחמתה הראשונה עם ארמניה השכנה, וסבלה מאינפלציה וחוסר יציבות. הֵיידָר אָלִיֵּיב, אביו של הנשיא הנוכחי, השתלט על העסק ב־1993, ושנה לאחר מכן חברות מערביות החלו לנצל את מרבצי הנפט והגז העצומים בים הכספי, שלסובייטים לא היו אמצעים או טכנולוגיה לפתח. ב־1994 נחתם חוזה אדיר ממדים בין אזרבייג'ן לשורה של חברות נפט בהובלת בריטיש פטרוליום והיא החלה לחוות "בום אנרגיה".
קצב הצמיחה של התמ"ג המריא בשנים הראשונות של המילניום החדש אפילו עד לשלושים אחוזים בשנה, והבירה באקו צמחה לגובה עם גורדי שחקים ותשתיות מרשימות. אבל מחקרים כלכליים הראו ששאר ענפי המשק סבלו מתסמיני המחלה ההולנדית: המטבע האזרי מאנאט התחזק, הייצוא שאינו נפט נעשה יקר, ותקציבים ממשלתיים מיותרים התנפחו. בהמשך, הצמיחה השנתית המרשימה נחלשה משמעותית, ואף עברה בחלק מהשנים לצמיחה שלילית. בום טראח.
מסדרון הסחר
אבל אזרבייג'ן מחפשת תרופה. הנפט והגז הם עדיין חלק הארי של הכלכלה שלה, אבל היא עושה מאמצים לגוון את מקורות ההכנסה, ולא לפתח תלות מוגזמת באנרגיה בלבד. בשנים האחרונות ענפי הכלכלה האחרים שלה, כמו תיירות, בנייה, חקלאות והובלה, צומחים מהר יותר מאשר מגזרי האנרגיה. כמו נסיכויות הנפט במפרץ, גם אזרבייג'ן הקימה קרן השקעות בהשראת נורווגיה, שמגינה עליה מפני שנים חלשות במחירי הנפט, ועוזרת לה להניב הכנסות מתחומים אחרים. לאחרונה נצברו בקרן נכסים בשווי 73 מיליארד דולר, והאזרים מושקעים כך בבנקים, שדות תעופה, תחנות כוח ובחברות פיננסיות ברחבי העולם.
מאז המלחמה באוקראינה שפרצה ב־2022 אזרבייג'ן חשה שהמזל משחק לטובתה. אלייב הוא המנהיג היחיד באזור שמעז להשמיע אמירות חריפות נגד נשיא רוסיה פוטין. זה לא מקרה. אירופה החלה לקנות ממנו הרבה גז טבעי, כתחליף לגז הרוסי. גם סחורה מהמזרח הרחוק, שכבר לא יכולה לעבור לאירופה דרך רוסיה ב"מסדרון הצפוני", מוצאת את דרכה ליבשת העשירה מדרום לים הכספי. מכולות יוצאות מסין ברכבות דרך קזחסטן, נטענות על מעבורות בים הכספי ונפרקות באזרבייג'ן, ומשם שוב ברכבת דרך גאורגיה וטורקיה עד לאירופה. זה נקרא המסדרון הטרנס־כספי, והוא שווה המון כסף לבאקו.
בחסות מלחמת רוסיה־אוקראינה, נפח המטענים בדרך הזו עלה מ־840 אלף טונות בשנת 2021, עד ל־4.5 מיליון טונות בשנת 2024. אזרבייג'ן השקיעה מיליונים רבים בהרחבת הנמל הצפוני שלה בים הכספי כדי שיוכל לקלוט כמות גדולה פי חמישה, והיא מקווה להקים תעשייה גדולה של לוגיסטיקה יעילה, במקביל לתעשיות האנרגיה שלה. הנתיב הזה מעט יקר יותר בשל המעברים התכופים מרכבות למעבורות, אך מהיר כמעט פי שניים מנתיב השיט הימי מסין לאירופה.
גם ישראל משתתפת ב"מלחמת המסדרונות" שמתחוללת בתקופה האחרונה באזור שלנו. הנכס המרכזי שלנו הוא היותנו וילה בג'ונגל, אי של יציבות מערבית וכלכלה מתפקדת במזרח התיכון שמתפרק ומרכיב את עצמו סביבנו באופן בלתי צפוי. גם אזרבייג'ן משווקת את עצמה מערבה כעוגן יוצא דופן. היחידה באזור שמעיזה לצאת בגלוי נגד הציר הרוסי־איראני, מדינה מוסלמית עם רוב שיעי שמוצגת כאי של סובלנות דתית ואמפתיה ליהודים. היא אפילו נכנסה למתחים מול האחות הגדולה טורקיה בשל הנטייה הדתית של מפלגת הצדק והפיתוח של ארדואן. זו לא רק קריצה לתיירים, אלא מהלך גדול הרבה יותר למציאת תרופה למחלה ההולנדית והשגת השפעה אזורית. גם הברית של אלייב עם ישראל, שהתחזקה בזמן המלחמה, עוזרת לו לקבל גישה לוושינגטון שעדיין מסרבת למכור לו נשק, ושפועל בה לובי פרו־ארמני חזק מאוד.
וכאן גם טמון פוטנציאל ההרס. על אף יחסי הציבור ששגרירות אזרבייג'ן החדשה בישראל משקיעה בהם, אסור לשכוח שמדובר בדיקטטורה של משפחת אלייב, עם שלל בעיות של שחיתות שלנצח יעיבו על היכולת לתחזק כלכלה יעילה לאורך זמן, וסכנת הפיכה פתאומית תמיד מרחפת מעליה. עם כל הכבוד לידידות האמיצה עם ישראל, האזרים הם חלק מהעם הטורקי, והגדלת השפעתה האזורית עשויה להתכתב עם חזון ההתפשטות הארדואני שמדאיג את ישראל. אם הקברניטים בישראל רוצים להראות שהם למדו משהו בשנים האחרונות, הם צריכים לחבק את הזרועות המושטות של אזרבייג'ן, אבל בו־זמנית, בשקט־בשקט, להפחית את התלות שלנו באנרגיה שהיא מייצאת.