טביעות האצבע הקטאריות בקמפיין האנטישמי של טאקר קרלסון

האיש כונה לא פעם במחוזותינו בתואר המכובס "פרשן שמרני ימני קיצוני", אבל טאקר קרלסון הוא אחד הקולות הארסיים ביותר בצמרת הדוברים האנטישמיים של זמננו. בריאיון שערך בשבוע שעבר עם מייק האקבי, שגריר ארה"ב בישראל, הוא הציע בין השאר לערוך בדיקות די־אן־איי לאזרחי ישראל כדי לבדוק אם הם באמת מזרע אברהם. זה האיש.

עד לפני כשלוש שנים היה טאקר קרלסון כוכב. הייתה לו קריירה מזהירה כמגיש ברשת פוקס ניוז. תוכנית האירוח שלו, "קרלסון טונייט", הייתה תוכנית החדשות הפופולרית בארה"ב, עם מיליוני צופים. אבל אז התהפך הגלגל. בגיל 53, אחרי שנים ארוכות בפוקס, הודיעה הרשת על פיטוריו מבלי לפרט את הסיבה הרשמית להחלטתה. כל זה התרחש זמן קצר לאחר שפוקס ניוז הסכימה לשלם לחברת דומיניון, יצרנית מכונות ההצבעה, 787 מיליון דולר במסגרת הסדר בתביעה שהאחרונה הגישה נגדה. דומיניון טענה אז כי עיתונאים ברשת פוקס ובהם קרלסון הפיצו הודעות שקריות שלפיהן מכונות ההצבעה שלה סייעו לגניבת הבחירות מדונלד טראמפ ולניצחונו של ג'ו ביידן בבחירות 2020. זאת אף שידעו כי אין לכך שום יסוד במציאות.

קרלסון עצמו טען שהוא אינו יודע בוודאות מדוע פוטר, והציע שהשקפתו על המלחמה באוקראינה הייתה קו אדום מבחינת מקבלי ההחלטות ברשת. האם זו באמת הייתה הסיבה? זמן קצר לאחר שעזב את פוקס, הוא השיק גרסה חדשה של תוכנית האירוח שלו, והפעם בפלטפורמה של רשת X. בתוכנית הבכורה, ביוני 2023, אוקראינה בהחלט הייתה על סדר היום. ולא סתם אוקראינה אלא העומד בראשה, הנשיא זלנסקי, שקרלסון כינה אותו "מזיע דמוי חולדה", ברמז למוצאו היהודי, ו"רודף נוצרים" רחמנא ליצלן. זו הייתה יריית הפתיחה לאוסף אובססיבי של התבטאויות אנטישמיות.

חודשים ספורים חלפו, ובעוד ישראל מלקקת את פצעיה מטבח 7 באוקטובר, הפן האנטישמי של קרלסון קיבל טוויסט נוסף. האיש הביע את התנגדותו לסיוע האמריקני המועבר לישראל, תוך השמעת אמירות לגבי נאמנותם הכפולה של יהודי ארה"ב. מאז התעשר הרפרטואר של קרלסון בראיונות עם אושיות אנטישמיות, כולל ריאיון רך ומלטף עם ניק פואנטס, המשפיען הניאו־נאצי ומכחיש השואה מספר 1 בארה"ב. לאחר רצח הפעיל הימני צ'רלי קירק רמז קרלסון למעורבות ישראלית במעשה. באזכרה לקירק הוא דיבר על "אוכלי החומוס בירושלים", ברמיזה למשתתפי הסעודה האחרונה שהסגירו את ישו לרומאים. לא במקרה נבחר קרלסון בדצמבר האחרון על ידי ארגון StopAntisemitism ל"אנטישמי השנה".

