איכשהו יצא שרק לאחרונה, באיחור של חמש שנים, צפיתי בסרט האמריקני (המשעמם למדי) "אוסלו". קצת מוזר לקרוא לסרט על שם בירת נורווגיה, ועוד יותר מוזר שעיר סקנדינבית נקשרת אסוציאטיבית להיסטוריה שלנו, אבל כבר עשרות שנים "אוסלו" היא מילה נרדפת להסכם מדיני סנסציוני שהפיח אושר בשמאל הישראלי, והוציא מדעתו את הימין הישראלי. כל כך הרבה דם נשפך פה בגללו, בין השאר דמו של ראש ממשלה בישראל.

מי היו גיבוריו הנורווגים של אוסלו? ובכן, הם גם גיבורי הסרט הנ"ל: צמד הדיפלומטים טריה לארסן ואשתו מונה יול. שחקן ושחקנית יפי תואר מגלמים את דמותם, כיאה וכיאות לנפשות היסטוריות שתעשיית הקולנוע או הטלוויזיה חפצה ביקרן. שניהם מתוארים בסרט כמומחים לסכסוך היהודי־פלסטיני, אפופי כוונות טובות, רודפי שלום שלא על מנת לקבל פרס.

בזכות ההסכם הפך לארסן לנורווגי המפורסם ביותר בישראל מאז קוויזלינג, אך הסרט שפך אור גם על רעייתו המפורסמת פחות, לימים שגרירת נורווגיה בארץ. שניהם רקחו בחשאי את המפגשים הראשונים בין בכירי אש"ף לנציגים ישראלים. שניהם מככבים בימים אלה בפרשת השחיתות העצימה ביותר בנורווגיה של המאה ה־21, גרורה אוסלואית ממאירה של פרשת ג'פרי אפשטיין. האיש המדובר ביותר בפרשה הוא ראש הממשלה בדימוס ונשיא ועדת פרס נובל לשלום לשעבר, תורביורן יגלנד, אך מדוברים מאוד גם שני מיודעינו הוותיקים מהרפתקת 1993. כלי התקשורת הנורווגיים תוהים עכשיו כיצד קרה שאנשים כה מושחתים מילאו במשך עשרות שנים תפקידים בכירים בשירות ארצם ובזירה הבינלאומית. לנוכח התפקיד המכריע של השניים בהוויה המדינית של ישראל, ראוי שגם אנחנו נתהה. 

מתברר שבני הזוג לארסן ויול אוהבים בצע לפחות כמו שהם אוהבים שלום, ותמיד התאמצו לשלב בין שתי האהבות. רמז לכך ניתן כבר לפני למעלה מעשרים שנה, כשהתברר כי חתכו קופון תיווך נאה ממענק שממשלתם העניקה למרכז פרס לשלום. פרשת השחיתות ההיא נחשפה בשעתה במקור ראשון על ידי העיתונאי דוד בדין, אך משום מה נחקרה בצד הנורווגי בלבד, לא בצד הישראלי. ביוני 99' הם קיבלו מהמרכז המחאה בסך 100 אלף דולר, "כאות הוקרה לפעילותם הייחודית בייזום תהליך אוסלו ובהמשך טיפוח יחסי השלום בין ישראל לפלסטינים". עקב החשיפה נאלצו להחזיר את הכסף, אבל הוא עוד היה כסף קטן לעומת מה שקיבלו לימים מאפשטיין, ועדיין לא כל־כך ברור תמורת מה.

מדהים: יומיים לפני שאפשטיין התאבד בכלא הוא ציווה להוריש עשרה מיליון דולר לשני ילדיהם של לארסן ויול, קרוב לוודאי לא רק בזכות העיניים היפות של ההורים. ערוץ טלוויזיה נורווגי שלף השבוע מתוך ים מסמכי אפשטיין תכתובת שבה התבקש עבריין המין האמריקני להשתדל למען מציאת עבודה בבנק בריטי לבנם של בני הזוג. ציטוט מדויק, כולל הסוגריים: "בנו בן ה־16 של לארסן (הסכם אוסלו) מחפש חמישה ימי ניסיון עבודה בשבוע האחרון של אוגוסט בלונדון. האם יש משהו שהוא יכול לעשות איפשהו בבנק?". ואכן, אפשטיין השתדל למען הילד של לארסן מהסכם אוסלו. "תודה על כל מה שעשית בשבילי", הודה לארסן לאפשטיין, "אתה בן אדם טוב מהיסוד". אפילו ידידם המשותף אהוד ברק לא החמיא לו עד כדי כך.

בחודש שעבר, לאחר ההתלקחות המחודשת של פרשת אפשטיין, נאלצה רעייתו של לארסן להתפטר מכהונתה כשגרירת ארצה בירדן ובעיראק. משטרת נורווגיה פשטה על ביתם של השניים, אך לארסן כבר מזמן לא מתגורר בו, אלא לחופי המפרץ הפרסי. שליח העיתון הנפוץ "דאגבלאדט" איתר אותו לפני כשבועיים באבו־דאבי. לארסן מתגורר שם ממושכות במלון יוקרתי; למעשה הוא עבריין נמלט. דיפלומט השלום הבכיר מצא מקלט במזרח התיכון.

בתשובה לשאלות שהוצגו לו ברחוב אמר שלא יוכל לענות כי הוא חולה. כבר בן 78. שלטון החוק באוסלו שוקל עכשיו לבקש את הסגרתו. כתב האישום שמתגבש נגדו מייחס לו העלמות מס שיטתיות ומעילה. הוא נחשד בכך כבר באמצע שנות התשעים, ובכל זאת המשיך לשאת בתפקידים בכירים בארצו ובקהילה הבינלאומית. בתחילת המאה כיהן כשליח האו"ם למזרח התיכון, וכעת עולה חשד שהעביר מסמכים כמוסים של הארגון לאפשטיין. ב־2005 פרש והקים בניו־יורק מכון מחקר לשלום, שלפי החשד טבל אף הוא בשחיתות. חלק מהנשים הצעירות שעבדו בו הועסקו לפי בקשת אפשטיין, אפשר לנחש למה. לארסן דאג לוויזה לאחת מהן. 

לפני חמש שנים חשפה קבוצת תחקירנים נורווגית, הנושאת את הכינוי האירוני "עשיית שלום היא עסק מסוכן", כי כל המסמכים הקשורים לתהליך אוסלו 93' נעלמו ללא עקבות מארכיון משרד החוץ הנורווגי. ממצאי התחקיר העלו שהמסמכים הגיעו באופן מוזר לרשותו של לארסן. הארכיונאי הלאומי באוסלו הורה בשעתו על חקירה בנושא, אך לארסן סירב לשתף איתו פעולה, וכך גם בכירים בממשל הנורווגי. אתר חדשות מקומי דיווח השבוע כי משרד החוץ שם סיכל ב־2007 מאמץ של הארכיונאי הלאומי לנבור במסמכים סודיים אחרים הקשורים ללארסן. נראה שלממשלת נורווגיה היה מה להסתיר, שלא לדבר על לארסן עצמו. כעת נוצרה הזדמנות ל