"תיקי אפשטיין" הם אוסף עצום של מסמכים שקשורים לפדופיל ועבריין המין היהודי־אמריקני ג'פרי אפשטיין, שתיעד חלק נכבד מעבירותיו, כולל מפגשים מפוקפקים רבים עם מספר מפתיע של שועי עולם. חלקם אף ביקרו ב"אי אפשטיין" הנודע לשמצה, שבו ניצל אפשטיין קטינות לטובת מעגל מקורביו. אפשטיין הורשע עוד ב־2008 כעבריין מין, אך בפועל זכה ליחס מקל. ב־2019 נעצר שוב בחשד לעבירות מין נוספות, ולא הרבה לאחר מכן נמצא מת בתאו.

רבים בציבור האמריקני האמינו שיש ב"תיקי אפשטיין" מידע רב שמוסתר מהציבור, מפני שהם נוגעים לאנשים בעלי עוצמה שמונעים את פרסומם. כמענה לתהיות הללו, חוקקו בנובמבר 2025 הקונגרס, הסנאט והנשיא טראמפ את חוק "שקיפות תיקי אפשטיין", שהורה לשחרר את התיקים. שלא כמו ישראל, ארה"ב היא מדינת חוק דמוקרטית, ומאז החל משרד המשפטים האמריקני לשחרר את המסמכים. בסוף ינואר שוחררה מסה עצומה של חומרים, שכעת מכה גלים בעולם.

הסלובקים, למשל, גילו שמירוסלב לאצ'ק – שמאחוריו קריירה ענפה באו"ם וכשר חוץ בארבע ממשלות – התכתב עם אפשטיין על שלל נושאים. הסערה הציבורית הספיקה כדי שיתפטר מתפקידו כיועץ בכיר לביטחון לאומי ויחסי חוץ לרוברט פיקו, ראש הממשלה הסלובקי הפופולרי.

לאנגלים התברר ששגרירם בוושינגטון פיטר מנדלסון (גם הוא ממוצא יהודי), שמונה על ידי ראש ממשלת השמאל קיר סטארמר, נשאר בקשרים קרובים עם אפשטיין גם אחרי 2008. באנגליה, שלא כמו בישראל, עדיין מתקיים נוהג מינימלי של אחריות, ולכן מנדלסון הודח, והתפטרו שניים מעובדיו הבכירים של סטארמר, ראש הסגל וראש ההסברה. סטארמר הלא פופולרי התנצל בפומבי בפני הקורבנות – הוא עצמו כרוך בטיוח עבירות מין חמורות של "כנופיות אונס" באנגליה – אבל, בין השאר בשל לחץ ממפלגתו, שיודעת שאסור לה להגיע לבחירות במצבה, הוא בינתיים נדבק לכיסא.

אצלנו תיקי אפשטיין חשפו את קלונו של אהוד ברק, בעיקר כמבססי חשדות ישנים. כך נראה שאפשטיין היה קשור לענייני ברק עם קרן וקסנר, כולל ביחס לכספים הגדולים והתמוהים שקיבל. הקשר בין ברק לאפשטיין נראה אמיץ וידידותי, גם אחרי 2008. יש מי שאומר שברק אינו איש ציבור, ולכן כל זה לא מעניין. אלא שבפועל ברק היה בכיר בפוליטיקה הישראלית אחרי 2008, ניסה להיבחר אפילו בבחירות 2019, ועד היום הוא פעיל כמסית וממריד בולט במחאה נגד הממשלה. גם חלק מפעילותו העסקית קשור לרמה המדינית, כמו מעורבותו בהנהלת חברת הסייבר ההתקפי הישראלית פאראגון, שאפשר להעריך שמעלליה לא ייחשפו לציבור הישראלי גם אם הכנסת תחוקק אלף חוקי "שקיפות פאראגון".

למרות הגלים בעולם, הבעיה העיקרית שהתיקים יוצרים שוכנת בארה"ב, שם הם הפכו לקלף מנצח בידי הימין האנטישמי והשונא ישראל. לחסידי תאוריות הקונספירציה יש כאן שפע נקודות להיאחז בהן. היקף קשריו של אפשטיין צבעוני, מקיף ורחב, וכולל דמויות כנשיא לשעבר ביל קלינטון, הנסיך אנדרו, לסלי וקסנר, קווין ספייסי, סטיבן הוקינג, לארי סאמרס, הווארד לוטניק (שר המסחר של ארה"ב), פיטר טיל, סטיב באנון, ועוד שפע דמויות, עד לדונלד טראמפ.

