המנגנון הכלכלי של פולימרקט - והדרך המקורית של המדינה להיאבק בו

בשעות הבוקר המוקדמות של 13 ביוני 2025, כמאתיים מטוסי חיל האוויר התכוננו לטיסת הפצצה חסרת תקדים מעל שמי טהרן, יריית פתיחה למלחמה בת 12 יום, שההכנות אליה התקיימו בסודיות הגבוהה ביותר. כל מי שלא היה מעורב ישירות לא ידע דבר, וגם רוב המעורבים היו ממודרים כך שהכירו רק את המידע הרלונטי עבורם.

ואולם מתחת לרדאר ומאחורי הקלעים, ישראלי עם ארנק קריפטו כבר ספר את הדולרים. ביממה שלפני תחילת ההפצצות, משתמש אנונימי באתר התחזיות "פולימרקט" החל להשקיע במרץ עשרות אלפי דולרים בשאלה ספציפית מאוד: "האם הצבא הישראלי יתקוף באיראן עד יום שישי?" באותו זמן הציבור הרחב, מנהיגי מדינות ופרשנים צבאיים חשבו שהסיכוי לאירוע כזה נמוך ביותר; באתר ניתן לתרחיש כזה סיכוי של 10 אחוזים בלבד. ואולם כאשר צה"ל הכריז באופן רשמי על מבצע עם כלביא, ערכה של כל מניה שקנה אותו משתמש בעשרה סנט, עלה לדולר אחד. סך הרווחים מהקנייה שביצע: 128 אלף דולר.

אך המשתמש לא עצר שם. מעודד כנראה מההצלחה, הוא המשיך להשקיע כספים באתר: הוא חזה במדויק את מועד סיום המבצע הצבאי, וגם תמרונים דיפלומטיים שבאו בעקבותיו. לפני שצה"ל והשב"כ עלו על עקבותיו, הוא הספיק להרוויח 28 אלף דולר נוספים. התמונה החלה להיחשף לאחרונה לציבור, כאשר הוגש כתב אישום נגד אזרח ומילואימניק בגין שוחד ושימוש במידע צבאי מסווג כדי להרוויח כ־150 אלף דולר באמצעות הימורים מסוג זה.

תשכחו מה שידעתם על אתרי מסירה סודיים, גלי רדיו מוצפנים ומכירת סודות מדינה ליריבים זרים בסמטאות חשוכות. כך נראה ריגול במאה ה־21: איש מערכת הביטחון שנחשף למידע מסווג ומשתמש במחשב פשוט, אפילו בטלפון, כדי להמר על אירועים שידועים לו מראש, בקזינו קריפטו לא מפוקח.

סיפורו של המהמר הישראלי הוא מקרה בוחן מושלם למציאות החדשה והסבוכה. אנו נכנסים לעידן שבו ביטחון לאומי, גיאו־פוליטיקה וחיי אדם הופכים לסחורה חמה בשוקי הון פרוצים. אך אם השימוש הפסול במודיעין מסווג היה מטריד, הרי שהתגובה הראשונית לזינוק בשימוש בפולימרקט ובאתרים דומים היא מופת של בירוקרטיה ישראלית. מול שוק חדש המתפקד כמאגר חדשות עולמי, בורסת נגזרים פרוצה ואיום גיאו־פוליטי, רשות המיסים התערבה בשבוע שעבר והציעה פתרון: היא מתכוננת להתייחס לרווחים מאתרים כמו פולימרקט ככספים שהושגו בהימורים.

המדינה, שהבינה כנראה שאין באפשרותה לסגור בקלות פלטפורמת בלוקצ'יין מבוזרת הפועלת מעבר לגבולות בינלאומיים (עוד על המושגים הללו בהמשך), החליטה לחתוך לעצמה פרוסה נאה מעוגת הרווחים. הפסיקה קובעת שיעור מס של 35% על "ניצחונות" בפולימרקט, כאשר השיעור נטו עשוי להתקרב ל־50%, לאחר התחשבות במס רווחי הון על המטבע הקריפטוגרפי הבסיסי המעורב בכל עסקה. נראה כי המסר שבבסיס המהלך של רשות המיסים הוא כזה: שימוש במודיעין צבאי מסווג ביותר כדי להמר על פעולות צה"ל הוא הפרה חמורה של הביטחון הלאומי, אבל אם תעשו את זה בכל זאת, הבה נוודא לפחות שהמדינה תקבל את האחוזים שלה.