לכן, במבט ראשון קשה להבין מדוע התפתה שגריר ארה"ב בישראל, מייק האקבי, אוונגליסט ציוני ואוהב ישראל, להעניק ריאיון לקרלסון, שהגיע לשם כך לנתב"ג. הריאיון הורכב מסדרת אמבושים שקרלסון הציב להאקבי בסגנון החביב עליו, של אדם מן היישוב השואל שאלות תמימות לכאורה. למשל, האם האקבי מאמין בזכותם ההיסטורית של היהודים על הארץ כפי שהובטחה לאברהם, "מנהר מצרים ועד הפרת". כשהאקבי, אוונגליסט נאמן שאינו מן הזן המתפלפל, נאלץ להשיב בחיוב, אם כי סייג את דבריו באמירה שלישראל אין שום כוונה להשתלט על המזרח התיכון, התוצאה הייתה סדרת מחאות של מדינות ערביות ומוסלמיות, ממצרים ועד אינדונזיה, נגד יומרתה הבלתי מתקבלת על הדעת של ישראל.

אבל זה לא היה האמבוש היחידי. קרלסון התעניין גם "מדוע טרח האקבי להיפגש עם הבוגד ג'ונתן פולארד", וכאמור אף הציע לערוך בדיקות די־אן־איי ליהודי ישראל, אמירה משתמעת שלפיה אין לנו זכות היסטורית על הארץ. לקינוח טען קרלסון כי הושפל בבדיקות בשדה התעופה, וכי גברים שהזדהו כאנשי ביטחון לקחו מאנשיו את הדרכונים וגררו את המפיק הראשי שלו לחקירה בחדר צדדי. הטענות הללו הוכחו כשקר גס, לאחר שמצלמות האבטחה הראו את קרלסון מתחבק עם הבודק בטרקלין הנוסעים.

אז כן, רק לפני כשלוש שנים היה טאקר קרלסון סוס מת. הפיטורים מפוקס היו לכאורה סוג של גלולת רעל, אבל לא. הסיפור עם דומיניון, השקרים, והטענות על יחסים רעילים ברשת היו אמורים להפחיד משקיעים ולהרחיק את המאזינים. אבל ראו זה פלא, בתוך חצי שנה, באוקטובר 2023, קרלסון כבר רכב על הסוס מחדש, והשיק חברת תוכן דיגיטלית ברשת x. המימון הראשוני, בסך 15 מיליון דולר, הגיע מהמשקיע הפיננסי ממוצא איראני־פקיסטני אומיד מאליק, העומד בראש קרן הון־סיכון "קפיטל 1789". קרן זו מתמקדת ב"ערכים שמרניים ופטריוטיים", ובין השותפים בה גם דונלד טראמפ ג׳וניור.

חגורת ביטחון

על פניו, גיוס הכסף היה אמור להיות עניין לא פשוט. אבל איכשהו זה עבד כמו קסם. איך? פה אנחנו נכנסים קצת לאזור הדמדומים. לפי טענה עקשנית, מאחורי הצירוף בין ההצלחה המטאורית של קרלסון ובין מופע האנטישמיות שלו וההתנגדות לזרם האוונגליסטי הציוני שמייצג האקבי, יש חיבור שבליבו עומד מבצע השפעה קטארי.

לפי התאוריה המעניינת הזו, מבצע השפעה קטארי התביית על קרלסון בנקודה החלשה ביותר שלו. באמצעות השקעה אסטרטגית נבונה במיוחד, פרוטות במונחים קטאריים, קיבלה הנסיכות המפרצית סוכן השפעה חרוץ ומקושר, שהוא גם אנטי־ישראלי ואנטישמי וגם בעל פוטנציאל להחדיר ללב המיינסטרים של הימין האמריקני נרטיב קטארי, ולייצר פילוג בתוך המחנה הרפובליקני בין הנוצרים האוונגליסטים התומכים בישראל ובין "הימין החדש" – שאנשיו אינם רואים עוד בתמיכה בישראל חובה דתית, אלא נטל אסטרטגי המנוגד לאינטרס של "אמריקה תחילה" ולערכי הנצרות האמיתיים.

התאוריה הזו מתבססת על מסמכים רשמיים שהוגשו למשרד המשפטים האמריקני לצורך רישום חברה פקיסטנית מסוימת הרשומה בארה"ב כ"סוכן זר" וכחברת לובינג וייעוץ של ממשלת קטאר. אותה חברה, על פי המסמכים, קיבלה סכומי עתק של כ־180 אלף דולר בחודש כדי לקדם את האינטרסים של קטאר בארה"ב. בין השאר היא מילאה תפקיד מפתח בתיאום הראיונות של טאקר קרלסון בקטאר, בהם גם ריאיון עם ראש ממשלת קטאר בדצמבר 2023. ומי ששימש אז כראש הגשר היה אומיד מאליק, המשקיע העיקרי בתוכנית של קרלסון באמצעות קרן "קפיטל 1789", אותה קרן שאמורה לקדם ערכים שמרניים ופטריוטיים. וכך, הקטארים אומנם לא העבירו לקרלסון צ'ק ישיר, אלא מימנו את חברת הלובינג הפקיסטנית שמימנה את ההפקות, הלוגיסטיקה והגישה של קרלסון לריאיון.