אפשטיין היה עשיר, אבל לא מיליארדר. משאביו החומריים לא מסבירים את מעגל המקושרים הרחב שלו. אגב, את כספו הוא עשה בקריירת נוכלות סדרתית, שעליה לא הואשם פלילית משום שפשעיו נסגרו בהסדרי חוב מקילים עם מי שאת אמונם הוא ניצל. גם זה מעורר תמיהה. נוסף על כך אפשטיין תרם למוסדות בולטים רבים, במידה שמסבירה חלק מקשריו, אבל לא בהיקפים יוצאי דופן עד כדי טיסות בכירים לאי הפריצות שלו.

לכן כאשר מנסים להסביר את הפופולריות של אפשטיין בקרב שפע הדמויות הללו, קשה שלא להתמקד בהיבטים המיניים והלא חוקיים של פעילותו, שהמשיכה כאמור הרבה אחרי הרשעתו. מעבר לסקרנות הציבורית, עולה כאן בהחלט תמונה מדאיגה של אליטה מושחתת, עבריינית וחסינה, שמקיימת קשרים קרובים עם פושע מין ופדופיל סדרתי, הרחק מעין הציבור, למען מטרות מפוקפקות – מהשגת השפעה על גורמים שונים ומשונים ועד לפעילויות לא מוסריות ואף פליליות.

מבחינת האנטישמים ושונאי ישראל, בשמאל ובימין האמריקני, תיקי אפשטיין הם הפרס הגדול. גם אם שום דבר בהם לא מחזק ישירות את תאוריית הקונספירציה הישנה שלפיה אפשטיין היה סוכן ישראלי שהדיח בכירים לעבירות מין לצורכי סחיטה, השאלות והתמיהות שהם מעלים בהחלט מועילות בעקיפין למקדמיה. עמוד התווך של הטענה הזו הוא היחסים של אפשטיין עם אהוד ברק ומקורבו יוני קורן, והמסמכים מוכיחים שהם היו קרובים וחמים, ושאפשטיין מבחינתו ניסה לבחוש מדי פעם באינטרסים ישראליים באזור.

נוסף על כך, התכתבויותיו הפרטיות של אפשטיין עם מקורבים יהודים מכילות בדיחות והתנשאות על ה"גויים", שבהחלט עוזרת לאנטישמים להסית נגד יהודים ונגד ישראל גם את הנוצרים שעדיין לא גיבשו עמדה מוצקה.

העיתוי של חשיפת התיקים גרוע במיוחד. בכל הנוגע לאנטישמיות, הימין האמריקני נמצא בתקופה רגישה מאוד. כיום מתחולל בו מאבק קשה בין אוהבי יהודים וישראל לשונאיהם על ההנהגה שתבוא אחרי טראמפ. השבוע התחוללה עוד סערה בנושא. במאי 2025 מינה טראמפ את קארי פריג'ין לעמוד בראש "הוועדה לחירות דתית". פריג'ין הייתה מלכת היופי של קליפורניה, וזכתה לקיתונות זעם משמאל כאשר בהתמודדות על תואר "מיס יו־אס־איי" ב־2009 הביעה הסתייגות מנומסת מנישואים הומוסקסואליים. טראמפ עצמו היה מארגן תחרויות יופי, והוא מכיר אותה מאז.

פריג'ין, שתומכת בטראמפ וסייעה לו בבחירות, הצטרפה ב־2025 לכנסייה הקתולית. כשהגיע הדיון בוועדת החירות הדתית לסוגיית האנטישמיות, התברר שהיא עצמה אנטישמית ושונאת ישראל. הדיון הפך לפרוע, כשפריג'ין מגינה על האנטישמיות הבוטה של דמויות כקנדס אוונס, ואף מצהירה שקתולים בהגדרה לא יכולים לתמוך בישראל. עד כדי כך הגיעו הדברים, שהממשל נאלץ להדיח אותה השבוע מתפקידה, מעשה שחולל בעצמו עוד גל ביקורת אנטישמית.

מתברר שהאנטישמיות לא זקוקה בהכרח לברית הפוליטית שנוצרה בין השמאל לאסלאם. מספיקים לה לפעמים מעלליהם והפקרותם של יהודים מושחתים וחלק מהימין האמריקני. משבר האמון שהם מחוללים גדול ומסוכן, ובלי ספק יזיק לישראל וליהדות ארה"ב.