זוכה פרס פוליצר: "נתניהו וטראמפ עושים טובה לעולם החופשי"

"אני לא אדם דתי, אבל העיתוי של המלחמה הזו, בשבוע של פורים, עם כל אזכורי מאבקי העם היהודי בפרס, זה יושב אצלי בראש", אומר השבוע הפרשן והעיתונאי היהודי־אמריקני ברט סטיבנס בשיחה עם מקור ראשון.

סטיבנס, זוכה פרס פוליצר, עורך כתב העת האמריקני "ספיר" ובעל טור בניו־יורק טיימס, כותב כבר שנים ארוכות, מאז חתימתו של הסכם הגרעין עם איראן ב־2015, שטהרן מנהלת מלחמה עקבית מול ארה"ב. הוא מדגיש כי ההתנהלות של טהרן בסבבי המשא ומתן מעולם לא שיקפה נכונות אמיתית לשינוי דרך. לכן, מול גל הביקורת הפנים־אמריקני השבוע נגד המלחמה הוא מחדד כי הנשיא טראמפ לא פתח במלחמה נגד איראן; ההגדרה הנכונה למתרחש, לדבריו, היא שהנשיא סוף־סוף הגיב למלחמה שאיראן מנהלת נגד ארצות הברית מאז 1979.

"ביקרתי את מדיניותו של טראמפ לא פעם", הוא אומר, "אבל יש משהו מוזר בכך שהמבקרים שנוהגים להאשים אותו בכך שמדיניות החוץ של ארה"ב מתרחקת מערכיה הדמוקרטיים, מבקרים אותו כעת על יציאה למלחמה למען קידום ערכים דמוקרטיים".

כותרת הטור של סטיבנס בתחילת השבוע בניו־יורק טיימס ציינה שטראמפ ונתניהו עושים טובה לעולם החופשי, במלחמה שיצאו אליה נגד איראן. בשיחה עמו הוא מזכיר את מפגני השמחה של תושבי איראן, ואת הפגנות התמיכה של הגולים האיראנים בארה"ב ובמדינות נוספות ברחבי העולם, לאחר חיסול עלי ח'אמנאי, מנהיגה העליון של איראן. "אנחנו שומעים ביקורת מכמה כיוונים בארה"ב על המלחמה, כולל מקרב תומכי MAGA", הוא אומר, "אבל במדינה אחת ארצות הברית וישראל זוכות לתמיכה רחבה, והיא המדינה ששתיהן נלחמות נגד המשטר שלה. הסרטונים של האיראנים שמחים, שרים ורוקדים - אלו מראות מרגשים".

הוא מונה את מעשי המלחמה וההרג האיראניים נגד ארה"ב לאורך השנים, ומזכיר את ההשתלטות על השגרירות האמריקנית ב־1979, את רצח הנחתים האמריקנים בביירות ב־1983 ואת השותפות להרג חיילים אמריקנים בעיראק, וכן את ניסיונות ההתנקשות בבכירים אמריקנים בשנים האחרונות. אף שהוא תומך בהפלת המשטר האיראני - יעד שהנשיא טראמפ וראש הממשלה נתניהו הכריזו עליו בגלוי – סטיבנס מאמין שגם אם המטרה לא תושג, נוכל לצפות לשינוי לטובה בעקבות המערכה. לאחר שנשיא ונצואלה ניקולס מדורו נלקח למעצר בארה"ב, אומר סטיבנס, הנשיאה שהחליפה אותו הבינה שארה"ב רצינית בכוונותיה, וכעת היא נענית לדרישות הממשל.

כל שקרי טאקר

עם מבקרי המלחמה השבוע מקרב הימין האמריקני נמנה שלא במפתיע גם טאקר קרלסון, פובליציסט פופולרי שהתבטאויותיו נגד מדינת ישראל והיהודים חצו מזמן את סף האנטישמיות המובהקת. קרלסון טען בריאיון בשבת שעברה כי התקיפה האמריקנית־ישראלית נגד איראן היא "מגעילה ומרושעת". שאלתי את סטיבנס אם צפה בריאיון של קרלסון עם שגריר ארה"ב בישראל מייק האקבי לפני כשבועיים, אך הוא מודה שלא ראה צורך להקדיש לכך זמן. "אני מכיר את קרלסון ודעותיו, והחיים קצרים. לא חשבתי שזה יהיה השימוש הטוב ביותר בזמן שלי", הוא אומר בציניות בלתי מוסתרת. "גם לא רציתי 'לתת לו קליק', להוסיף לו צפיות. ממה ששמעתי, טאקר עסק גם בריאיון הזה באנטישמיות גלויה, קיצונית ולא מתנצלת, כולל עלילות ושקרים ישנים על ישראל".

