כמו אחשוורוש במגילת אסתר, טראמפ הוא דמות משנה בדרמה האיראנית. חשובה, חזקה, אולם לא הדמות הראשית. מי שיכריעו את גורל איראן יהיו האוכלוסייה שלה והמשטר שלה. טראמפ יכול לתלות את המן, אולם העם האיראני הוא שיידרש להיקהל ולהשתחרר מאויביו. אם לא יעמוד על נפשו, הוא עלול לגלות שאת המן הישן החליף המן חדש. להלן כמה תרחישים בניחוח פורימי לפתרון המצב הנוכחי.
ונהפוך הוא
התרחיש האופטימי ביותר – שגם הוא לא חף מסכנות – הוא מהפכה עממית שמסלקת את שלטון האייתוללות ומבשרת עידן חדש. העם עדיין טעון ברגשות אבל וזעם: בשיעה יום הארבעים לפטירה הוא טקס בפני עצמו, המזמין קרובים וחברים להתכנס ושוב להיזכר במת, וההתכנסויות הללו מדליקות מחדש את אש ההתנגדות, והופכות מטקסי אבל להפגנות. זה קורה בימים אלה: השבוע התכנסו אלפים בבתי קברות מטהרן ועד מַשְהַד, קראו "מוות לח׳אמנאי", והפכו טקסי אבל למעשה מרדני. כל אלימות של המשטר נגד המפגינים רק מזמינה עוד הלוויות ועוד טקסים ביום הארבעים.
טראמפ וחמינאי | צילום: AFP
התופעה הזו מוכרת. אפשר לקרוא לה ״מחזור הארבעים״. כך בדיוק קרס משטר השאה – גל הפגנות אחד נענה באלימות, אך ההרוגים בסך הכול הזמינו את התפרצותו של גל שני אחרי ארבעים יום. גל ועוד גל, עד שהמשטר הוכרע. האייתוללות אכזריים יותר ומאורגנים יותר ממשטרו של השאה, אולם אם יצטרכו להתמודד במקביל עם התקוממות מבית ותקיפות מן החוץ, אולי נחזה ב״ונהפוך הוא״ – העם האיראני יתקן את הטעות של המהפכה האסלאמית עם מהפכה שתציב סוף־סוף תקווה לשלטון דמוקרטי.
הכי מעניין
הפרתמים ושרי המדינות
מהפכה עממית היא רק דרך אחת לשינוי משטר. ייתכן שהשינוי דווקא יבוא מבפנים, ולא בהכרח יהיה חיובי. משמרות המהפכה הם כנראה השחקן הפוליטי החזק ביותר היום באיראן.
במקרה של חיסול ח׳אמנאי, או לחילופין הדחתו, ייתכן שהמשמרות יחליטו לנסות להשתלט על מנגנוני המשטר, וידחקו את הממסד הדתי הצידה. כמובן, לא בגלוי. חכמי הדת ימשיכו לאייש תפקידים רשמיים, המנהיג העליון החדש יהיה מנהיג דתי, אולם מי שיקבעו את המדיניות ויחזיקו במושכות השלטון יהיו המשמרות. חונטה בניחוח פרסי.
הפגנה בז'נבה נגד משטר האייתוללות לקראת השיחות בין ארה"ב לאיראן, השבוע | צילום: אי.פי.איי
יתכן שח׳אמנאי במו ידיו מכין את הקרקע לכך: לפי דיווח של הניו־יורק טיימס, ח׳אמנאי מינה את עלי לאריג׳אני לנהל למעשה את המדינה, ודחק הצידה את הנשיא פזשכיאן. דיווחים מעידים שלאריג׳אני, מפקד לשעבר במשמרות, נמצא בקשרים טובים עמם. במקרה של חיסול ח׳אמינאי וכאוס במדינה, ייתכן שלאריג׳אני יחליט להשתלט על המנגנון המדיני באמצעות עסקה עם המשמרות – במטרה להציל את שלטון חכמי הדת, אבל בפועל הוא והמשמרות יהפכו להיות המושכים בחוטים.
לעת כזו הגעת למלכות
דונלד טראמפ לא ידוע בסבלנות שלו. גם אם יחליט לפתוח במערכה רחבה נגד איראן, כלל לא בטוח שהוא יהיה מוכן להמשיך אותה עד לקריסת המשטר. ייתכן שהמחיר יהיה גבוה מדי. ייתכן שהעם לא יקום. ייתכן שפשוט משהו אחר יסיח את תשומת ליבו (מקסיקו?). תהיה אשר תהיה הסיבה, בהחלט ייתכן שהמערכה נגד איראן תזכיר בקווים כללים את מבצע ״פטיש חצות״: מכה מהירה שתפגע קשות ביכולת הטילים והגרעין של האיראנים ואז – הביתה. טראמפ יכריז על ניצחון, המשטר יסכים כלפי חוץ להפסקת אש (״או שהם יחטפו יותר!״, יצייץ דונלד) וכל הסיפור יסתכם בכמה לילות של תקיפות אוויריות ותגובה איראנית סמלית. מאכזב? בהחלט. אפשרי? גם.
עוד כתבות בנושא
והעיר שושן נבוכה
ואולי בכלל לא תהיה תקיפה. האיראנים והאמריקנים תכננו להיפגש השבוע בז׳נבה לסבב שיחות שלישי, וברור שטראמפ תמיד יעדיף דיפלומטיה על הנתיב הצבאי, אם הוא יכול לקבל את מה שהוא רוצה. ייתכן שהמן יבין לבסוף שהחבל מתהדק סביב צווארו, וטהרן תגיש הצעה שסיפקה את טראמפ. המשטר ישרוד, והערים שושן וירושלים נבוכו.
איש ימיני
אסור לשכוח שישראל היא גם שחקן בדרמה האיראנית, גם אם כרגע צופה מן הצד. אחרי תקיפה אמריקנית, ירושלים אולי תרצה לנצל את החולשה של המשטר בשביל תקיפות משלה.
אם מערך ההגנה האווירית האיראני יחוסל, ומתקני הגרעין יושמדו, ישראל תוכל להתמקד במערך ביטחון הפנים של האייתוללות במאמץ לדחוף את העם להתקומם. האם איש ימיני יהיה מוכן לפעול גם ללא צו חתום בטבעת המלך?