בשנה האחרונה קיימו מנהיגי ארגון הבדלנים המרכזי של אלברטה סדרת ביקורים בוושינגטון, שם ערכו שיחות שקטות עם בכירים במשרדי האוצר והחוץ של ארצות הברית. על פי הדיווחים, המפגשים עסקו בתרחישים מרחיקי לכת: מאימוץ הדולר האמריקני ועד להקמת צבא עצמאי למחוז.
המגעים החריגים הללו, שעוררו את ממשלת קנדה להזהיר את ממשל טראמפ כי עליו לכבד את ריבונותה, מתרחשים על רקע סקר חדש של מכון אנגוס ריד. לפי הסקר, 29% מתושבי אלברטה היו מצביעים בעד היפרדות, או נוטים לכך, אילו משאל עם היה נערך כיום. אמנם מדובר במיעוט, אך הוא משקף תסכול גובר. השאלה המרכזית היא מדוע מחוז שנחשב לאחד העשירים בקנדה מרגיש פגוע עד כדי שקילת פירוק המדינה.
שלט הקורא לעצמאות מחוז אלברטה, קנדה | צילום: צילום מסך מיוטיוב
אלברטה נגד התבנית הפופוליסטית
אלברטה אינה מתאימה למודל הפופוליסטי הרגיל. בעוד שבאירופה ובארה"ב תנועות כאלו צומחות באזורים שננטשו מאחור וסובלים מדעיכה כלכלית, אלברטה היא סיפור הצלחה. כלכלתה צמחה בקצב המהיר ביותר בקנדה מאז 1950, והיא מובילה בטבלאות ההכנסה והתעסוקה גם לאחר טלטלות בשוק האנרגיה.
הכי מעניין
הפרדוקס הוא שעוצמתה הכלכלית של אלברטה עולה בהרבה על משקלה הדמוגרפי והייצוגי באוטווה, בירת קנדה. הזעם הבדלני אינו נובע מתחושת שוליות, אלא מהאמונה שהמחוז הוא קטר כלכלי שאינו זוכה לכבוד הראוי לו.
נרטיב של ניכור ופוליטיקת נפט
כדי להבין את המפנה הנוכחי, יש להביט בהיסטוריה הפוליטית של המחוז. מזה קרוב למאה שנה, מנהיגי אלברטה משלבים פופוליזם עם "ניכור מערבי", ומציגים את אוטווה כמי שחומסת את משאבי המחוז. הנרטיב הזה התעצם בשנות ה-80 והתעורר מחדש מול מדיניות הפחמן של ראש הממשלה לשעבר ג'סטין טרודו, שנתפסה כמתקפה ישירה על אורח החיים המקומי.
מחוז אלברטה, קנדה | צילום: שאטרסטוק
מדיניות הריבונות הנוכחית – מהפורומים של ג'ייסון קני ועד ל"חוק הריבונות" של ראשת הממשלה דניאל סמית' – היא הקצנה של אותה טינה ותיקה כלפי האליטות במזרח קנדה.
פרויקט השגשוג והפרדוקס הכלכלי
"פרויקט השגשוג של אלברטה" (APP) מגלם את התנועה הזו. מנהיגיו מבטיחים כי עצמאות תוביל לביטול מס ההכנסה האישי, קיצוץ מסים דרסטי והפיכת אלברטה ל"מדינה המשגשגת בעולם". הטיעון המרכזי שלהם הוא שאלברטה מעבירה סכומים גבוהים מדי לאוטווה (דרך מנגנוני ה"איזון") ומקבלת מעט מדי בתמורה.
תושבי מחוז אלברטה, קנדה | צילום: צילום מסך מיוטיוב
עם זאת, הנרטיב הזה מתעלם מהחלטות המחוז עצמו. בשנות השפע, ממשלות שמרניות מקומיות בחרו במיסוי נמוך ובצריכה מיידית על פני בניית קרן עושר ארוכת טווח בסגנון נורווגי. כתוצאה מכך, המערכות הציבוריות נותרו פגיעות למחזורי הגאות והשפל של מחירי הנפט.
אזוריות "מאובנת" מול מעבר אנרגטי
המקור העיקרי לאי-שביעות הרצון הוא ההתנגשות בין כלכלה הנשענת על דלקים מאובנים לבין המעבר העולמי לאנרגיה נקייה. חוקרים מגדירים את אלברטה כבעלת "אזוריות מאובנת" – זהות שקשורה בטבורה לנפט ולגז. ככל שהיעדים הסביבתיים הבינלאומיים מתהדקים, רבים באלברטה חשים שהם נדחקים החוצה מהכלכלה העתידית בכוח.
מחוז אלברטה, קנדה | צילום: שאטרסטוק
התוכנית של APP מבקשת להכפיל את ההימור על פחמימנים ומתנגדת לכל מגבלה חיצונית על פליטות. הפנייה לבכירים בוושינגטון מראה שאין מדובר רק במחאה, אלא בניסיון לבסס עתיד ממוקד-נפט שחוקת קנדה הנוכחית והתחייבויותיה האקלימיות אינן יכולות לאפשר.
בסופו של דבר, הבדלנות של אלברטה היא התנגשות תלת-כיוונית: טינה היסטורית כלפי אוטווה, פגיעות כלכלית שנוצרה מבית, ומציאות עולמית של התחממות גלובלית המאיימת על הזהות האזורית.
עוד כתבות בנושא
עוד כתבות בנושא
