מול איומי המשטר: חתונות באיראן על קברי ההרוגים

צל ארוך מעיב על רמדאן, חודש התפילות, הצומות, סדרות הטלוויזיה המיוחדות וההתכנסויות המשפחתיות שנפתח השבוע. מסוריה ועד תימן, מעזה ועד טהרן, המזרח התיכון דרוך לקראת מתקפה אמריקנית על איראן, שתיפתח בקרוב ואולי לא. החגיגות בשווקים וסעודות האִפטאר ההמוניות שהתרגלנו לראות בשנים האחרונות צפויות להיות קצת שונות הפעם.

זה נכון בכל מקום, ובמיוחד בטהרן. מנהגי החג והמסורות הדתיות מתלכדים שם השנה עם מנהגי האבלות במלאת ארבעים יום לטבח ההמוני במפגינים. והשאלה שמרחפת באוויר היא האם השילוב בין החג ובין האבל ההמוני ירים מחדש את נס המרד. על פי הסימנים בשטח והמסרים שעוברים ברשתות החברתיות, הפוטנציאל לגמרי שם. למרות הדיכוי האכזרי והאכזבה הצורבת מהבטחתו של טראמפ שעדיין לא מומשה, המחאה לא גוועה. והיא לובשת צורות חדשות ומרתקות, במיוחד סביב טקסי האבלות.

ערוץ "איראן אינטרנשיונל" דיווח השבוע על תופעה גוברת של משפחות שיקיריהן נהרגו בהפגנות, והופכות את טקסי האבלות לציון היום הארבעים למעשי התרסה גלויים. הטקסים הדתיים האסלאמיים מוחלפים בריקודים, מוזיקה ומוטיבים חגיגיים של חתונה, במיוחד כשמדובר במפגינים צעירים בשנות העשרים לחייהם שנורו למוות בהפגנות. רפרטואר המחאה מגוון, והוא כולל שירה ותנועה קצבית במקום דקלומי תפילה.

כך למשל, בטקס לזכרו של אירפן בוזורגי, אתלט בן 22 שנורה בהפגנות, בני משפחתו נשאו מגשי חתונה סמליים המשמשים בחגיגות אירוסין, במעין טקס חתונה אלטרנטיבית על הקבר. בטקסים אחרים נצפו בבית הקברות מכוניות מעוטרות בסרטים שחורים ואדומים, המזכירים סרטים לבנים ופרחים שנהוג לעטר באמצעותם את המכוניות המביאות את החתן והכלה למקום החתונה. נצפו עוד ועוד התקבצויות לצד קברים טריים שעליהם מונחים מגשים עמוסים דברי מתיקה, בליווי תופים וכלי נשיפה, מחיאות כפיים וצהלולים. מנגינות במקצבים עליזים משדרות התרסה כלפי המשטר, ומחליפות את טון האבל השגור בהלוויות ובאזכרות.

אבל הימים אינם ימים רגילים, אלא ימים של פחד. משפחות הרוגים דיווחו ברשתות כי בימים שקדמו לטקסי הזיכרון הן קיבלו שיחות אזהרה משירותי הביטחון. בתי קברות מסוימים נסגרו לחלוטין, ואילו באחרים נצפתה נוכחות ביטחונית כבדה, כולל ג'יפים של אנשי הבסיג' החונים בשולי בית הקברות, משגיחים ומצלמים. לקראת יום שלישי השבוע, שבו מלאו 40 יום לטבח ב־8־9 בינואר, מצאו את עצמם אזרחי הרפובליקה האסלאמית ניצבים בתחרות אֵבל מקאברית. מול ניסיונם של השלטונות ליצור באמצעי התקשורת ההמוניים אווירת אבל וזיכרון לזכר ה"מרטירים" שנהרגו במתקפה שהוכוונה כביכול על ידי האמריקנים והציונים, גָאָה נחשול של אבל עממי ואותנטי, שזרם לבתי הקברות ברחבי איראן אך לא היה לו זכר בתקשורת הרשמית.

