שבועות ספורים לאחר שחמדי אבראהים עזב את כפרו בדלתת הנילוס במצרים בתקווה להגיע לאירופה, צלצל הטלפון של אחיו עם הודעה מצמררת מלוב: שלמו עכשיו – או שהנער ימות.
מעברו האחר של הקו היה מבריח שדרש 190 אלף לירות מצריות (4,000 דולר) כדי להבטיח את מקומו של הצעיר בן ה־18 על סירה. "אמרתי לו שאין לנו כסף", סיפר אחיו יוסוף מהכפר עבדאללה־עזיזה במחוז שרקיה, המרוחק כשעה נסיעה מקהיר. "הוא הזהיר אותי: 'תסתדרו כמו שאר המשפחות, כי אחרת יזרקו אותו לים'".
אזרחים מצרים היו קבוצת המוצא הגדולה ביותר מקרב המהגרים לאירופה מאפריקה בשנה שעברה. חמדי, שהשתכר רק 500 לירות מצריות (10 דולרים) בשבוע בעבודתו כשרברב, עזב את ארצו לדברי אחיו משום ש"רצה חיים טובים יותר".
הכי מעניין
הוא יצא למסע בנובמבר עם תריסר צעירים נוספים מהמחוז. לאחר שיצר קשר עם מבריחים באינטרנט, הוא נעלם בלי לומר מילה. זמן קצר לאחר מכן החלו להגיע שיחות מלוב. למשפחות נאמר כי הגברים "יישחטו או ייזרקו להרים או לים" אם לא ישלמו, סיפר עבד גודה (55), שאחיו מוחמד היה בין המהגרים.
הורים נואשים נטלו הלוואות כבדות, מכרו זהב ונתנו את המעט שהיה להם כדי להציל את בניהם. אך שבועות לאחר מכן נודע להם שהסירה שנשאה את הקבוצה טבעה סמוך לאי כרתים שביוון. 17 בני אדם נהרגו, שישה מהם בני הכפר, ו־15 נוספים - ובהם חמדי ומוחמד - עדיין נעדרים.
קרובי משפחה של המהגרים הנעדרים מציגים את תמונותיהם בכפר עבדאללה־עזיזה בדלתת הנילוס | צילום: AFP
לפי נתוני סוכנות הגבולות האירופית פרונטקס והאו"ם, יותר מ־17 אלף מצרים הגיעו לאירופה דרך הים התיכון בשנה שעברה. 1,328 בני אדם מכל הלאומים מתו או נעלמו בנתיב ההגירה הקטלני. בשנים האחרונות העמיק העוני במצרים בשל קריסת הלירה והאינפלציה הדוהרת. 50 מיליון המצרים שמתחת לגיל שלושים נותרו בתחושה שאין להם עתיד במולדתם.
בכפר עבדאללה־עזיזה ניכרים הלחצים בכל פינה. תעלות ההשקיה הסדוקות שחוצות כבישים לא סלולים מזרימות רק זרזיף מים לשדות הצחיחים. נשים מובילות עגלות רתומות לחמורים, עמוסות ירקות, כשהן מנסות להתחמק מהבורות העמוקים והרחבים. בתי לבנים בנויים למחצה עומדים על קרקע שהייתה פורייה בעבר, ומשפחות מתפרנסות בדוחק ממסחר זעיר או מעבודות זמניות.
כשביקרנו בכפר נדחסו קרובי הנעדרים לביתו הצר של אחד מזקני הכפר, והציגו לנו מסרים מקבוצות וואטסאפ ופייסבוק המוקדשות לאיתור הנעדרים. הן היו מלאות בתמונות מטושטשות, רשימות לא מאומתות ושמועות. "חצי מהצעירים אצלנו שוקלים כיום הגירה בלתי חוקית", אמר רפעת עבדלסמאד, רוקח בן ארבעים.
מאז 2022 איבדה הלירה המצרית יותר משני שלישים מערכה. מחירי הלחם שולשו, ומחירי הדלק הוכפלו פי ארבעה בתוך שנתיים. כבר באותה שנה היו המצרים בין הקבוצות הגדולות שניסו להגר באופן בלתי חוקי: האו"ם תיעד יותר מ־21 אלף מהגרים בלתי חוקיים ממצרים לאירופה. "ייאוש והידרדרות כלכלית הם גורמים מרכזיים להגירה", אמר טימותי קלדאס, סגן מנהל מכון תחריר למדיניות המזרח התיכון. לדבריו, למהגרים "אין תקווה שהמצב ישתפר".
נתיב המוות
מצרים הגבילה ב־2016 את יציאתן של הפלגות מהגרים בלתי חוקיים מחופיה, והמסלולים הוסטו מערבה, לחופי לוב. המבריחים מסיעים מהגרים במדבר במיניבוסים ובטנדרים, מסע שנור ח'ליל מארגון הסיוע "פלטפורמת פליטי מצרים" מכנה "מסוכן יותר".
לפי האו"ם, המצרים מסתמכים על "רשתות הברחה מבוססות היטב" שגובות סכומים גבוהים, ומהגרים ששרדו במסע מדווחים על "מעצר שרירותי, עינויים, אונס, עבדות מינית, הרעבה ועבודת כפייה", לפי ארגון הסיוע הצרפתי אס־או־אס מדיטרן.
המהלך המצרי של הגבלת ההפלגות נבע מהסכם פיתוח כלכלי בשווי 7.4 מיליארד אירו שחתם האיחוד האירופי עם קהיר ב־2024 עם קהיר, בין השאר כדי לצמצם את ההגירה הבלתי חוקית.
לדברי קלדאס, הפיקוח על גבולות אינו מטפל בשורש הבעיה: "אנשים צריכים להרגיש בטוחים במולדתם", הוא אומר. ח'ליל מוסיף כי ברחבי מצרים הפכה ההגירה למטרה אישית גם בקרב בעלי מקצוע משכילים. "מי שיכול לעזוב באופן חוקי עושה זאת. מי שלא - נדחף להגירה בלתי חוקית, גם אם המסע כרוך בסיכונים קיצוניים", הוסיף.
בכפר מוסטפא־אפנדי משפחות עדיין מתאבלות על עשרות צעירים שמתו או נעלמו ב־2023, כאשר סירת דיג חלודה שנשאה 750 מהגרים התהפכה מול חופי יוון. זה היה אחד מאסונות הספנות הקטלניים ביותר בים התיכון, וכיום מתנהלים כמה הליכים משפטיים העוסקים בטענות לרשלנות של משמר החופים במהלך הטיפול באסון.
עבדאללה גאנם סיפר לנו על שני בני דודיו, אסלאם ואל־סייד בני ה־18, שהיו על הסיפון של הסירה הרעועה לאחר שמשפחותיהם גייסו 140 אלף לירות כל אחת לצורך מימון ההגירה: "אנשים עלו אז על מיניבוסים ללוב כמעט כאילו זאת נסיעה לעיר אחרת במצרים", הוא אמר.
למרות האבל, האופטימיים בקרב תושבי מוסטפא־אפנדי נאחזים בסיפורי הצלחה. פועל הבניין חסן דרוויש עזב את מחוז שרקיה ב־2023, משום שהאמין כי "אין לו עתיד" במצרים.
כיום, בגיל 24, הוא מתגורר ברומא ומרוויח לדבריו כ־700 דולר בחודש, בעודו ממתין להכרה כמבקש מקלט. "ראיתי זוועות", הוא סיפר בשיחת טלפון, "אבל הייתי עושה את זה שוב". כעת הוא תומך באמו ובאחיו החולה, דבר ש"לעולם לא היה אפשרי במצרים".