למשל, קרלסון עסק בריאיון בטענה על ירי ישראלי מכוון לעבר ספינת המלחמה האמריקנית ליברטי ב־1967. מיתוס שהופרך לחלוטין, והוכח כי הירי היה טעות מצערת. "או השקר כאילו ישראל מתייחסת לאוכלוסייה הנוצרית שלה בצורה גרועה. זה שקרי בטירוף", אומר סטיבנס. "זה גם שקר שרק הולך ומתחדד על רקע היחס הקשה לנוצרים בשאר מדינות המזרח התיכון, לעומת מצבם של הנוצרים בישראל. ומעל הכול, אצל טאקר, ישנו השקר כאילו ישראל רעה לאינטרסים של אמריקה".

ובימים אלו, ההאשמות שישראל גוררת את ארה"ב למלחמה.

"רואים עכשיו עד כמה זה שגוי, בהתחשב בעובדה שישראל עוזרת לאמריקה להשיג מטרות נגד איראן שאני לא חושב שארצות הברית הייתה יכולה להשיג באופן עצמאי. בנוגע לטאקר, אני חושב שההיסטוריה תזכור אותו כפי שהיא זוכרת כיום אנשים כמו הכומר הקתולי צ'רלס קוגלין משנות השלושים - כדמגוג ​​מביש ואנטישמי שמקומו בפח האשפה של ההיסטוריה".

כשהקולות הללו נשמעים מתוך המפלגה הרפובליקנית כנגד ישראל, האם בעיניך נתניהו נוהג נכון כשהוא אומר בראיונות שישראל מתכננת להפסיק להיעזר בסיוע אמריקני בתוך עשר השנים הקרובות?

"אני חושב שכן. המדיניות הזו החלה בתקופה שישראל הייתה מדינה קטנה מאוד עם תוצר זעום. עכשיו לישראל יש אותה אוכלוסייה כמו לשוודיה ותוצר של כ־600 מיליארד דולר. ואני חושב שבשלב מסוים יהפכו היחסים בין ישראל לארצות הברית להרבה יותר בריאים אם ישראל לא תיתפס כמדינה לקוחה, אלא כשותפה מלאה ובעלת ברית. האמת היא שמבחינה צבאית, ארצות הברית זקוקה לישראל בדיוק כפי שישראל זקוקה לארצות הברית. ההתקדמות הטכנולוגית של ישראל מבחינת טכנולוגיית יירוט טילים בליסטיים נבדקה בשטח בכל רחבי המזרח התיכון. נתניהו צודק בהצעה הזו, ולא רק למטרות רטוריות, אלא גם כי ישראל צריכה להיות מסוגלת לפתח עצמאות גדולה יותר בענייני העולם".

סטיבנס התרשם גם מביקורו של ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי בישראל, שהסתיים יומיים לפני פתיחת המתקפה. "זאת מדינה של 1.4 מיליארד איש, אחת הכלכלות הגדולות בעולם, עם אינטרסים גיאופוליטיים שקשורים עמוקות לשלכם. אני חושב שחלק מעתידה של ישראל יהיה בניו־דלהי, לא רק בניו־יורק", הוא אומר.

כשהוא נשאל לגבי חששו מהתפרצות אנטישמית נגד יהודי ארה"ב על רקע המלחמה באיראן, סטיבנס אומר שהחשש קיים, אולם התשובה לכך היא עמידה חזקה יותר של היהודים האמריקנים על זהותם ומקומם. בפועל, הוא טוען, במלחמתה נגד איראן ישראל רק מסייעת להם במאבק באנטישמיות, ולא מסכנת אותם. "האוכלוסייה היהודית האמריקנית מפוחדת ומבולבלת, במובנים רבים. הדבר הכי חשוב שישראל יכולה לעשות הוא לספק מודל למה שיהודים בטוחים בעצמם, בעלי אומץ ואמונה בעצמם, יכולים להשיג כשהם מחליטים על מטרה. בעיניי זה בדיוק מה שישראל עושה ממש בשעות הללו".

בשבוע שעבר ביקרתי במשרדי קרן מיימונידס בניו־יורק, שמוציאה לאור את המגזין הרבעוני שאתה עורך, ספיר. חילקו שם צמידי גומי שכתוב עליהם "חזק ואמץ".

"זה בהחלט המסר, על היהודים בישראל ובארצות הברית להיות בזמנים הללו חזקים ואמיצים". "ישראל עוזרת לאמריקה להשיג מטרות שארצות הברית לא הייתה יכולה להשיג באופן עצמאי".