הפגנות המוניות בקשמיר, שלושה ימי אבל בעיראק, הצהרות חריפות מבגדד ותנחומים מחמאס – הזירה האזורית רותחת בעקבות חיסול המנהיג העליון של איראן.
מותו של המנהיג העליון של איראן, האייתוללה עלי חמינאי, בעקבות התקיפות האמריקניות־ישראליות, הצית גל תגובות בעולם המוסלמי – בעיקר בזירה השיעית, אך לא רק בה. כבר בשעות הראשונות לאחר ההודעה הרשמית בטהראן, יצאו אלפים לרחובות בקשמיר ובבגדד, והוכרזו ימי אבל רשמיים.
בסרינגר, בירת קשמיר שבשליטת הודו, התכנסו אלפי מוסלמים שיעים בכיכר המרכזית להפגנה טעונה אך ברובה שקטה. המפגינים נשאו דגלים אדומים, שחורים וצהובים, וקראו סיסמאות נגד ישראל וארצות הברית. “אנחנו אבלים על מנהיגנו שנפל כשהיד”, אמר אחד המשתתפים, והוסיף כי ההתנגדות תימשך. מפגין אחר קרא למדינות המוסלמיות “להתאחד תחת דגל אחד”.
הכי מעניין
ומכי הממשלה מתאבלים במהלך עצרת לאחר שהטלוויזיה הממלכתית הודיעה רשמית על מותו של המנהיג העליון של איראן, האייתוללה עלי חמינאי | צילום: AP/Vahid Salemi
הפגנות דומות נערכו באזורים נוספים בקשמיר ובחלקים אחרים של הודו שבהם קיים ריכוז שיעי משמעותי. ראש ממשלת מדינת ג’אמו וקשמיר, עומר עבדאללה, הביע “דאגה עמוקה” מההתפתחויות וקרא לשמור על איפוק כדי למנוע הידרדרות.
בעיראק, שבה לאיראן השפעה פוליטית וביטחונית עמוקה, הודיעה הממשלה על שלושה ימי אבל רשמיים. דובר הממשלה מסר כי בגדד “משתתפת בצער העם האיראני והעולם המוסלמי” בעקבות מה שכינה “מעשה תוקפנות בוטה”, וקרא להפסקה מיידית של הפעולות הצבאיות באזור.
מסגרת התיאום – קואליציית מפלגות שיעיות השולטת בעיראק – פרסמה הודעה חריפה במיוחד, ובה נאמר כי “דמו של המנהיג השהיד יישאר אור מנחה לדורות”. גם איש הדת הבולט מוקתדא א־סדר הכריז על שלושה ימי אבל והעביר תנחומים “לעולם האסלאמי”.
לתגובות הצטרף גם חמאס. בהודעה שפרסם הארגון ביום ראשון נאמר כי הוא “מתאבל על פטירתו של האייתוללה עלי חמינאי”, והגדיר את התקיפה האמריקנית־ישראלית כ“פשע נתעב”. בחמאס הדגישו כי חמינאי העניק לאורך השנים “תמיכה פוליטית, דיפלומטית וצבאית” לעם הפלסטיני ול“התנגדות”, והטילו “אחריות מלאה” על ארצות הברית וישראל להשלכות הביטחוניות של האירוע.
איראן מחזיקה בהשפעה רחבה בעיראק זה שנים, הן דרך קשרים פוליטיים והן באמצעות תמיכה בקבוצות חמושות. במשך עשורים שימשה עיראק זירת עימות עקיף בין וושינגטון לטהראן – והאירועים האחרונים מעוררים חשש מחידוש המתיחות.
התגובות הנרחבות מדגישות כי מותו של חמינאי אינו נתפס כאירוע איראני פנימי בלבד, אלא כרעידת אדמה אזורית. בין קריאות לאחדות מוסלמית לבין הצהרות לוחמניות, הרחוב השיעי נכנס לשלב של אבל – אך גם של התלכדות סביב מורשתו של האיש שעמד בראש הרפובליקה האסלאמית במשך עשרות שנים.
עוד כתבות בנושא