ההכרזה של רשות המיסים נראית כמו תגובה מבוהלת ופרדוקסלית לתופעה שרגולטורים ברחבי העולם, לא רק בישראל, אינם מצוידים בכלים להתמודד איתה. פולימרקט ודומיה הופכים את המציאות עצמה לרחבת הימורים פעילה, ומאפשרים לשחק בכל תחום ונושא עלי אדמות. כדי להבין מדוע וול־סטריט מעריכה את נתח השוק הזה במיליארדים, ולמה היא עשויה לשנות מהותית גם את העיתונות המסורתית, עלינו להסתכל מעבר לכותרות ולהבין את המנוע המשוכלל והמבוזר שמניע את כל התהליך.

חוכמת ההמונים

דמיינו שאתם פותחים את אתר החדשות החביב עליכם, אך במקום למצוא כותרות שגרתיות, אתם מבחינים שלכל כתבה מוצמד תג מחיר מתחלף. אם תיכנסו לעמוד הראשי של פולימרקט לא תמצאו שם את האורות המרצדים ואת שולחנות הלבד הירוקים של הקזינו המוכר, וגם לא את הטבלאות המעונבות של הבורסה לניירות ערך, אלא מאגר חדשות ביזארי והיפראקטיבי שבו משתמשים מגבים את הדעות שלהם במזומנים.

שילוב הנושאים המופיעים באתר בכל רגע פשוט מפעים. השבוע היו שם "חוזים", כפי שמכנים זאת שם, סביב נושאים גיאו־פוליטיים רציניים ביותר, כמו השאלה אם ארה"ב תתקוף את איראן עד אמצע מרץ (ביום שני הסבירות שנסחרה עמדה על כ־47%) או הסיכוי לפעולה קרקעית נגד קרטלים במקסיקו (19% עד סוף מרץ, 35% עד סוף יוני), שכבר הימרו עליהם בעשרות מיליוני דולרים.

לצד סכסוכים בינלאומיים הרי גורל, שאלות אחרות הן אם ארצות הברית תאשר את קיומם של חייזרים לפני 2027 (14%), אילו מילים ספציפיות ישמיע דונלד טראמפ בנאום מצב האומה הבא שלו, ומי ינצח במשחקי הפרמייר ליג. אפשר להמר שם על זהותו של המנצח בבחירות לנשיאות ארצות הברית ב־2028 (במקומות הראשונים: ג'יי־די ואנס עם 23%, ומושל קליפורניה גאווין ניוסם עם 18%), על מספר הציוצים של אילון מאסק עד סוף החודש (אינספור אפשרויות; הסיכויים הגבוהים ביותר ניתנו לכ־320), ואפילו "האם ישו יחזור לפני שנת 2027" (הסיכויים: 4%). מאז הבחירות לנשיאות ארה"ב ב־2024 הפכה הפלטפורמה הזו את המציאות עצמה לקזינו פעיל. ההימורים שם מגיעים כבר לשווי של יותר מ־100 מיליון דולר ביום.

זה עשוי להיראות כמו תוהו ובוהו, אבל מתחת למכסה פועל מנוע פיננסי יעיל באופן קיצוני. כדי להבין כיצד שוק התחזיות הזה עובד, כדאי שתשכחו את כל מה שאתם יודעים על הימורים מסורתיים. אין כאן קזינו, קובע סיכויים או "בית" שנגדם אנשים משחקים. במקום המערכת המסורתית, פולימרקט מפעילה "ספר פקודות" (Central Limit Order Book) שבו משתמשים קונים ומוכרים חוזי אירועים זה עם זה, כאשר הפלטפורמה גובה עמלה קטנה על כל עסקה. כל שאלה היא ביסודה שאלה בינארית, שהתשובות לה הן "כן" או "לא". מחיר המניות הללו נע אך ורק בין 0 דולר ל־1.

היופי, והסכנה, של המערכת הזאת גלומים בכך שמחיר ההשקעה בכל חוזה, למעשה מחירה של כל "מניה" בחוזה כזה, הוא ההסתברות. אם אתם מאמינים שתוצאה מסוימת תתרחש והאפשרות "כן" בחוזה עולה 0.68 דולר, השוק מרמז על סיכוי של 68% שהתוצאה תתרחש. אם אתם קונים את החוזה הזה והאירוע אכן מתרחש, המניה שלכם מזנקת מיד לדולר אחד ואתם מכניסים לכיס את ההפרש: 32 סנט. אם האירוע לא יקרה, החוזה יורד לאפס ואיבדתם את ההשקעה. חשוב לציין שמכיוון שמדובר בשוק נזיל, משתמשים יכולים למכור את הפוזיציה שלהם (כלומר את ה"מניות" שהם קנו בחוזה) בכל עת לפני סיום האירוע אם הסיכויים משתנים לטובתם או מכל סיבה אחרת, ולהרוויח את ההפרש.