אחד המקומות המועדים לפורענות הוא חבל אילאם הכורדי. על פי דיווחים של עדי ראייה ופעילים איראנים, כוחות המשטר ירו לתוך קהל של מאות מתאבלים שבאו לבית הקברות בעיר עבדנאן. באותן שעות נועדו שר החוץ האיראני ושליחיו של טראמפ למשא ומתן בביתו המהודר של שגריר עומאן באו"ם. אבל הקולות שהדהדו עד ז'נבה לא היו הדי הירי מבית הקברות בחבל אילאם, אלא קולות המלחמה של התרגיל הימי שערכו משמרות המהפכה לסגירת מצרי הורמוז, שהתקיים באותה שעה. שלא לדבר על הבטחתו של חמינאי, כי אם תפרוץ מלחמה יספוג הצבא האמריקני סטירה מצלצלת. הקול האנושי שעלה מבתי הקברות נבלע ברעש תופי המלחמה.

הכפתורים הנכונים

ואם הזכרנו את סבב השיחות בז'נבה השבוע, הרי שהוא הסתיים בעיקר באי־בהירות. עם סיומן פרסם יועץ מקורב לשר החוץ האיראני פוסט ברשת X ובו טען כי האווירה בשיחות הייתה רחוקה מלהיות חיובית. ואולם עד מהרה נמחק הפוסט, ובמקומו הופיעו הודעות רשמיות מטעם גורמים איראניים רשמיים שציירו תמונה שונה בתכלית, ולפיה איראן וארצות הברית הגיעו ל"הבנה כללית על כמה עקרונות מנחים". לדברי שר החוץ עראקצ'י, "רעיונות שונים הוצגו ונידונו ברצינות. בסופו של דבר אף הצלחנו להגיע להסכמה כללית על חלק מהעקרונות המנחים". עם זאת, הוא הדגיש, אין זה אומר שההסכם קרוב. לעומתו, סגן נשיא ארה"ב ג'יי־די ואנס הבהיר כי "איראן מתעלמת מדרישות הבסיס של ארה"ב, וכל האופציות על השולחן".

הסיכום הפורמלי של מחול ההצהרות הסותרות הוא שהצדדים ייפגשו שוב בעוד שבועיים להמשך המו"מ, לאחר שיעבדו את ההסכמות והניירות שהוחלפו. האם זה אומר שמהיום יש לפחות עוד עשרה ימים של שקט מתוח? לא בטוח. כזכור, בסבב הקודם הקציב טראמפ עוד שבועיים למו"מ, ותקף בתוך פחות מ־72 שעות. בינתיים הולך ומצטבר באזור כוח אש אדיר. עוד ועוד מטוסי קרב נוחתים, וכולם נושאים עיניהם לנושאת המטוסים ג'רלד פורד שחצתה את מצרי גיברלטר ומשייטת בים התיכון. ההנחה היא שעם הגעתה לאזור יושלמו ההכנות הצבאיות. בישראל מבינים שמתקרבת נקודת הקצה, כאשר הנשיא טראמפ יגיע להחלטה שהדיפלומטיה עשתה את שלה.

ואולם תהיה זו טעות לחשוב באופן לינארי כל־כך. דווקא סגן שר החוץ האיראני, מג'יד טכט־רוואנש'י, הצליח להעביר השבוע מסר מקביל בריאיון ל־BBC, ולפיו איראן מוכנה לפשרות אם ארה"ב תיאות לדבר על הסרת הסנקציות. מדיווח בוול־סטריט ג'ורנל עולה כי במהלך השיחות בז’נבה העלו האיראנים הצעה להשעות את העשרת האורניום לשלוש שנים, ולהעביר חלק ממלאי האורניום המועשר למדינה כמו רוסיה. לא זו אף זו, האיראנים העלו הצעה הדנה, לא פחות, בשיתוף פעולה פוטנציאלי בין איראן לארה"ב בתחומי הנפט, הגז, הכרייה והתעופה אם הסנקציות יוסרו - הצעה שאמורה להתכתב עם הדי־אן־איי העסקי של ממשל טראמפ. על פניו, דבר מכל אלה לא עומד כרגע על סדר היום האמריקני. אבל האיראנים לא פראיירים. בחודשים האחרונים היה להם זמן למכביר כדי ללמוד על אילו כפתורים צריך ללחוץ כדי להפעיל את תאוות הבצע של ממשל טראמפ – מעזה, דרך אוקראינה ורוסיה, ועד ונצואלה. בעיקר רוסיה.