אם מתבוננים על הסיפור דרך נקודת המבט הזו, אפשר לראות בטאקר קרלסון לא רק פרסונה תקשורתית אלא גם סוכן השפעה הפועל במסגרת מודל מתוחכם. המודל הזה מתבסס לא רק על קניית השפעה והחדרת נרטיבים אלא גם על ייצור חגורת ביטחון שבה כל ביקורת על קרלסון ועל מקורות המימון שלו עלולה להפוך לפיגוע עבור המנהיגות הרפובליקנית ומשפחת טראמפ. העובדה שדונלד טראמפ ג'וניור הוא שותף מרכזי באותה קרן "קפיטל 1789" המממנת את קרלסון, אפשרה לכאורה לקטארים לייצר מלכוד שבו כל פוליטיקאי שינסה לחשוף את "הכסף הקטארי" מאחורי קרלסון, ימצא את עצמו במתקפה חזיתית נגד בנו של הנשיא. כך נוטרל הדיון במקורות המימון הזרים של קרלסון והפך לנושא שעדיף לשמור ממנו מרחק, מה שמאפשר לקרלסון להלבין בנחת את הנרטיב הקטארי אל תוך המיינסטרים של הימין האמריקני.

אחת הדוגמאות המובהקות לכך היא הריאיון שערך קרלסון באפריל 2024 עם הכומר מונתר איסחאק, שהפך לקול המרכזי של "תאולוגיית השחרור" הפלסטינית. איסחאק, המקודם באופן אינטנסיבי על ידי רשת אל־ג'זירה הקטארית, מספק את התשתית הרעיונית לקמפיין של הימין הרפובליקני הקיצוני נגד הציונות הנוצרית שמייצג השגריר האקבי.

אותו ריאיון נחשב לנקודת מפנה אסטרטגית בקמפיין נגד הציונות הנוצרית בארצות הברית. קרלסון לא רק העניק לאיסחאק במה בינלאומית חסרת תקדים, אלא אימץ באופן פעיל את הנרטיב שלו, שלפיו מדינת ישראל היא הגורם המרכזי לרדיפת נוצרים וליציאתם מבית־לחם ומשטחי יהודה ושומרון. איסחאק הציג בריאיון תמונה קודרת של "חנק כלכלי ופוליטי" כלפי הנוצרים מצד ישראל, תוך שהוא מאשים את המנהיגים האוונגליסטים בארה"ב בהפקרת אחיהם לאמונה לטובת תמיכה עיוורת בממשלה זרה.

מבחינה תעמולתית, קרלסון השתמש בסמכותו הדתית של איסחאק כדי לתקוף את הבסיס המוסרי של הימין הדתי האמריקני, כאשר שאל כיצד נוצרים יכולים לתמוך במדינה ש"מפציצה כנסיות" ו"מגרשת מאמינים". איסחאק מצידו הגדיר את הציונות הנוצרית כ"עיוות של הבשורה" וכאידאולוגיה שמתעלמת מהסבל האנושי בשם פרשנות תנ"כית שגויה. השילוב בין הפופוליזם של קרלסון לתאולוגיית השחרור של איסחאק חולל זעזוע במערכת הפוליטית והדתית בארה"ב. מנהיגים ציונים־נוצרים הגיבו בזעם והאשימו את קרלסון בקידום תעמולה אנטי־ישראלית ובמתן פתח לתאוריות קונספירציה. ועדיין, הריאיון הצליח להחדיר את רעיונותיו של איסחאק ללב המיינסטרים של "הימין החדש". כך בעצם פועל קרלסון כסוכן השפעה קטארי במטרה לפרק את הברית ההיסטורית בין האוונגליסטים לישראל.