במאמר מוסגר נציין כי העיקרון הזה שלפיו ההסתברות היא המחיר, תואם עיקרון שהגה הכלכלן האוסטרי פרידריך האייק. כאשר פאנל של שלושה פרשנים דנים בבחירות לנשיאות ארצות הברית, מתקבלות שלוש נקודות נתונים מוטות ביותר. אבל כאשר מיליוני אנשים מסכנים את כספם בפולימרקט, מדובר בידע שמגולמים בו נתונים טכניים, פרשנות, פרסומות, ידע פנימי, אינטואיציה של מומחים ומגמות היסטוריות – הכול בזמן אמת. זו כנראה הסיבה שפולימרקט חזה במדויק את תוצאות המרוץ לנשיאות 2024 לפני הסקרים המסורתיים, וחזה נכון 26 מתוך 28 זוכים בגלובוס הזהב. מתברר ש־100 אלף אנשים אנונימיים שמשקיעים את כספם, חכמים לאין שיעור מחדר מלא במומחים. הקשר הזה איננו מקרי: מנכ"ל החברה, שיין קופלן בן ה־27, הקים את האתר לאחר שקרא את התיאוריות של האייק.

כך מתקבל מבנה שיוצר תמריצים התנהגותיים מרתקים. קחו לדוגמה אדם שכבר הזכרנו כאן, המיליארדר אילון מאסק. האיש התפרסם בהצבת דד־ליינים אגרסיביים שהוחמצו לעיתים תכופות, בנוגע לפיתוח בינה מלאכותית, מערכות חלל ורובוטיקה בחברות שלו. בעולם של פולימרקט, לעובדה הזו יש משמעות מיידית: קבוצה קטנה של סוחרים ציניים גילתה שהימורים נגד לוחות הזמנים האופטימיים להפליא של מאסק הם אסטרטגיה רווחית ביותר. משתמש אחד השיג לאחרונה תשואה של 10 אחוזים על הימור של 10,000 דולר, באמצעות הערכה שמאסק לא יעמוד בהבטחתו להקים מפלגה פוליטית חדשה. בריאיון לאתר "פיוצ'ריסט" הסביר המשתמש את הפילוסופיה שלו: "יש לו בסיס מעריצים מוצק, ואם אני יכול לעזור להם להיפרד מחלק מהכסף שלהם, אני שמח לעשות את זה". בסך הכול, אסטרטגיית ההימורים נגד הבטחותיו של מאסק הניבה עד היום למהמר האנונימי יותר מ־36 אלף דולר.

בעבור המשתמשים הקבועים של פולימרקט, לא מדובר בהימורים אלא במעין שילוב בין שוק הון לעיתונות. הם טוענים שקבוצת אנשים שמוכנים לסכן את הונם מספקת תחזית מדויקת הרבה יותר מסקרים פגומים או פרשנים מוטים. כפי שהכריז לאחרונה מייסד פולימרקט, "זה כלי החיזוי המדויק ביותר שזמין לאנושות כרגע, עד שמישהו אחר ייצור כדור בדולח־על". האם מדובר בכדור בדולח או בגלגל רולטה מתוחכם לבוש בטרמינולוגיה מתוחכמת? זאת בדיוק השאלה שמטרידה קובעי מדיניות בכל העולם.

סיוט רגולטורי

כיצד צריכה מדינה ריבונית להתייחס לאתר שמשלב איסוף חדשות, עסקאות הון והימורי ספורט? בדרך כלל היא תיכנס לפאניקה ואז תנסה למסות אותו. כדי להבין מדוע האתרים הללו הם סיוט רגולטורי, עלינו להבין תחילה את תוכנת ההפעלה שלהם. אדם שרוצה להמר על ספורט באופן מסורתי, למשל דרך "ווינר", נדרש לספק תעודת זהות, להציג חשבון בנק מקומי ואולי גם לעבור בדיקת מיקום גיאוגרפי לצורכי מס, ביטחון ורגולציות בינלאומיות.

פולימרקט עקפה את המנגנון הזה לחלוטין. האתר נבנה על טכנולוגיית בלוקצ'יין, והמשמעות היא שחשבונות אינם מקושרים לשמות או לתעודות זהות כלל; הם מקושרים אך ורק לארנקי מטבעות קריפטו אנונימיים. במקום לסחור בשקלים או בדולרים, הסוחרים משתמשים ב"מטבעות יציבים" – מטבעות קריפטוגרפיים שערכם הושווה באופן מלאכותי לערך הדולר האמריקני.