חלקים גדולים בכלכלת איראן מזכירים את התיק הכלכלי הרוסי. ועד כמה שאפשר להבין ממה שדווח השבוע על השיחות בז’נבה, האיראנים העלו הצעות שנראות כאילו נלקחו היישר מספר ההפעלה של ולדימיר פוטין, כולל הצעה לעסקאות אדירות ממדים של נפט, גז, תעופה ומינרלים נדירים בתמורה להסרת הסנקציות, כדרך להתנהל מול האופי העסקי של ממשל טראמפ. כפי שזה נראה, ההצעה האיראנית מזכירה מאוד את מסגרת שיתוף הפעולה הכלכלי שנדונה בין טראמפ לפוטין במהלך הפסגה באלסקה באוגוסט בשנה שעברה, שם העלה פוטין הצעה לשיתוף פעולה בהיקף שנע בין 2 טריליון ל־12 טריליון דולר. זאת מתוך הבנה שהגישה של טראמפ בנויה על דיפלומטיה עסקית המציעה למדינות יריבות מעורבוּת כלכלית בתמורה לוויתורים אסטרטגיים.

וזה לא הכול. בהמשך, כזכור, טראמפ ויועציו יצאו בהצעה חסרת תקדים להשתמש בכספים הרוסיים שהוקפאו בבנקים אירופיים לצורך שיקום אוקראינה, בעוד חלק מהכסף המוקפא יעבור בהסכמה רוסית לתוכנית השקעה ופיתוח משותפת לארה"ב ולרוסיה, שתניב רווחי ענק לשני הצדדים. לא מן הנמנע שהאיראנים חושבים שאימוץ צורת החשיבה הייחודית הזו עשויה לאפשר להם מרחב תמרון מסוים מול הממשל האמריקני; שלא לדבר על קניית זמן מול הדרישות הלא מתפשרות על אפס העשרה וכל הכרוך בכך.

אבל נראה שהמחשבה הזו מקדימה את זמנה. אם להתייחס למה שאמר השבוע ג'יי־די ואנס, סגנו של טראמפ, המזרח התיכון נראה כעת קרוב יותר לתחילת מערכה מאשר להמשך שיחות בתוך שבועיים. אם אכן תיפתח מערכה כזו, היא כנראה לא תסתכם בזבנג וגמרנו אלא תימשך שבועות. ובמקרה כזה, ישראל לא תישאר על תקן צופה.

אם נחזור לנסות להבין מה מתרחש כרגע באיראן פנימה, הרי שנוסף על התלכדות חודש רמדאן עם טקסי האבל של יום הארבעים לטבח המפגינים, בקנה ממתינים עוד כמה תאריכי מפתח בחודש הקרוב שעשויים להיות בעלי משמעות. ולא, לא מדובר בחג פורים שיחול ב־2 במרץ, כפי שמפנטזים לא מעט ישראלים. ככל שהדברים אמורים בחודש רמדאן על פי המסורת השיעית, מדובר בחודש רווי תאריכים ומשמעויות דתיות בולטות, שכל אחד מהם הוא בעל פוטנציאל להתקוממות עממית. היום העשירי בחודש הוא יום פטירתה של חדיג'ה, אשת הנביא מוחמד; חמישה ימים אחר כך חל יום הולדת בנו של האימאם עלי. ב־19, 21 ו־23 לחודש מגיע רמדאן לשיאו, בלילת אל־קדר. ביום ה־19 מציינים את יום היפצעו של האימאם עלי, ויומיים אחר כך את מותו. אלו ימי התפילה והנהי הטעונים והרגישים ביותר במסורת השיעית, והם עשויים להגיע להתפרצות המונית ביציאה מהמסגדים ומהמקדשים, שהמשטר יתקשה מאוד לטפל בה. השלב הבא הוא עיד אל־פיטר, ואין לדעת אם רק באיראן יהיו אלו ימים מורכבים. גם בישראל ובשטחי יהודה ושומרון זו עומדת להיות תקופה מאוד לא פשוטה.