השיטה הזו הופכת את הפלטפורמה לחסרת גבולות, ובמידה רבה לחסינה מפני פיקוח בנקאי מסורתי. כאשר ממשל ביידן אסר באופן זמני על השימוש בפולימרקט, משתמשים אמריקנים הפעילו VPN (הממסך את מיקום המשתמש), הסתירו את כתובות ה־IP שלהם והמשיכו לסחור כרגיל. אי אפשר לנתק קזינו מבוזר בקלות; אפשר רק לנסות לבנות סביבו גדר.

ההתחמקות הטכנולוגית הזאת עוררה מלחמה שיפוטית אדירה בארצות הברית, המשמשת כיום כשדה קרב משפטי שבו ייקבע כנראה עתיד התעשייה. העמימות המרכזית המרחפת מעל השוק רבה: האם מדובר בהימורים, או שזהו שוק הון לכל דבר?

ועדת המסחר בחוזים עתידיים על סחורות בארה"ב (CFTC) נקטה במשך שנים רבות גישה מחמירה לתחום. בשנת 2022 הטילו מנהליה קנס של 1.4 מיליון דולר על פולימרקט בגין הפעלת שוק נגזרים לא רשום, ואילצו אותה לחסום משתמשים אמריקנים. העמדה הרגולטורית המסורתית הייתה שהימורים על תוצאות בחירות, מלחמות והתנקשויות "מנוגדים לאינטרס הציבורי".

הרשויות בישראל הגו תרגיל בירוקרטי: השימוש במידע מסווג כדי להמר על תקיפה של צה"ל הוא איום על הביטחון הלאומי – אך אם תצליחו בכך, תנו לנו מחצית מהרווח

אבל היקף ההון העצום דרש חשבון נפש משפטי. פולימרקט הוציאה לאחרונה יותר מ־112 מיליון דולר כדי לרכוש פלטפורמה מוסדרת ומורשית למסחר באופציות (QCEX), כדי להחזיר את המשתמשים האמריקנים לשוק כחוק. כעת המאבק הידרדר לקטטה כאוטית על זכויותיהן של המדינות. רגולטורים במסצ'וסטס, בניו־יורק ובנבדה גררו לבית המשפט אתרים כמו פולימרקט והיריב שלו "קלשי", והשיגו צווי מניעה בטענה שחוזים מהסוג הזה הם הימורי ספורט נטולי רישיון. הפלטפורמות טוענות שמדובר בנגזרים פיננסיים מוסדרים פדרלית שאינם שונים, למשל, מסחר בחוזים עתידיים על נפט. ההבדלים נראים סמנטיים, ועל כף המאזניים מוטלים מיליארדי דולרים.

בישראל, כאמור, בחרה המדינה בגישה שונה באופן קיצוני, ואולי צינית יותר: אם אתה לא יכול לנצח אותם, תטיל עליהם מס. ואולם המהלך של רשות המיסים מכיל שכבה שנייה ועונשית: "מלכודת קריפטו" המאיימת לפגוע קשות בסוחרים מקומיים. מכיוון שפולימרקט פועלת באמצעות אותם מטבעות יציבים הצמודים לדולר, קבלת כספי הזכייה למערכת הבנקאות הישראלית המסורתית היא אירוע מס נפרד: המרת זכיות הקריפטו לשקלים, לצורך קניית מצרכים או תשלום שכר דירה, מפעילה מס רווחי הון נוסף של 25%. באופן זה, בקרוב עלולים משתמשים ישראלים לשלם שיעור מס אפקטיבי שמתקרב ל־50%. אכן, תרגיל בירוקרטי נפלא: המדינה מאותתת למעשה שהשימוש במידע מודיעיני מסווג כדי להמר על תקיפה של צה"ל הוא איום חמור על הביטחון הלאומי – אך אם תצליחו בכל זאת, משרד האוצר מצפה למחצית ממה שהרווחתם. כך הממשלה פתרה את העמימות המוסרית והמשפטית של שוקי חיזוי לא על ידי הטלת איסור גורף, אלא בכך שמשתמשים ייענשו והמדינה תרוויח.

הדקה ה־65

הסכנה האולטימטיבית של פולימרקט אינה טמונה רק בכך שהוא מאפשר לאנשים להמר על המציאות, אלא שהוא מאיים לשנות אותה. בשווקים הפיננסיים קיימת לולאת משוב ידועה: כאשר מצמידים תמריץ כספי עצום לתוצאה מסוימת, אנשים ינסו באופן בלתי נמנע לכפות את התוצאה הזו. כאשר קריסתה של מדינה, גורלה של מנהיגות ופעולות צבאיות כאלה ואחרות מוצגים לפתע כמניות הנושאות מחיר, הם מפסיקים להיות רק השתקפויות של העולם ומתחילים לעצב אותו.

קחו לדוגמה את המלחמה המתמשכת באוקראינה. באמצע נובמבר, חוזה בפולימרקט ששאל על הכיבוש הרוסי של העיר האוקראינית מירהורוד נטה לפתע ל"כן". מדוע? מכיוון שהמפה החיה שמנהל המכון לחקר המלחמה (ISW) – תקן הזהב שעליו מסתמכים עיתונאים וממשלות ברחבי העולם כדי לשפוט את המצב בשטח – עודכנה כך שנראתה התקדמות רוסית בנקודה הזאת. אולם רגעים ספורים לאחר סגירת השוק ואישור התשלומים, המפה שבה למצבה הקודם.

מתברר שבוצעה במפה עריכה לא מורשית. מישהו שינה במרמה מפה צבאית חיה שהקהילה הבינלאומית מסתמכת עליה, רק כדי להשיג רווח של 3,500% בהימור קטן יחסית. הוא לא חזה דבר שקשור למלחמה, אלא רק סילף את הדיווח המרכזי עליה תמורת בצע כסף.

בשוקי מניות מסורתיים, מסחר על בסיס מידע מהותי שאינו ציבורי, מה שמכונה מידע פנים, הוא פשע חמור. אולם בפולימרקט מדובר בתופעה חיובית. המנכ"ל שיין קופלן טען בפומבי שהתמריץ הכספי להדלפת מידע הוא בדיוק מה שהופך את הפלטפורמה למדויקת כל כך בחיזוי המציאות. אבל מה קורה כאשר בעל המידע הפנימי לא רק מדליף סוד, אלא מקבל את ההחלטות בפועל?

לאחרונה עלתה בפולימרקט השאלה אם תדרוך עיתונאים ספציפי של הבית הלבן יתארך יותר מ־65 דקות. כ־30 שניות לפני שהגיע ל־65 דקות, המתדרך סיים את דבריו בפתאומיות. הסוחרים המנצחים הניבו תשואות של כמעט 5,000%. ייתכן שהמקרה הזה היה צירוף מקרים משונה, אך ההשלכות ברורות. אם פקיד יכול להרוויח הון משום שסיים לדבר מעט לפני שהתכוון, מה מונע מדיפלומט לעכב במכוון עסקת חטופים? מה יבלום חברי כנסת מלהפיל קואליציה כדי לזכות בשאלה על הקדמת בחירות?

כפי שציין חבר הקונגרס האמריקני ריצ'י טורס, שהגיש לאחרונה הצעת חוק שתאסור על פקידי ממשלה לסחור באתרים הללו: "כשאתה מקורב לממשלה... אתה לא חוזה כלום. אתה מקבל החלטות למטרות רווח".

בישראל, מדינה שבה המערכת הפוליטית ידועה בתנודתיות ושסודות צבאיים דולפים בה דרך קבע, הכנסת נגזרים פיננסיים לחבילה היא מתכון לכאוס מוחלט. אם הסיכויים שצופה פולימרקט למתקפה מקדימה על איראן מזנקים לפתע ל־85%, האם זה יגרום לאיראן לתקוף קודם מחשש שמישהו יודע משהו? האם השוק שחוזה את העתיד יהפוך בסוף למנגנון שקובע אותו?

ממשלות ומוסדות תקשורת ותיקים אינם חוששים מפולימרקט רק משום שהאתר מאפשר הימורים לא מפוקחים; הם מפחדים ממנו גם משום שהוא מנפץ את המונופול שלהם על ידע ועל נרטיב. זה שנים רבות נאלץ הציבור להסתמך על קבוצה נבחרת של סוקרים, עיתונאים ופוליטיקאים שיאמרו לו מה צופן העתיד, אך פולימרקט עוקף את שומרי הסף ומראה שמקור החדשות המדויק ביותר בעולם אינו עיתון או סוכנות מודיעין, אלא החוכמה המבוזרת של ההמון. רשות המיסים אולי גובה את הנתח שלה מהרווחים, אבל בינתיים היא לא יכולה למסות את הדבר היחיד שהשוק מייצר בפועל: תחזיות אלטרנטיביות של מציאות.